פנינים 5

ביקורת עצמית – סיפור עם מוסר השכל!

 

היה היה פעם בחור צעיר שסיים קורס ציור. במשך 3 ימים הוא הקדיש את עצמו לטובת ציור נוף יפה ומאוד רצה לדעת מה אחרים חושבים על כשרון הציור שלו.

הוא הניח את היצירה במרכז מסחרי הומה וכתב מתחתיה שלט:

המשך לקרוא »

"רבותיי, ציירתי את הציור הזה בעצמי. מאחר ואני חדש במקצוע, ייתכן שביצעתי מספר טעויות. בבקשה מכם ציינו את הטעויות שלי ב-X על גבי הציור".

כשחזר בערב, הוא היה מתוסכל מאוד לראות כל כך הרבה סימני X והערות שאנשים סימנו על גבי הציור.

מיואש ושבור הוא חזר למורה שלו ופרץ בבכי:

"אני חסר תועלת" התייפח. "אם זה מה שלמדתי בקורס, אז אני לא מתאים להיות צייר. אנשים שללו את היכולות שלי לגמרי!"

המורה חייך אל הצעיר ואמר:

"אני חושב שאתה מוכשר מאוד והציור שלך ללא רבב. תן לי להוכיח לך את זה."

האמן הצעיר הסכים ואחרי יומיים הציג העתק מדוייק של הציור הקודם למורה.

המורה לקח את הציור בחינניות וסימן לצעיר לבוא איתו. השניים הגיעו אל אותו מרכז מסחרי הומה והניחו את הציור באותו המקום.

מתחת לציור, הונח שלט:

"רבותיי, ציירתי את הציור הזה בעצמי. מאחר ואני חדש במקצוע, ייתכן שביצעתי מספר טעויות. מתחת לציור ישנה קופסה עם צבעים ומכחולים. אנא מכם, אם תואילו בטובכם לתקן את הטעויות על גבי הציור".

בערב, חזרו השניים אל המרכז המסחרי והופתעו למצוא את הציור ללא אף תיקון.

גם למחרת הציור נותר שלם, וכך גם בחודש שאחריי…

מוסר ההשכל של הסיפור:

קל יותר להעביר ביקורת על משהו, מאשר לשפר אותו בעצמך.

אל תתנו לאחרים לשפוט אתכם, היו השופטים הבלעדיים של עצמכם !

 

הגאולה האחרונה

ע"י לימוד תורתינו הקדושה – מקרבין את הגאולה, כמ"ש חז"ל (סנהדרין צט:) כל העוסק בתורה לשמה מקרב את הגאולה, שנאמר (ישעי´ נא) ולאמור לציון עמי אתה.

המשך לקרוא »
ובפרט ע"י עסק בלימודי יחידי הדורות, וביחוד כשעוסקים בספריהם על מנת ללמוד וללמד לשמור ולקיים, שזה בחינת מה דאיתא בזוה"ק (נשא, דף קכד:) בהאי חיבורא דאיהו ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא.

וזה בחי´ מה שרבינו ז"ל אמר במפורש (עיין חיי מוהר"ן מעלת תורתו סי´ ז) שהספר הקדוש של הליקוטי מוהר"ן הוא אתחלתא דגאולה, ואמר מאחר שיצא בעולם אני חפץ מאד שילמדו אותו וכו´.

כי באמת גם גאולה הראשונה היתה בזכות עסק התורה כמ"ש חז"ל (תדא"ז, יד), וכן מצינו באבותינו הראשונים שלא נגאלו ממצרים אלא מתוך דברי תורה.

ובזכות עסק התורה תהי´ הגאולה האחרונה, כמבואר (שם) אין ישראל נגאלין לא מתוך הצער, ולא מתוך השיעבוד, ולא מתוך הטילטול, ולא מתוך הדוחק, ולא מתוך שאין להם מזונות, אלא מתוך עשרה בני אדם שהן יושבין זה אצל זה, ויהי´ כל אחד מהן קורא ושונה עם חבירו וקולם נשמע.

ומכל הנ"ל, וע"פ הכלל שקבלנו מרבותינו שהתורה נדרשת מכלל הן אתה שומע ג"כ הלאו, שע"י שאין עוסקים כראוי בתורה הגאולה נדחית ומתרחקת ח"ו, שזה בחי´ משחז"ל (זוהר חדש, בראשית) יומא משיחא לא יתאריך אלא על ביטול אורייתא, אבל ע"י מקבלי עול לימוד וקיום התורה ע"י דייקא תבוא הגאולה, אשרי להם. (מתוך הספר יש מאין על ליקו"מ)

 

Ξ  הנערים הוא בקל להשיב אותם להשם יתברך מזקנים  Ξ

 

עיקר הממון של האדם בא לו ע"י בת זוגו  

זה לשון רבינו ז"ל בסימן סט, כמ"ש (משלי יח) מצא אשה מצא טוב, וכמ"ש (שם י"ד) חכמת נשים בנתה ביתה, וכדיליף בזוה"ק (תזריע דף נ"ב) משרה אמנו וכמ"ש (בראשית י"ב) אמרי נא וכו´ למען ייטב לי בהאי עלמא קב"ה בממונא, ועיי"ש דיליף לה עוד מדכתיב (משלי י"ט) בית והון נחלת אבות ומה´ אשה משכלת, מאן דזכי באשה משכלת זכי בכלא, וכתיב (שם ל"א) בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר, וכדאיתא במדרש (שו"ט משלי ל"א) ושלל לא יחסר, זו שרה אמנו שהעשיר אברהם בשבילה (ועיין במדרש תנחומא חיי שרה, ד ובשו"ט תהלים קי"ב, שנדרש כל שירת אשת חיל על שרה אמנו). נמצא שהכל תלוי באשה לפי רוב חשיבותה וחכמתה המתבטא ברוב כשרותה וצניעותה, ולפי זה היא נקראת אשה משכלת, ואשת חיל, וכמ"ש (שם) אשה יראת ה´ היא תתהלל. (מתוך הספר יש מאין על ליקו"מ) – מה שצריך למעשה לעשות , זה לכבד את האישה ולא לבזות אותה , הגמרא אומר במסכת ב"מ אוקירו לנשייכו כדי שתתעשרו (סגולה לפרנסה!)

מהו ברית שלום

על פי התורה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' (בסימן ל"ד ליקוטי א') עיין שם כל התורה. מבואר שם ענין התפילה שהוא לקשר הנקודה שהוא בחינת צדיק מושל אל הלב שזהו ענין מה שצריכין לדבר בינו לבין קונו לפרש שיחתו לפניו יתברך לעורר לבו לעבודתו יתברך. וכן צריכין לדבר עם חבירו ביראת שמים וכו'. וכן צריכין לדבר עם הצדיק בעצמו. הכל כדי לקבל אור הנקודה הקדושה שהוא בחינת צדיק מושל.

המשך לקרוא את המאמר »

ועיקר הממשלה בחינת צדיק מושל הוא להאיר ולהתעורר הלב להשם יתברך וכו' כמו שכתוב שם. וזה נעשה על ידי הדיבור של התפילה והתבודדות שהוא שיחה בינו לבין קונו שעל ידי זה מאיר הנקודה בחינת פי ידבר חכמות לתוך הלב לבחינת והגות לבי תבונות. שעל ידי זה נתבטלין כל החרפות לב שהם כל התאוות שהם אהבות הנפולין. כי שם אצל הנקודה טובה שורה אור האהבה הקדושה.

כי הנקודה טובה הנ"ל הוא בחינת ברית שלום כמו שכתוב שם. ושם שורה אהבה הקדושה. ובשביל זה עיקר התפילה להאיר ולקשר הנקודה הזאת אל הלב כדי לבטל חרפת לב על ידי אור האהבה הקדושה ששורה אצל הנקודה הזאת כנ"ל. ובשביל זה צריכין להתפלל בכל לבו כי התפילה הוא עבודה שבלב כמו שאמרו רז"ל (תענית ב') איזהו עבודה שבלב זו תפילה. כי זהו עיקר עבודת התפילה לטהר ולזכך הלב מכל החרפות לב ערלת לב על ידי הדיבור של התפלה שהוא בחינת צדיק מושל שהוא בחינת הנקודה הקדושה ששם שורה אהבה הקדושה וכו' כנ"ל. כי האהבה בחינת כהן שורה אצל הנקודה שהוא בחינת ברית שלום כמו שכתוב בכהונה של פינחס הנני נותן לו את בריתי שלום .

רבינו נחמן מברסלב אומר :

כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו

זאת הבחינה היא מעין עולם הבא

כי השי"ת מחמת רחמנותו ברא את העולם כי רצה לגלות רחמנותו, ואם לא הי´ בריאת העולם על מי הי´ מראה וממשיך רחמנותו (עיין במאמר, בא אל פרעה – ח"א סד, א) וע"כ בכל פעולה שפועל השי"ת בעולמו ובבריותיו ע"י אין מספר שלוחיו מדצח"מ, מלובש בה רחמנותו וטובו יתברך ומקרא מלא איכא דכתיב (תהלים קמה)טוב ה´ לכל ורחמיו על כל מעשיו, וכל הבזיונות ומחלות ועוני ושאר צרות והרפתקאות ויסורין הבאים לאדם ע"י פגעי הזמן, הן על הכלל הן על הפרט, הן ברוחניות הן בגשמיות, הכל כאשר לכל הוא לטובתנו הנצחית והכל בהשגחה פרטית, ובכל מאורע מלובש רחמנותו וטובו יתברך.

המשך לקרוא »

וזה בחי´ משחז"ל (תנא דבי אליהו זוטא, פי"א) אין יסורין באין על ישראל אלא לטובתן ואין יסורין באים אלא לאהבתן של ישראל, משל למה"ד למלך שהי´ לו עבד ועלתה לו מכה ברגלו וצוה לרופא לרפאותו ולהכניסו לפניו כשהוא שלם עיי"ש. וכדאיתא (ילקוט תהלים רמז תתז)(תהלים עד) אך טוב לישראל אלקים לברי לבב. אך טוב אלקים אינו אומר כאן, אלא אך טוב לישראל אלקים. יסורים שמביא עליהם טובים ולמה לברי לבב להבריא לבם, לעולם הבא. כי על הרוב עיקר כוונת כל היסורין והצרות שהשי"ת מביא לאדם הוא כדי לכפר ולמרק עוונותיו ופגמיו.

או כדי לעוררו משינתו ותרדמתו הרוחנית – כדי שיתעורר לעשות תשובה, ולתקן מעשיו ומידותיו להטיבו באחרונה ביום שכולו טוב, ולהחיותו חיים טובים באחריתו, שזה בחי´ משחז"ל (שבת ל:) עה"פ (קהלת ז´) טוב כעס משחוק, טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעוה"ז משחוק שמשחק הקב"ה על הרשעים בעוה"ז, כי כשם שהרפואה הגשמית מתלבשת בסמים מרים, כך הרפואה רוחנית מתלבשת בכל מיני מרירות, וכשם שברפואה הגשמית התינוק שהוא משולל מדעת בועט בהם, והחכם בולע המרירות בהבנה, כך בענין הרפואה הרוחנית. הטיפש בועט ביסורין.

ומי שיודע שכל מאורעותיו הן לטובתו מקבלם בהבנה ואהבה כי הוא יודע שאם הרופא נאמן שלחם לו בודאי לא סגי לעת עתה בלאו הכי, וע"כ בבואם אליו הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להודות לה´ על זה, בבחי´ בה´ אהלל דבר, באלקים אהלל דבר, ומיד לפשפש במעשיו מה זה ועל מה זה הגיעו ככה וכמ"ש חז"ל(ברכות ה.) אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו וכו´.

וישמח בזה שזוכרים אותו במרום ושולחים לו רפואות לפי צורך נשמתו להטיב סופו וכמ"ש חז"ל (יומא פז.) לא טוב להם לרשעים שנושאים להם פנים בעוה"ז וכו´ טוב להם לצדיקים שאין נושאים להם פנים בעוה"ז וכמ"ש (ירושלמי פאה פ"א ה"א) רובו זכויות ומיעוט עבירות נפרעים ממנו מיעוט עבירות קלות בעוה"ז בשביל ליתן לו שכרו משלם לעתיד לבא, כי העיקר הוא הסוף וכמ"ש העולם אומר אם הסוף טוב הכל טוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *