כלליפרשת השבועפרשת השבוע התשע"ה

פרשת השבוע וזאת הברכה

המצוות הם לבוש לנשמה

כשאדם עושה רצון ה' מצוות ומעשים טובים בהידור (ובכלל ההידור, המחשבה טובה, והכוונה בדביקות לה', מתוך חשק, ומתוך שמחה, ובטהרה ובקדושה, וביד רחבה, ביישוב הדעת ובחפץ לב וכו' וכו') מתוך זה – זוכה שלבוש הנעשה ממצוות הוא הדר ומהודר. ואם כך זכה לקיים המצוות במשך חייו, אזי כשעוז והדר לבושו – בודאי ותשחק ליום אחרון…

פרשת השבוע וזאת הברכה

וזהו (דברים לג-א) "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בני ישראל לפני מותו". כתיב (משלי לא-כה) עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון. ידוע ומפורסם שהמצוות ומעשים טובים שאדם עושה בהאי עלמא שפילא, מזה נעשים לבושים, להגן עליו מהמקטרגין בעולם הבא. ואשרי המקיים דיני התורה בדיקדוק ההלכה, שמזה נעשה לבוש עוז וחזק, בבחי' (תהלים כט-יא) ה' עוז לעמו יתן.

ועוד יותר כשעושה רצון ה' מצוות ומעשים טובים בהידור (ובכלל ההידור, המחשבה טובה, והכוונה בדביקות לה', מתוך חשק, ומתוך שמחה, ובטהרה ובקדושה, וביד רחבה, ביישוב הדעת ובחפץ לב וכו' וכו') שמתוך זה – זוכה שלבוש הנעשה ממצוות הוא הדר ומהודר. ואם כך זכה לקיים המצוות במשך חייו, אזי כשעוז והדר לבושו – בודאי "ותשחק ליום אחרון".

והנה סוף אדם למות (ברכות יז.), ואין עובדא ומציאות יותר פשוטה וברורה מכך, והיא מצודה פרוסה על כל החיים, ואי אפשר לברוח מכך, וכל אחד ואחד מאתנו יצטרך לעבור את השלב הזה הנקרא 'מות', שהוא השלב ביניים והגבול בין חיים בעוה"ז הקצרים לבין חיים נצחיים בעוה"ב. וכל אדם צריך להתכונן לכך כל ימי חייו.

ואשרי הקולט ומפנים דבר זה בבהירות בעודו צעיר, כי אזי חייו נראים ומתנהלים באופן אחר לגמרי, הן בניצול מירבי מהזמן החולף מהר, לעשיית רצון ה', תורה ומצוות ומעש"ט, והן שלא נבלע בעוה"ז והבליו, ולא מתפתה לאבד עולמו הנצחי עבור הבלי דהאי עלמא דשיקרא (בחינת (משלי לא-ל) שקר החן והבל היופי). ונכון מאד הדבר אם מדי פעם יקרא האדם בספרי הלכה ומוסר מסדר הנהגת האדם בימים האחרונים ובפרט ביום האחרון לפני מותו, דהיינו סדר הוידוי שעליו לומר, ומסירת המודעה, ודיני והנהגת הגוסס, ויציאת הנשמה. ובודאי הדבר יעורר אותו לחשוב על תכליתו, ולהתעורר מעתה לעבוד את ה' ביתר שאת ויתר עוז.

והנה הרבה הנהגות יש אז, ואחת מהן היא יקרה מאד, דהיינו לברך על שתיה, ברכה בכוונה גדולה ועצומה (כגון על כוס תה, או מים וכו'), ויש בזה הצהרת אמונה, ודיבור עם ה', והבעת תודה על כל חסדיו וכו'.

ור' ישראל בער אודסר זצ"ל בהיותו לומד בישבתינו שבהוד השרון, אמר לי שהוא היה נוכח בשעת הסתלקותו של ר' אפרים כהן זצ"ל חותנו של רבי אברהם ברבי נחמן מטולשין זצ"ל, וממש ממש לפני פטירתו ביקש שתיה, ובירך בכוונה עצומה ברכת "שהכל נהיה בדברו" ואמר שזה ראשי תיבות וכו', ומתוך דיבורי אמונה בהשי"ת ובצדיקי אמת בבחי' (שמות יד-לא) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, אם כך אדם נפטר לעולמו, אשרי לו.

וזה בחינת "וזאת הברכה" (היינו הברכה האחרונה של חייו) "אשר ברך משה" וכו', רמז ליהודי כשר, "את בני ישראל", פירוש עם בני ישראל ובנוכחותם, "לפני מותו", ממש כפשוטו. ואשרי מי שכל ימי חייו זוכר תמיד את העלמא דאתי (עיין בליקוטי מוהר"ן ח"א סי' נד-א) וז"ל כי צריכים לשמור מאד את הזיכרון שלא יפול לשכחה, בחי' מיתת הלב. ועיקר הזיכרון – הוא לזכור מאד תמיד בעלמא דאתי, שלא יהיה בדעתו, חס ושלום שאין עולם אלא אחד. עיי"ש. וצריך לזכור לא רק יום האחרון, וגודל וחומר עונשי הגיהנום, אלא בעיקר את גודל תענוגי הגן עדן הצפון ליראיו מקיימי תורה ומצוות.

ויהי חלקנו עמהם.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד.

תרומות יתקבלו בברכה 050-4161022

ישיבת ברסלב מאיר

 

תגים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *