עבדו את השם בשמחה – זה שווה יותר !

פרשת השבוע ראה | ראש ישיבת ברסלב מאיר

ישיבת ברסלב, רבנים, הרב, תהילים פרק כז — ישיבת ברסלב מאיר

מובא בהנהגות רבי דוד לידא זצ"ל וזה לשונו : תשוקה ואהבה להשי"ת ולתורתו הקדושה, ולמצוותיו לשמור לעשות ולקיים. וכל מעשה ומעשה יעשה בשמחה גדולה, שנאמר (תהלים ק-ב) עבדו את ה' בשמחה, כי לפי רוב השמחה יגדל שכרו. והעובד שלא בשמחה סכנה גדולה היא !

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת ראה, לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור עם פרשת השבוע,

וזהו (דברים יב-יב) "ושמחתם לפני ה' אלקיכם אתם ובניכם ובנותיכם" וגו'.

וכן לעיל (שם יב-יז) כתיב, ושמחתם וגו' אתם ובתיכם. וכתב שם הספורנו וז"ל לפני ה' אלקיכם ושמחתם. (תהלים ק-ב) עבדו את ה' בשמחה, כראוי לכל עובד מאהבה ע"כ.

והנה זה פשוט וברור מאד שצריכים לעבוד את השי"ת מתוך אהבת ה' ומתוך שמחה,

וכאן בא הפסוק להשמיע וללמד שצריכים להחדיר, ולהמשיך דבר זה – גם לבניו, ובנותיו, ולאשתו שהיא כלולה במילת "אתם", כי אשתו כגופו (מנחות צג:), וכן לעיל כלולה במילת "ובתיכם", כי ביתו זו אשתו כמ"ש חז"ל (יומא ב.).

כי אוי ואבוי לעובד ה' אשר עובד את ה' אפילו במסירת נפש, ואשתו ובניו בזים ונגעלים מדרכיו ועבודתו [כי הוא לחוץ או קפדן או לא שומר על הגיינה, והאוירה בבית או לידו לא נוחה וכדומה]. וקל וחומר כשחושבים שדרכיו הם המקור לרוע מצבם גשמי ונפשי ורוחני. ואזלי בתר איפכא.

וכמו שקרה בפועל אצל כמה וכמה עובדי ה' בדורות עברו. כי צריך האדם להחדיר לדורותיו והתלויים בו שהאושר והעושר האמיתי והנצחי הוא לעבוד את ה' ולקיים תורתו ומצוותיו ולעמוד בנסיונות.

ואשרי מי שבניו ובנותיו צדיקים וצדקניות ההולכים בדרך ישראל סבא, בדרכי האבות הקדושים, בבחינת (שה"ש א-ח) צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים.

וצריך להשקיע הרבה זמן, ככל שידרש להסביר לבניו ובנותיו וכל התלויים בו, מהו העיקר והטפל דהאי עלמא שפילא. ומה גורם באמת נחת רוח לבורא יתברך שמו. וצריך לחבב עליהם קיום התורה, ודיקדוק ההלכה, והעוסק בכל דבר שבקדושה.

והם צריכים לראות אצלו האושר והשמחה על פניו בקיום המצוות, והצער הפורץ מן הלב כשלא זוכה לקיים רצון ה' (וק"ו כשנכשל אפילו בשוגג או באונס באיזה הלכה קטנה).

וישכיל להרגילם ולהדריכם בנחת לעשות את רצון ה' ומצוותיו מתוך שמחה ובחפץ לב.

וזה דאיתא בהנהגות רבי חיים ויטאל זצ"ל (תנאים ללימוד הקבלה) וז"ל הנה צריך האדם בעת קיומו כל מצוה ומצוה, או בהתעסקותו בתורה, או כשמתפלל התפילה להיותו שמח וטוב לב, יותר מכאשר מרוויח או מוצא אלף אלפיים דינרי זהב,

וכמו שמצינו (ברכות ל:) על החכם ההוא אביי ע"ה דהוה קאים קמיה דרבה, והוה קא בדח טובא, ואמר תפילין קא מנחנא (פירוש וזו הסיבה שאני כל כך שמח, מרוב שמחה בקיום מצוות תפילין)

וזה הפירוש (דברים כח.) תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. פירוש תשמח יותר מכאשר תרוויח רוב כל ממון שבעולם, וזהו "מרוב כל", פירוש יותר מכאשר הוא רוב כל ע"כ.

ואיתא בהנהגות רבי דוד לידא זצ"ל וזה לשונו : תשוקה ואהבה להשי"ת ולתורתו הקדושה, ולמצוותיו לשמור לעשות ולקיים. וכל מעשה ומעשה יעשה בשמחה גדולה, שנאמר (תהלים ק-ב) עבדו את ה' בשמחה, כי לפי רוב השמחה יגדל שכרו.

והאריז"ל גילה לאחד מתלמידיו שכל מה שהשיג בחכמה, הכל בא לו בשביל שעשה כל מצוותיו בשמחה גדולה. ע"כ.

והנה איתא בדברי רבינו הקדוש ז"ל מברסלב (ספר המידות, ערך שמחה) שהשמחה – הוא סימן שהוא זרע ברך ה' (שם כב), ומי שהוא שמח תמיד, עי"ז הוא מצליח (שם הצלחה ח"ב, א),

והשמחה של מצוה הוא מעוז לאדם (שמחה, ה), וכשאדם עושה מצוה בשמחה, זה סימן שליבו שלם עם ה' אלקיו. (שם א).

ומבואר בליקו"מ (קמא ה-ב) שצריך לעשות המצוות בשמחה גדולה כל כך עד שלא ירצה בשום שכר עוה"ב בשבילה, אלא רק שיזמין לו הקב"ה מצוה אחרת בשכר מצוה זאת, כי הוא נהנה מהמצוה בעצמה. (ועיין שם שלזכות לשמחה הזאת הוא ע"י שמתפללין בכוחות ביראה גדולה ובאהבה עצומה. (שם ג).

ויהי רצון שיהא חלקינו בין עובדי ה' בשמחה ומנחילים דבר נפלא זה לתלויים בנו.