כלליסיפוריםתלמידים כותבים

ברכה לחודש ניסן

ג' סיפורים לחודש ניסן

(נהוג לספרם בשבת מברכים כי אז הציבור בבית הכנסת אבל ניתן לקרוא ולספרם בכל ימי ניסן)

וגם כי המגיד מקאזניץ זי"ע נהג כך אומרים לספרם בכל שבת מברכים ניסן אלו הג' סיפורים

ומסוגלים להשפיע לבני ישראל צרכי פסח וקמחא דפסחא בהרחבה.

מעשה הראשון

היה איזה יהודי עשיר שעשה לפני הפסח יין שרף, ונסע עם החבית למכור את היי"ש,ועבר עם החבית את הגבול בין מדינה למדינה, וכשעבר את הגבול תפסו אותו שומרי הגבול ולקחו ממנו  החבית יי"ש, כי היה אסור מחוק המדינה לסחור עם יי"ש מבלי רשיון מיוחד, ונסע היהודי תכף להרבי רבי אלימלך (מליזענסק) זי"ע ובכה מאוד שלקחו ממנו החבית יי"ש, אז אמר הרבי רבי אלימלך שילך ויאמר לשומרי הגבול שיטעמו מהחבית יי"ש ויראו שזה מים ולא יי"ש, וכך עשה היהודי וצווה לשומרי הגבול לטעום מהחבית יי"ש וראו שהיא מלאה מים ולא יי"ש,ונתנו לו בחזרה החבית יי"ש, והיהודי חזר שוב להרבי רבי אלימלך ובכה לפניו איך שהחבית יי"ש הינם מקור ההכנסה עבורו לצורכי פסח ועכשיו החביות יי"ש מלאות מים, אז אמר לו הרבי רבי אלימלך שיטעום ויראה שהחבית מלאה יי"ש, וכך הווה שהחבית חזר ליי"ש, והיה להיהודי צרכי פסח בהרחבה גדולה.

 

מעשה השני

פעם היה מלך שנאבדה ממנו טבעתו וצווה לחפש הטבעת,ומי שקיבל עליו לחפש הטבעת נתן לו המלך הרבה מעות שיהיה לו אפשרות לחפש הטבעת, והיה שם איזה יהודי שהיה עני ואביון ולא היה לו במה להכין צרכי פסח, אזי אמרה לו אשתו הנה אתה רואה שהמלך נותן מעות למי שרוצה לחפש טבעתו, תלך גם אתה ותאמר למלך שאתה גם כן רוצה לחפש הטבעת והמלך ייתן לך מעות, ובזה המעות יהא לנו להכין צרכי חג הפסח, ונראה בעיניו עצת אשתו,והלך למלך ואמר שרוצה ג"כ לחפש טבעתו והמלך נתן לו מעות, והיהודי הכין בזה המעות צרכי פסח בהרחבה גדולה, והיהודי היה ג"כ מכניס אורחים והביא לביתו לליל הסדר הרבה אורחים.

והיה למלך יועץ גוי שונא ישראל שחרה לו שהיהודי רימה את המלך והלך בליל הסדר וקרה למלך בא תראה מה היהודי עשה עם הכסף שנתתה לו, והמלך הגיע בקטע של דיינו והיהודי היה אומר אילו הוציאנו וכו' וכל האורחים היו עונים "דיינו" וכך בכל בית , וליועץ הגוי קראו "דייני" ואמר המלך היהודי עכשיו עושה חקירה מי גנב את הטבעת וכולם אומרים דייני(=דיינו בהברה חסידית),וצווה המלך לאסור את היועץ ולהכותו עד שיודה ,וכך היה שהודה שגנב את הטבעת והיה ליהודי קמחא דפסחא בהרחבה גדולה.

 

מעשה השלישי

היה יהודי שעבד אצל הפריץ ,ופעם אמר לו הפריץ נכון שאם לא הייתי מפרנס אותך הייתה גווע ברעב ,אמר לו היהודי יש אלוקים והוא זן ומפרנס לכל,ויש לו הרבה שליחים,ומיד חרה לפריץ ופיטר את היהודי, וזה היה לפני פסח והיהודי היה עני ולא היה לו צרכי פסח.

ולפריץ היה קוף ופעם נכנס לאוצר המטבעות עם הקוף ובדק וצחצח בפיו את המטבעות, ושהפריץ יצא עשה הקוף מה שהפריץ עשה וגם שם מטבעות בפיו ובלע אותם ונחנק, שבא הפריץ וראה את הקוף מת צווה למשרת שיזרוק את הקוף המת ליהודי שפיטר,ושזרק המשרת את הקוף לחלון היהודי נקרעה בטנו והיהודי המבוהל שמה רעש ובא וראה פגר של קוף ומטבעות זהב בתוך בטנו,וכך היה לו צרכי פסח בהרחבה.

בליל הסדר הלך הפריץ לראות את היהודי וראה שיש לו כל טוב ושאלו מהיכן? וספר לו היהודי שזרקו לו קוף עם מטבעות לתוך ביתו, אמר לו הפריץ עכשיו כבר אני מודה שהשם  זן ומפרנס לכל, והיה ליהודי צרכי פסח בהרחבה גדולה.

ראינו כבר שהסיפור הראשון, הוא סיפורו של הרבי ר' אלימלך – ואילו שאר שני הסיפורים הם סיפורים של יהודים פשוטים.

הסיפור השני מיוחד בזה – שבזכות אשתו באה הפרנסה ליהודי. יהודי טוב שומע בקול אשתו – והייתי יכול לחשוב שהזוג בסיפור זה הם בסוד: אברהם ושרה. אלא שכאן מתנוצץ סדר אחר והוא – ששלושת הסיפורים הם בעצמם כנגד שלושה אבות – אברהם יצחק ויעקב.

חג הפסח חל בחודש האביב – וישנה התעוררות של כל האבות – כאשר האב העיקרי הוא אברהם אבינו – האב המיוחד של חג הפסח.

אביב – אבי"ב הן אותיות א"ב י"ב – א"ב = 3 הם ג' האבותי"ב = 12 – הם י"ב – י"בשבטי י"האבי"ב = י"ה.

וממילא בפסח, באביב – ישנה התכללות של כל ג' האבות.

הסיפור הראשון – "הרבי אלימלך החסיד והי"ש" – בו מופיע הצדיק בפירוש – הוא כנגדהאדם הגדול בענקים – אברהם אבינו.

וידוע שתלמידי הרבי ר' אלימלך שבחו והללו אותו – ממש כמו את הבעש"ט.

אברהם אבינו הוא גם בחינת אל"י – וגם בחינת מל"ך.

בתנ"ך אלימלך – הוא "אלימלך איש נעמי" – ולכן גם קראו לספרו "נועם אלימלך" – ע"שנעמי ואלימלך.

במסורת מופיע – שמ"אלימלך איש נעמי" – ועד הרבי ר' אלימלך – לא היה אחד גדול בישראל שנקרא בשם אלימלך. מאלימלך ועד אלימלך – לא קם כאלימלך.

ואם כן, הסיפור של הרבי ר' אלימלך הוא כנגד אברהם אבינו – כך התנוצץ בשעת סיפור ג' הסיפורים.

הסיפור השני – "היהודי, המלך והטבעת והכומר דייני" – הוא סיפורם של היהודי והיהודייה שעיקרו – ללכת למלך ולהשיג את צורכי החג ולשכוח מכל ההתחייבות לחפש את הטבעת. ובזכות התמימות הזאת – הוי"ה מגלגל הכול לטובה – ובאופן ניסי. ונוסף לזאת – גם הורגים את השונא. ואם כן, זאת ודאי בחינת גבורה – מידתו של יצחק אבינו, ואשתו היא רבקה אמנו – "ויעתר יצחק להוי' לנכח אשתו".

הסיפור השלישי – "היהודי, הפריץ והקוף" – הסיפור השלישי הוא התמים מכולם – כאשר היהודי התמים לא נרמז כלל ע"י הפריץ – והוא הבן התם של ליל הסדר. וממילא, סיפור זה הוא כנגד יעקב אבינו "איש תם יושב אהלים" – וכששואלים אותו מי נותן לך את פרנסתך – תמיד תשובתו – פרנסתי באה לי ישירות מהקב"ה – ולא משום גורם אחר.

ויהי רצון שבזכות שלושת הסיפורים – יהיה לכולם ברווח לחג הפסח, ותכף ומיד ממש נזכה כולנו לרכוש גדול בגשמיות וברוחניות – לצאת מיד לקראת מלך המשיח – שיבוא ויתגלה תכף ומיד ממש.

[ע"פ הספר "חסדי דוד הנאמנים" כרך י' עמ' 143 ואילך;

הרב יצחק גינזבורג התוועדות כ"ח מרחשון ה תשס"ג]

יגאללזיכוי הרבים ולהצלחת ידידנו וחבירנו

תומך ומוקיר התורה ולומדיה על הקמחא דפסחא

יגאל בן אורה בני ביתו וכל הנלווים אליו

שיזכו לכל הברכות הכתובות בתורה

ובפרט לשמחה ברכה והצלחה

בזכות רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב – אכי"ר !

 

תגים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *