פרשת השבוע תשע"ב

ה' הוא המלך

בס"ד, לכבוד.. אחדשה"ט!

בעזרת ה' יתברך אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

(ויקרא טז-א) "וידבר ה' אל משה, אחרי מות שני בני אהרן. בקרבתם לפני ה' וימותו."

מלך

וכי קירבה להשי"ת ולעבודת ה' מביאה מות ח"ו, הלא אדרבא קירבת ה' מביאה חיים בעוה"ז ובעוה"ב בבחי' (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.

בבחי' (תהלים עג, כח) ואני קירבת אלוקים לי טוב, טוב בהאי עלמא, טוב לעלמא דאתי. ופשוט הוא. אלא, שקירבה שאינה ראויה יכולה להיפך לעוון פלילי, ומסם חיים יכולה להעשות סם מות ח"ו.

שזה בחי' בקרבתם לפני ה' וימותו. ועל כן אין לקפוץ וליכנס להיכל המלך בפזיזות, אלא ביישוב הדעת ובהתבוננות, או ע"י הדרכה ראויה. וזה בחי' (ישעיהו א, יב) מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי, הנאמר על קירבה שלא כרצון ה'.

כי בודאי לפני המלך ובפניו ממש, וכן בהיכלו – צריך התנהגות הולמת למעמד, וכמ"ש מו"ז מור"ם בתחילת שו"ע או"ח (סי' א, ס"א) וז"ל (תהלים טז, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, הוא כלל גדול בתורה, ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני ה', כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו, והוא לבדו בביתו, בישיבתו ותנועותיו ועסקיו, והוא לפני מלך גדול, ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדיבורו במושב המלך, כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר (ירמיהו כג, כד) אם יסָתֵר איש במסתרים ואני לא אראנו?! נאום ה'- מיד יגיע אליו היראה וההכנעה ופחד ה' יתברך ובשתו ממנו תמיד.

ולא מיבעי כשנכנסים להיכל המלך ושם ח"ו מבזים אותו בגסות ובחוצפה ובזדון בבחי' (יחזקאל ח, טז) ואחוריהם אל היכל ה'.

אלא אפילו כשעושים כן בלי כוונה רעה – ג"כ עלול להיענש קשות בבחי' משחז"ל (תענית כה.) לוי הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע (נעשה צולע) [כי לא כל אחד הוא אברהם אבינו שאמר (בראשית יח, כה) חלילה לך מעשות בדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע. ולא כל אחד הוא כמשה רבינו שאמר (שמות לב, יא) למה ה' יחרה אפך בעמך, ולא כ"א הוא כיהושע בן נון שאמר (יהושע ז,ז) למה העברת העביר את העם, ולא כל אחד הוא כדוד המלך שאמר (תהלים י-א) למה ה' תעמוד ברחוק, תעלים לעתות בצרה. – וכמבואר ענין זה במדרש (ב"ר מט, י, עיי"ש)]. וזה בבחי' (שמות יט, כא) פן יהרסו לעלות אל ה' ונפל ממנו רב.

וזה בחי' מפעילים (דברים א, מב, וכו') וזה ג"כ בחי' (חגיגה יד: ) ארבעה נכנסו לפרדס, ואלו הן: בן עזאי, בן זומא, אחר, ורבי עקיבא, בן עזאי הציץ ומת, בן זומא הציץ ונפגע, אחר קוצץ בנטיעות ורבי עקיבא יצא בשלום ע"ש. כי הכל קשור לענינינו.

(ועיי"ש בתוס' חגיגה דף טו. בשם הירושלמי, שמקירבת ה' שלא לשם שמים – אירע מה שאירע לאחֵר, עיי"ש בד"ה שובו בנים).

וזה בחי' מה שהזהירו חז"ל (ברכות לד, ב"ב טז.) מחברותא כלפי שמיא. (וע"ש ומחינן ליה במרזבתא ארושיה).

ובכלל הנ"ל כלול ג"כ דברי הנביא (ישעיהו כט, יג) יען כי ניגש העם הזה.. ולבו רחוק ממני..

לכן.. וכן נוהג כל הנ"ל בקירבה לת"ח, בחי' (דברים ו, יג, שם י, כ: ) את ה' אלקיך תירא – לרבות ת"ח (פסחים כב:)

בברכת התורה וכטו"ס

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *