שמחה לשם שמים

השמחה

ידוע מדברי רבינו ז"ל שיש בעבודת ה' עבודה פנימית ויש עבודה חיצונית. עבודה פנימית היא הקשורה באופן ישיר לעולם הרוחני של היהודי דהיינו תרי"ג מצוות, תורה ותפילה ומעשים טובים ועבודת ה'. ועבודה חיצונית קשורה לדברי הרשות, אכילה שתיה דיבור עם בנ"א בדברי הראשות, עשיית מלאכה.

וצריך כל אחד ואחד להתקדש ולהזדרז יותר ויותר ולעלות מדרגה לדרגה הן בהתנהגותו בכל הקשור לעבודות הפנימיות שיעשה בדיקדוק ההלכה ובדחילו ורחימו לשם שמים, ובכוונה רצויה ובהתחדשות ובהתלהבות ובשמחה כיאה ליהודי הרוצה מטבעו לקרבת ה' קדושה וטהרה. וכן בכל הקשור להתנהגותו לעבודות החיצוניות צריך להתקדש במותר לו, ולפי דברי הרמב"ן עה"ת זהו כלול במצוות עשה דאורייתא של קדושים תהיו, שלא יהי' נוול ונבל ברשות התורה ויאכל וישתה כזולל וסובא, ולא יתנהג כבהמה אלא בעדינות ואצילות [ולא חלילה בחֵן של שקר, עם תנועות ופוזות מיוחדות], ולא יאכל וישתה יותר ממה שגופו צריך לתפקודו הטוב, ולא ירדוף אחרי המותרות, וכל מעשיו יהיו לשם שמים, וכמ"ש בשולחן ערוך [אורך חיים סי' רלא] שכשאדם ישן לצורך גופו, לא תהא כוונתו להנאת גופו, אלא לחזק גופו לעבודת ה'.

וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך כדכתיב בכל דרכיך דעהו, ואמרו חכמים "כל מעשיך יהיו לשם שמים" שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה, וכל צרכי הגוף יהיו כולם לעבודתו או לדבר הגורם עבודתו, שאפילו הי' צמא ורעב, אם אכל ושתה להנאתו – אינו משובח, אלא יתכוון שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו, עיי"ש. [וחשוב וכדאי לקרוא מדי פעם את הסימן הנ"ל בשו"ע או בטור לסדר ולאפס את המחשבה שבראש מדי פעם, כי הם יסוד גדול בעבודת ה', והם נעלמים ונשכחים מרוב בני אדם ע"י מרוצת החיים, וע"ז נאמר אל תיהיו כסוס.. אין הבין.. לא בגבורת הסוס יחפץ].

שמחהוצריכים להתקדם תמיד בעבודת ה' עד שכל הכ"ד שעות של היום יהיו כולם עבודת ה' לשמו יתברך או בעבודות פנימיות או בחיצוניות (כשמוכרחים לעסוק בחיצוניות). ואמר רבינו [רבי נחמן מברסלב] ז"ל (ליקוטי מוהר"ן ח"א סי' כה) שצריך שיהיו נעשין מהחיצונית פנימית, דהיינו שיהיו נעשים לשם שמים בקו"ט ובדביקות בה' כשם שעוסק בקיום המצוות. וקיום הפנימיות דהיינו קיום המצוות ועבודת ה' יעלה למעלה למעלה יותר גבוה, עד שיהי' יהודי קודש קודשים רוחני דומה למלאך ה' צב-אות אשר ראשו מגיע השמימה [ואעפ"כ צריך שיהיא הסולם הנפלא הנ"ל, מוצב ארצה, כדי שלא ירחף בדמיונות.

וזה כוח היהודי האמיתי שאע"פ שנמצא בשתי רגליים על הקרקע ויודע טוב טוב מה שנעשה עמו והסביבה, אעפ"כ ראשו בשמים, וכן לאידך גיסא אע"פ שעיקר ראשו בשמים, כי העיקר עיקר והטפל טפל, מכל מקום לא נכנס להזיות ודמיונות וניתוק מהמציאות, וזה בחי ישראל אשר בך אתפאר. ויהא חלקינו עמהם.

וכלל גדול אמר רבינו (רבי נחמן מברסלב בן [ה]שמחה) ז"ל (ודומני שכיוצא בזה איתא בספר חיי אדם) שלפני עשיית כל דבר – יחשוב ויבדוק: אם הדבר הזה היא לרצון ה' – יעשנה, ואם לאו – יניחנה, והעושה כן, כל ימיו עובד את ה'.

ועוד כלל חשוב הוא לקשר כל עסק שעושה להשי"ת, כי השי"ת צריך להיות קבוע במחשבתו תמיד בבחי' שויתי ה' לנגדי תמיד, שהוא כלל גדול בתורה, וכל הפורש ממנו כפורש מן החיים, כי אסור שיהא חלל ריק, כי כל מקום שאין קדושת ה', יש משהו מהצד השני שקורין ס"א, או אפשר שכולו ס"א, רח"ל, ע"כ צריך תמיד להיות דבוק בעשיית רצון ה', ולחפש לעשות נחת רוח לפניו יתברך, והרצון הזה והחיפוש הזה הקרבהו לה' עד שיהא תמיד רצוי לפניו, ותפילותיו הרצויות יהיו אכן רצויות ומקובלות.

ועיין במסכת אבות עשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצון אחרים כרצונך. ואשרי המצוי ורצוי תמיד לפניו, כי הא בהא תליא. ועי"ז זוכה להיות כבן בית אצל ה', וגנזיו פתוחים לפניו. ואזי הוא אהוב וחביב למעלה ולמטה, וכל העולם כולו כדאי לו, אשרי לו.

 מברסלב מאיר באהבה !

הראה עוד

מאמר מקושר

כתיבת תגובה