פרשת מטות

סבלנות בלימוד

 

לכבוד.. אחדשה"ט!

בעזרת ה' אכתוב לך פנינים הקשור לפרשת השבוע.

 

לימוד התורה בסבלנות

 

(במדבר  ל, ב) "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר, זה הדבר אשר ציוה ה".

 

כי צריכים ללמוד תורה עם כל יהודי ויהודי, ועם כל תינוק וילד, אע"פ שהוא קשה הבנה ואינו תלמיד המחכים את רבותיו כרצונו(ראה חגיגה יד), והדבר מצריך זמן רב וסבלנות (והכל לפי הענין) ואל ילמדהו כלאחר יד, אלא יתמסר להבינו וכמ"ש חז"ל (מכילתא נזיקין פ"א) והו"ד בפרש"י עה"ת (שמות כא, א) ע"פ ואלה המשפטים אשר תשים בפניהם.

א"ל הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשוחה, ואינו מטריח עצמו להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם.

ואמרו (עירובין נד: ) מכאן אמר רבי אליעזר חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים, וקל וחומר ומה אהרן שלמד מפי משה, ומשה מפי הגבורה-כך, הדיוט מפי הדיוט על אחת כמה וכמה .

ר"ע אומר מנין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו? שנאמר (דברים לא) ולמדה את בני ישראל.  מנין עד שתהא סדורה בפיהם? שנאמר (שם) שימה בפיהם, ומנין להראות לו פנים? שנאמר (שמות כא) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

ויתנהג עם תלמידו כפי ענינו בעת ההיא: אם צריך להאריך ולהרחיב הענין – יעשה כן, ואעפ"כ לבסוף יתמצת ויקצר, וכמ"ש חז"ל (פסחים ג: ) לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה.

(ולא יאריך ויסטה מענין לענין שלא מהענין, ושלא לענין, וכדאמרי אינשי: לפעמים מרוב עצים – לא רואים את היער, ולענינינו התלמיד לא יבין לב הענין והסוגיא) ומ"ש שחייב להראות לו פנים, הוא כעין מ"ש חז"ל (תענית ח.)

אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו כברזל, הוא בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים, מאי תקנתיה? ירבה עליו רֵעִים (עיי"ש בפרש"י) [וע"ש עוד סיבות, כמ"ש אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו כברזל, בשביל משנתו שאינה סדורה עליו ע"ש.

והנה יש תלמידים שהם קשה הבנה, בבחי' מה שאמרו חז"ל (אבות פ"ה מ"ב) ד' מידות בתלמידים, מהר לשמוע ומהר לאבד… קשה לשמוע וקשה לאבד… מהר לשמוע וקשה לאבד.

ויש ג"כ קשה לשמוע ומהר לאבד, וגם עם כאלה צריכים להתמסר ללמדם תורה, וכדמצינו (עירובין נד: ) רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ד' מאה זימני לפני שקלט את הנלמד (כדפרש"י מקמי דליגמר). ואין להתיאש גם מכאלה, וכידוע עובדות מכמה גדולי ישראל שהיו בתחילה קשיי הבנה כגון מהר"ם ריקאנטי, ומהר"ם שיק, שבזכות התפילות וההתמדה נפתח בפניהם שערי ההבנה, וכידוע מהנצי"ב מוואלאזין, שלא די שלבו עליו הי' עגום על כך, אלא גם שמע את אביו ןאמו מסתודדים ביניהם שיתכן שהגיע הזמן להוציאו מהלימוד וללמדו אומנות ואעפ"כ זכו להיות גדולי ת"ח שבישראל.

וצריך הרבה סבלנות עם התלמידים וכמ"ש הרמב"ם (ה' תלמוד תורה פ"ד, ה"ד) הרב שלימד ולא הבינו התלמידים-לא יכעוס עליהן וירגז, אלא חוזר ושונה הדבר בד"א בזמן שלא הבינו התלמידים את הדבר מפני עמקו, או מפני דעתן שהיא קצרה [עיין בב"ב ד כא.] דקרי קארי, דלא קארי ליהוי צוותא לחבריה. (ופרש"י אינך זקוק לייסרו יותר מדאי, ולא לסלקו מלפניך, אלא ישב עם האחרים בצוותא, וסופו לתת לב) וראה באבות דרבי נתן סוף פ"ב שבית שמאי אומרים אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר, ובית הלל אומרים לכל אדם ישנה וזהו 'והעמידו תלמידים הרבה' (וע"ש בהמשך שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה, ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים. ע"כ.

וזהו "וידבר משה אל ראשי המטות" רמז לתלמידים עם ראש קשה הבנה כמַטֶה ומקל ובול עץ (שקורין קלאצעדיק"ע קע"פ, שטעקנדיקע קאפ) להם יש להתמסר וללמדם זה הדבר אשר ציוה ה'.

ויהא רעוא קדמך דתפתח ליבאי באורייתא, ותשלים משאלין דליבאי ולבא דכל עמך בית ישראל לטב ולחיין ולישלם, אמן.

מנאי

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *