כוחה של תפילה ואמונה

בס"ד.

"וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי". (במדבר כב, ב)

כי בלק בן ציפור מלך מואב הבין מיד שבדרך הטבע, וכוחות לוחמה גשמית לא היה שייך כלל שישראל ינצחו את צבאות האדירים של סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן, ולא ניצחו אותם כי ע"י דרכים רוחניים וכוחות רוחניים.., וכן וכך בע"ה בדורינו ננצח אנו את שונאינו ורודפינו – רק ע"י התעלות רוחנית ושמירת התורה ויראת שמיים…

וכך איתא במדרש תנחומא הו"ד בפרש"י כאן, וז"ל כיון שראו את ישראל נוצחים שלא כמנהג העולם, אמרו מנהיגם של אלו במדין נתגדל, נשאל מהם מה מידתו, אמרו להם אין כוחו אלא בפיו, אמרו אף אנו נבוא עליהם באדם שכוחו בפיו. ע"כ.

כי עיקר כלי זיינו ועיקר כח הפה של משה רבינו [וכל הצדיקי אמת] ושל עם ישראל הוא ע"י תפילה להשי"ת, ותפילה תלויה באמונה, וכמ"ש רבינו ז"ל (לקוטי מוהר"ן ח"א סי' ז) וז"ל ואמונה – הוא בחי' תפילה כמו שכתוב (שמות יז) ויהי ידיו אמונה, ותרגומו פרישָן בצלוֹ. וזה בחי' נסים [שפועלים ג"כ ע"י התפילה], למעלה מהטבע, כי התפילה למעלה מהטבע, כי הטבע מחייב כן, והתפילה משנָה הטבע. עיי"ש.

כי מבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקו"מ ח"א סי' יח, אות ג) שצריך שתיהי' האמונה, אמונה שלימה שאין שלימות אחריו, ואפילו מי שמאמין באיזה דבר מדרכי האמורי, אע"פ שהוא מאמין השי"ת בודאי אין אמונתו שלימה, אפילו מי שיש לו אמונה גדולה, עד שיפשפש את עצמו שלא ישאר אצלו אמונות [טפילות וכו'] שאין צריך להאמין, כגון דרכי האמורי הנ"ל, ושיהי' תמים עם ה' אלוקיו. עיי"ש.

נמצא שדרכי אמורי הן אמונות כוזבות, ואמונות טפילות וסגולות וכוחות כאילו נסתרים, אשר באמת אין בהם שום ממש, ואסור לפחד מהם, ואסור לבטוח בהם, ואסור להאמין בהם, ועיקר הכנעתם הוא ע"י אמונה תמימה, אמונה אמיתית ושלימה.

וזהו "וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי".

היינו שהבין שיש כח רוחני, שביטל כח הרוחני של האמורי, וזהו אמונתם ותפילתם שע"י הכניעו והתגברו על אמונת דרכי האמורי. (וגם "אמורי " הוא לשון אמירה ודיבור) ואגב אכתוב כמה דברים שהם מדרכי האמורי ויש שנכשלים בהם, ומקורם בתוספתא דמסכת שבת פ"ז ופ"ח, וז"ל אילו דברים מדרכי האמורי, המספר קומי, והעושה בלורית, והקושר חוט אדום על אצבעו (מוכר לכם??).

ניטלה פת הימנו, ואמר "החזירה לי שלא תאבד ברכתי", אל תניחו נֵר על הארץ שלא יצטערו המתים, נפלו הימנו ניצוצות ואמר "אורחים לנו היום". הקושר ברזל בכרעי המיטה של חיה (יולדת).

קרא עורב ואמר לו "צרח", קרא עורב ואמר לו "חזור לאחוריך" – כל אלה ועוד… הרי הם מדרכי האמורי.

האומר נשוק בארונו של מת כדי שתראנו. הפוך את חלוקך שתהא חולם חלומות, האומר אל תשב על מחרישה, כדי שלא תכביד עלינו מלאכה. האומר אל תפשיל ידך לאחורך. האומר "הדא היא" השופך מים ברשות ואומר "הדה". הנותן מקל של אוד וברזל תחת ראשו.

הזורק ברזל מפני הקברות. המצווחת לתנור בשביל שלא תינפל הפת, הנותן קיסמין באזני קדירה. השותקת בשעת בישול עדשים והמשמיעה קול בשעת בישול האורז והמטפת לנר. המקדיש בתרי [ידיים דוקא], והשולח בב' דוקא ואומר הוסיפו על השולחן, האומר מיני לחשים שאין בהם ממש, השואל במקלו ואומר אם אלך אם לא אלך האומר "שתו והותירו" ה"ז מדרכי האמורי.

האומר "לא, לא". האומר אל תעבור בינינו שלא תפסיק אהבתינו.

איזהו מנחש ? האומר נפלה מקלי מידי. נפלה פת מפי.קרא איש פלוני מאחורי.

קרא לי עורב, נבח בי כלב עבר נחש לימיני ושועל לשמאלי, פסק צבי את הדרך לפני (=צבי הפסיקו), אל תתחיל בו שהרי שחרִית הוא, ראש חודש הוא, מוצ"ש הוא.

איזהו מעונן? רע"א זה הנותן עתים, היום יפה לצאת, מחר יפה ליקח וכַּיוצֵא בהן הרבה מאד כגון החושש לפתוח מיטריה בתוך הבית או מקום מקורה. החושש לשבת בקצה השולחן הדופק בשולחן כנגד עין הרע החושש מכל דבר שקשור למספר 13 כגון חדר יג' קומה יג' וכו'.