כללי

עמלק הסתלק מהמוח והלב

קְלִפַּת עֲמָלֵק וּפְגַם הַבְּרִית

עִקַּר קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק הוּא עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית, כִּי צַדִּיק הוּא מָאן דְּנָטֵר בְּרִית, וּמִשָּׁם מִבְּחִינַת בְּרִית יוֹצְאִין כָּל הַדּוֹרוֹת, כִּי כָל הַדּוֹרוֹת נִמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת הָראשׁ-בַּיִת, בִּבְחִינַת "קרֵא הַדּרוֹת מֵראשׁ", וְעַל-יְדֵי- זֶה נִגְדָּל שֵׁם ה' מִדּוֹר לְדוֹר. אֲבָל עַל-יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ וְהַסִּטְרָא-אָחֳרָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת קְלִפַּת עֲמָלֵק וּפְגַם הַבְּרִית, עַל-יְדֵי-זֶה נִתְעַלֵּם אוֹר הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, הַיְנוּ עַל-יְדֵי שֶׁזְּעֵירִין אִנּוּן שֶׁזּוֹכִין לִשְׁמִירַת הַבְּרִית כָּרָאוּי, עַל-יְדֵי-זֶה מִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם הַסִּטְרָא-אָחֳרָא הַנַּ"ל וּמַעְלִים מֵהֶם אוֹר הַצַּדִּיק וּמַרְחִיקָם מִמֶּנּוּ, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִתְעַלֵּם שֵׁם ה', חַס וְשָׁלוֹם, וְגוֹבְרִים הַמְּאוֹרֵי-אֵשׁ. וְעִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הָאֵשׁ הוּא גַּם- כֵּן בְּתַאֲוָה זאת, כִּי יְנִיקָתָם מִבְּחִינַת אִשָּׁה וְכוּ' כַּיָּדוּעַ, וְעַל-כֵּן שָׁם עִקַּר הַמִּלְחָמָה שֶׁל הָאָדָם, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִתְעַלֵּם בְּיוֹתֵר שֵׁם ה' וְאָז רוֹצֶה הַסִּטְרָא- אָחֳרָא בְּחִינַת קְלִפַּת הָמָן עֲמָלֵק לְכַלּוֹת לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרג וְכוּ', בְּחִינַת "וְלא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְרָאֵל עוֹד". וְהַתִּקּוּן לָזֶה לִבְכּוֹת וּלְהַסְפִּיד וּלְהִתְאַבֵּל מְאד עַל חֻרְבַּן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וְעַל הַעְלָמַת שֵׁם הַצַּדִּיק וְשֵׁם ה' הַנַּ"ל, שֶׁכָּל זֶה גּוֹרֵם כָּל אֶחָד עַל-יְדֵי חֲטָאָיו בְּכָל דּוֹר. וּכְשֶׁבּוֹכֶה וּמִתְאוֹנֵן עַל זֶה, וּבִפְרָט בַּחֲצוֹת-לַיְלָה, אֲזַי נִתְקַיֵּם בּוֹ: "לָשוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר", כִּי חוֹזֵר וּמַמְשִׁיךְ אוֹר הַצַּדִּיק שֶׁהוּא הַפְּאֵר שֶׁל יִשְרָאֵל, וְנִתְגַּלֶּה שֵׁם ה' וְגוֹבְרִין הַמְּאוֹרֵי-אוֹר וְנִתְבַּטֵּל הָרַע שֶׁבָּאֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲמִימוּת הַיֵּצֶר הָרָע, וְנִתְהַפֵּךְ אֶל הַקְּדֻשָּׁה לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהִתְלַהֲבוּת, וְזוֹכֶה לְהִתְנוֹצְצוּת הַמּחִין וּלְאוֹר הַפָּנִים (אוצר היראה ברית פגמו ותקונו אות ג ).

זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ

הַסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהִיא זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ בְּחִינַת קְלִפַּת הָמָן עֲמָלֵק, הֵם מִתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר עַל זֶה לְהַרְחִיק מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁעַל יָדוֹ זוֹכִין לַעֲנָוָה אֲמִתִּית בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים. וְכָל הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא עַל יְדֵי גֵּאוּת שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַמַּחֲלקוֹת עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת. וְעַל יְדֵי זֶה הֵם מְרַחֲקִים נַפְשׁוֹת יִשְרָאֵל מִלְּהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם, וְאָז הַמּחִין הַקְּדוֹשִׁים בְּהֶעְלֵם וּבְהֶסְתֵּר וְהַמַּלְכוּת נִפְרֶדֶת מִן דּוֹדָהּ שֶׁהֵם הַמּחִין הַקְּדוֹשִׁים, וְעַל יְדֵי זֶה הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת חַס וְשָׁלוֹם, וְהָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְהָרְשָׁעִים מְקַבְּלִין הַמַּלְכוּת חַס וְשָׁלוֹם וּמוֹשְׁלִין עָלֵינוּ עַל יְדֵי זֶה.

אוצר היראה צדיק אות יג

מי זה ואיזה הוא

כי באמת כל בר דעת שהתיישב בדעתו יבין וידע בבירור גמור כי לא מגיע לו שום כבוד על שום דבר כלל, כי אם יתבונן על רוב חסרונותיו ועל רוב פגמיו ועוונותיו אשר כל ימי חייו לא יספיקו מצד הדין לכפר על א´ מהם, אם כן במה יתגאה, ואם ירצה להתגאות במעלותיו אם יתבונן בדעת צלולה יראה שהכל הוא דמיון, ומעלותיו אינן אלא מדומות כמו שיודה כל אחד בנפשו, ואם בכל זאת נמצא אצלו איזוהי בחינת מעלה הלא בודאי מתנת ה´ היא ולמה יתגאה על הכרח אשר לא יגונה ולא ישובח, – וע"כ צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו. וגם לא סגי ולא יתכן להרבות בכבוד המקום בלי מיעוט כבודו, כי כבודו וגם כבוד המקום להבדיל, הם תרתי דסתרי, וכמ"ש (דברים ח) ורם לבבך ושכחת את ה´ אלקיך, כי מיד שמרים לבו שוכח וכופר ח"ו בשמו יתברך, וכמ"ש חז"ל (סוטה ה.) כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר וכו´. וא"כ בודאי שצריך כ"א למעט בכבודו מה יותר.  יש מאין

עֵת רָצוֹן

הָעִקָּר שֶׁבְּכָל עֵת וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם, יְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ רַק אֶל הָאֱמֶת וְיִתְפַּלֵּל וְיָשִיחַ לִבּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּדִבּוּרֵי אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בִּבְחִינַת "וְדבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ", כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁבִּלְבָבוֹ הוּא מְדַבֵּר בְּפִיו, הַיְנוּ שֶׁהָעִקָּר כְּפֻם מָה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ הָאֱמֶת שֶׁבְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה יְדַבֵּר בְּפִיו, כִּי לֵב אִישׁ הַיִּשְרְאֵלִי בּוֹעֵר וְחוֹשֵׁק תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבִלְבָבוֹ מֵבִין הָאֱמֶת תָּמִיד, וְצָרִיךְ לְדַבֵּר בְּפִיו כְּפִי הָאֱמֶת שֶׁבְּלִבּוֹ, כָּל אֶחָד כְּפִי בְּחִינָתוֹ, כְּפִי הָאָדָם וּכְפִי הַמָּקוֹם וּכְפִי הַשָּׁעָה, כִּי יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְיֵשׁ שֶׁיְּרִידָה שֶׁל זֶה הוּא בְּחִינַת עֲלִיָּה לַחֲבֵרוֹ הַנָּמוּךְ מִמֶּנּוּ בְּמַדְרֵגָתוֹ; וַאֲפִלּוּ בְּאָדָם אֶחָד אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי יֵשׁ כ"ח עִתִּים לְטוֹבָה אוֹ לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם. עַל-כֵּן הָעִקָּר, שֶׁיָּשִים לִבּוֹ תָּמִיד בְּכָל שָׁעָה לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפֻם מָה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ, וְלִרְאוֹת לְהוֹצִיא הָאֱמֶת בְּפִיו וּלְהַרְבּוֹת בְּשִיחָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת "וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפּךְ שִיחוֹ", וּכְתִיב: "עִם לְבָבִי אָשִיחָה וַיְחַפֵּש רוּחִי וְכוּ'", וּלְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לַעֲשוֹת מֵהַתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, לְדַבֵּר אֲמִתַּת הָעֵצוֹת שֶׁבְּכָל הַתּוֹרוֹת בְּפִיו וּלְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּש שָׁם עוֹד עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת שֶׁאֵינָם מְבאָרוֹת שָׁם בְּפֵרוּשׁ, רַק כָּל חַד כְּפֻם מָה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ וּכְפִי הָעִתִּים הָעוֹבְרִים עָלָיו אָז, אִם הוּא חָכָם מֵבִין מִדַּעְתּוֹ עֵצוֹת הַרְבֵּה מְאד הַמְרֻמָּזִים שָׁם, אֵיךְ לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת בִּנְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז בְּוַדַּאי יָאִיר לוֹ אוֹר הָאֱמֶת אֵיךְ לָצֵאת מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ, וְיִזְכֶּה לְהִנָּצֵל מִכָּל רַע בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת וְלַהֲפךְ כָּל הָעִתִּים הָרָעוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, לְטוֹבָה, כִּי הָאֱמֶת הוּא עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה לַהֲפךְ כָּל הָעִתִּים לִבְחִינַת "עֵת רָצוֹן", בִּבְחִינַת "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן וְכוּ' עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ". וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל עֵת, כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת וְלא יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם עֵת וּזְמַן שֶׁלּא יוּכַל אָז לָצֵאת מֵהַחשֶׁךְ עַל-יְדֵי הָאֱמֶת, שֶׁהוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ (הל' גניבה ה"ה, אות כא כה).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *