אכילה

אֲכִילַת יִשְׂרָאֵל קדֶשׁ.

וְעִקַּר הִתְגַּלּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת הוּא בִּשְׁעַת סְעֻדָּה דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת הוּא עַל יְדֵי אֲכִילָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת לְעֵת הָאכֶל גּשִׁי הֲלם אֵין הֲלם אֶלָּא מַלְכוּת שֶׁמַּלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ נִתְגַּלֶּה עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֲכִילַת יִשְׂרָאֵל וְעִקָּר עַל יְדֵי מִצְוַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הָא"ב (אוֹת א אֲכִילָה  (כ)) עַל יְדֵי בִּרְכַּת הַמָּזוֹן נִתְוַדַּע ה' יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם. וְהִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ זֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת הַנַּ"ל מַה שֶּׁה' יִתְבָּרַךְ מְתָאֵר בְּעַצְמוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי אֵין מֶלֶךְ בְּלא עַם, וְעַל כֵּן כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹבְדִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ וְעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁאֲזַי ה' יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר בָּהֶם אֲזַי מִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ה' מָלַךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, גֵּאוּת לָבֵשׁ הַיְנוּ לְבוּשֵׁי גַּאֲוָתוֹ וְהִתְפָּאֲרוּתוֹ אֲזַי ה' מָלַךְ כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ הוּא עַל יְדֵי הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁמִּתְפָּאֵר בְּיִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל (וְזֶה סוֹד מַה שֶּׁכָּתוּב בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל  שֶׁעִקַּר בִּנְיַן הַמַּלְכוּת עַל יְדֵי תִּפְאֶרֶת וְהָבֵן) נִמְצָא שֶׁבִּשְׁעַת הָאֲכִילָה נִתְגַּלֶּה הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ שֶׁנִּמְשָׁךְ בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה כַּנַּ"ל כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַמַּלְכוּת לְהַרְאוֹת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ וּגְדֻלָּתוֹ בִּשְׁעַת סְעֻדָּה שֶׁאָז עִקַּר הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב 'כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה בְּהַרְאתוֹ אֶת עשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ וְכוּ" וּמַלְכוּתָא דְּאַרְעָא כְּעֵין מַלְכוּתָא דְּרָקִיעַ .

(ליקוטי הלכות אורח חיים, הלכות ברכת המזון ומים אחרונים, הלכה ד אות ד)

דברו אל בנ"י זאת החיה אשר תאכלו

עִקַּר הָאֲכִילָה הוּא בִּשְׁבִיל בֵּרוּרִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרֵר הַמַּאֲכָל וְיִהְיֶה נַעֲשֶה מִמֶּנּוּ אִמְרֵי-שָׁפֶר, שֶׁהֵם הַבְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו וּמִתְפַּלְלִין וְלוֹמְדִים וְעוֹבְדִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכחוֹת הָאֲכִילָה. וְזֶה צָרִיךְ כָּל אָדָם לְכַוֵּן בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ, וַאֲזַי הָאֲכִילָה הִיא בִּבְחִינַת קְטרֶת וְזוֹכֶה לְשִמְחָה, וְנַעֲשֶה מִזֶּה עֲטָרָה שֶׁל חֶסֶד וְרַחֲמִים לַמֶּלֶךְ שְׁלמה, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר: "צְאֶינָה וּרְאֶינָה וְגוֹ' בָּעֲטָרָה וְגוֹ', וְעַל-יְדֵי- זֶה זוֹכֶה לְפַרְנָסָה בְּנָקֵל 

אוצר היראה אכילה אות יט

אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה.

הֱוֵי זָהִיר שֶׁלּא לֶאֱכל בְּהַלְעָטָה, דְּהַיְנוּ בִּמְהִירוּת כְּדֶרֶךְ גַּרְגְּרָן, כִּי זֶה הוּא בְּחִינַת "הַלְעִיטֵנִי נָא וְכוּ'", רַק לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לֶאֱכל בִּמְתִינוּת, בְּיִשּׁוּב- הַדַּעַת וּבְדֶרֶךְ- אֶרֶץ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹכְלִין בְּדֶרֶךְ- אֶרֶץ כְּשֶׁיּוֹשֵׁב אָדָם חָשׁוּב אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן, כָּךְ יאכַל תָּמִיד אֲפִלּוּ כְּשֶׁאוֹכֵל לְבַדּוֹ. (חיי- מוהר"ן בשיחותיו סימן סט).  

 

"ויסב אלוקים את העם…" (ליקוטי מוהר"ן סימן סב)

אומר רבינו נחמן מברסלב: "דע שע"י אכילתן של ישראל נעשה יחוד קוב"ה ושכינתיה אפין באפין".

כי כשהתאוות שהם הקליפות מתגברים על האדם, ובפרט תאוות אכילה ושתיה שמהם נמשכים שאר התאוות – צריך להתענות, כי הקליפות רוצים תמיד להתגבר על הקדושה ויניקתם מאחורי הקדושה, והעצה לזה – תענית, שעי"ז גורמים יחוד קוב"ה אחור באחור ואזי נדבק אחורי הקדושה ואינם יכולים לינק, כי יש יחוד קוב"ה ושכינתיה אפין באפין, ויש יחוד קב"ה ושכינתיה אחור באחור.

"קב"ה" היינו שם הויה, "ושכינתיה" היינו שם אלוקים.

וע"י התענית נעשה יחוד אב"א כנ"ל. ואזי הקליפות מחפשים חיות ומחפשים לינק מפני המלכות מפני השכינה, כי פני הקדושה נתגלית אליהם, ואז נתקיים "עת ששלט האדם באדם לרע לו", ואזי מוציאים הניצוצות הקדושה שביניהם, והניצוצות הם החיות של הקליפות, ואזי הקליפות נשארים בלי חיות כלל, ואזי העכו"ם שיניקתם מהקליפות נשארים בלי חיות ומתגיירים בלי חיות, וע"י הגרים האמונה בשלימות..,

וכשהאמונה בשלימות זוכה לברר המאכלים, ואזי לא רק שאין צריך לצום ותענית, אלא אדרבה אזי אכילתו יקרה מאוד מאוד, וע"י אכילתו נעשה יחוד קב"ה ושכינתיה אפין באפין.

נמצא שמש"כ רבינו נחמן מברסלב שע"י האכילה בקדושה נעשה יחוד קב"ה ושכינתיה פב"פ, היינו דווקא לאחר שזכה לאמונה בשלימות. (מתוך הספר "יש מאין")

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *