פרשת השבועפרשת השבוע תשע"ז

כיבוד אב ואם לבעלי תשובה

פרשת השבוע - זאת הברכה

כיבוד אב ואם לבעלי תשובה – פרשת השבוע מדבר ראש הישיבה לליבם של כל בעלי התשובה, הנחבטים בין כיבוד אב ואם שהיא מצווה גדולה בתורה ויסוד ביהדות ובין החזרה בתשובה ועשיית רצון ה' וחינוך הילדים. מי קודם למי ? הרי כולכם חייבים בכבודי ?!

ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, עבור סדר פרשת השבוע זאת הברכה

לכבוד..אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת וזאת הברכה,

וזהו (דברים לג-ט) "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, ואת אחיו לא הכיר" וגומר, "כי שמרו אמרתך" אמרו חז"ל (ספרי, פיסקא ש"נ הו"ד בפרש"י) כשחטאו בעגל, ואמרתי (שמות לב-כו) מי לה' אלי. נאספו כל בני לוי, וציויתים להרוג את קרוביהם ממש וכן עשו. ע"כ. ואמנם זה היה סיפור ומקרה חד פעמי ויוצא דופן,

אבל היסוד שרצון ה' הוא מעל הכל, ומעל רצון ואהבת וכבוד ההורים והקרובים הוא יסוד אמיתי ונוהג עד היום הזה כל הזמן, אצל כל יהודי ובפרט אצל בעלי תשובה.

וכמ"ש בתורה בפרשת קדושים (ויקרא יט-ג) איש אמו ואביו תראו, ואת שבתותי תשמרו, אני ה' אלקיכם. ואמרו חז"ל (תורת כהנים פרשתא ב-ג, יבמות ה: והו"ד בפרש"י) סמך שבת למורא אב, שאם יאומר לך אביך או אמך "חלל את השבת" – אל תשמע לו, וכן בשאר כל המצוות [כי] אני ה' אלקיכם, ואתה ואביך חייבים בכבודי, לפיכך לא תשמע להם לבטל את דברי. ע"כ.

וזה דבר פשוט מאד והשכל מחייבו והוא כעין מה שאמרו חז"ל (קדושין מב:) דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעים?!
אלא שמכל מיני סיבות לפעמים הדברים צריכים חיזוק וחידוד ועידוד, אבל הדברים בהירים ונהירים ופשוטים.

וזה בחינת מ"ש רבינו הקדוש ז"ל (לקוטי מוהר"ן-בהשמטה שלפני תחילת ליקו"מ תנינא) וז"ל: אחד היה אברהם (יחזקאל לג) שאברהם עבד רק על ידי שהיה אחד, שחשב בדעתו שהוא רק ביחידי בעולם ולא הסתכל (ולא התיחס) כלל על בני העולם שסרים מאחרי ה', ומונעים אותו. ולא [הסתכל והתיחס כלל על] אביו ושאר המונעים. רק כאילו הוא אחד בעולם. וזהו "אחד היה אברהם".

וכן כל הרוצה לכנוס בעבודת ה' – אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי בחינת שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם, ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון אביו ואמו, או חותנו ואשתו (לפי פשוטו אשת הרוצה לעבוד את ה', ולפי מדרשו "אשתו" של חותנו (שוויגער בלע"ז) ובניו [ומרומז בפסוק שלנו. כמ"ש "ואת בניו לא ידע"], וכיוצא.

או המניעות שיש משאר בני העולם, המלעיגים ומסיתים ומונעים מעבודתו יתברך, וצריך שלא יחוש ויסתכל עליהם כלל, רק יהיה בבחינת "אחד היה אברהם" – כאילו הוא יחיד בעולם, וכנ"ל.

וגם ישנה בחינה נוספת (ובפרט שאצל גרים ובעל תשובה) והיא מרומזת בפסוק "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו", היינו שלא רואה ולא נפגש עם אביו ואמו, ולא בא לבקר אותם, והיינו כעין הנ"ל באופנים שלא יוכל לראות ולהפגש אתם, כגון שמסיתים עם דיבוריהם נגד דרכו, דרך ה' ותורתו, או כגון שמכשילים או עלולים להכשיל אותו עם אוכל לא כשר כדבעי, או שיש שם טלויזיה פעילה, ובחורות ונשים לא צנועות, או כגון שידידים מהעבר וקרובים עלולים לבלבל אותו ולהפילו מרוחניותו, וקל וחומר כשהדבר נוגע לילידיו, שעלולים להכשל בעניני כשרות או הסתכלות בטלויזיה או שאר מכשירי האינטרנט ומחשבים למיניהם, או לפגוש שם אצל הסבים ילדים שעלולים לקלקל אותם מעט או הרבה או לגמרי, רח"ל.

ומה גם שהסבים תמיד חביבים, כי מעניקים מתנות ומעדנים, ועושים לנכדים כיפים ולא מחנכים אותם ולא דורשים מהם מאומה, רק תעשה כל מה שבא לך, וההורים מצטיירים כ- רעים לעומתם שלא מסכימים להם ומצמצמים אותם ברשימה ארוכה מאד של דברים, והקטנים לא מבינים כלל למה ועל מה מונעים מהם "אושר".

וכמובן הכל לפי הענין. ויהי רצון שלא נכשל.

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת ברסלב מאיר

הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

תגים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *