פרשת השבועפרשת השבוע תשע"ז

למות על קידוש השם

פרשת השבוע מטות

הנה בדורינו דור יתום, כל מאמץ קטן שעושים לעשות את רצון ה' ומצוה ומעשה חסד, כבר מוגדר כמסירות נפש של ממש. וצריך ללמוד ממשה רבינו שקיבל הודעה על מותו וישר קפץ ועשה והכין את עצמו, לעשות רצון ה' בשמחה…

למות על קידוש השם | פרשת השבוע מטות

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת מטות

לכבוד… אחדשה"ט !

בעזרהי"ת אכתוב לך משהו הקשור עם פרשת השבוע,

וזהו (במדבר לא, א-ב-ג) "וידבר ה' אל משה לאמור, נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים, אחר תֵאָסֵף אל עמיך, וידבר משה אל העם לאמור החלצו מאתכם אנשים לצבא" וגו'.

ופרש"י (והוא מחז"ל בספרי קנז) אע"פ ששמע (משה רבינו) שמיתתו תלויה בדבר, עשה בשמחה ולא איחר, ע"כ.

ובספרי מבואר יותר, שלא רק שלא איחר אלא הזדרז מיד, וז"ל אין 'החלצו' אלא יזדרזו שנאמר (דברים ג-יח) חלוצים תעברו, ע"כ.

ובגירסת הגר"א איתא כן מפורש, ואעפ"כ הלך משה ועשה בזריזות. ע"כ.

והנה לקבל הודעה כזאת הבאה פתאומית, בשמחה, בעוד שכל כוחו במתניו כמ"ש (דברים לד,ז), ולרוץ בשמחה לבצע (את המצוה, שלגביו למעשה זה גזר דיין מות), בודאי שהיא דרגה נעלה, שמעט צדיקים זוכים לה, ועלינו לשאוף אליה.

וזה בחי' מש"כ (דברים ו-ה) ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך, ואמרו חז"ל (ברכות נד.) אפילו הוא נוטל נפשך.

ונתאר לעצמינו שחולה שעשה בדיקות אמינות, על חשש 'המחלה' ב"מ, והגיע התוצאות והפרופסור עומד מולו ומודיע לו שאכן התוצאה "חיובית", וזמנו מוגבל וקצר. איך אדם מקבל את הבשורה הזו, ואיך מתמודד עמה.

והנה יש בעלי מדריגה בבטחון שאומר לעצמו (ולאחרים) על אתר, שטויות והבלים, הרופאים לא קובעים כלום, רק ה' לבד, ואין עוד מלבדו. בואו נתפלל ובעזרת ה' הכל יתהפך לטובה,

– בודאי שגם תגובה זו מפעימה, ומראה על אמונה ובטחון, אבל רחוקה מאד מהדרגה העילאית של קבלת הדברים כמות שהן, עם מוכנות לעשות רצון ה' כפשוטו, ועוד לקבל את הדברים מידית על אתר, ומתוך שמחה, כמו שעשה משה רבינו.

והנה בדורות הקודמים עד לדורות האחרונים ממש, כל יהודי בהיותו בגלות תחת שיעבוד הרשע של הגויים גדלו על זה מאז שחר ילדותם, שהיו כולם ללא יוצא מן הכלל מוכנים שיהרגו אותם אפילו במיתות משונות על יהדותם, ובשום אופן לא לבגוד בה' יתברך ובתורתו.

ואכן בפועל כך היה שהגויים הארורים רצחו באכזריות רבבות רבבות יהודים על יהדותם, וכולם מתו ונרצחו בגאון ומסרו את נפשם למען ה' ותורתו, הן גדולי הדור, הן פשוטי העם שאהבו את ה' ותורתו ומסרו את נפשם בפשיטות ותמימות למען שמו באהבה.

וכל החיים חיו עם זה בבחי' מ"ש חז"ל (ברכות סא:) בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים, אמרו לו תלמידיו "רבינו, עד כאן?", אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "בכל נפשך" – אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו. ועכשיו שבא לידי – לא אקיימנו?! היה מאריך באחד, עד שיצתה נשמתו באחד, יצתה בת קול ואמרה "אשריך רבי עקיבא, שיצאה נשמתך באחד".

והנה בדורינו דור יתום, כל מאמץ קטן שעושים לעשות את רצון ה' ומצוה ומעשה חסד, כבר מוגדר כמסירות נפש של ממש. ואע"פ שבודאי אשריהם ישראל, שמתאמצים במצוות, בתורה ותפילות ומעשים טובים….

מכל מקום חייב אדם לומר "מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי" (חדא"ר כה), וצריכים ליישר הלבבות, ולתקן ההשקפות, באופן שנזכה להיות פחות מגושמים, ויותר ויותר רוחניים, באופן שנוכל בקלות להתנתק מהגשמיות, ודבר זה יועיל לנו גם כן בכל דרכי ועניני עבודת ה', ודבר זה ימעיט ביותר את הנסיונות. ויקל עלינו להתגבר עליהם. ועל כל הפיתויים הגשמיים. ועל זה נאמר (דברים ל, יט) ובחרת בחיים, חיים נצחיים,

ויהא חלקינו עמהם.

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת ברסלב מאיר

הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

תרומות לישיבה יתקבלו בברכה

050-4161022

תגים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *