אסתר המלכה
אסתר המלכה הייתה מצאצאי שאול המלך שחס על אגג ואיבד את המלוכה. ולשם כך נבחרה…." לכן אמר לה מרדכי,אל תדמי וכו'..
אסתר המלכה
שאול המלך היה מצאצאי רחל אימנו ששתקה ומסרה הסימנים לאחותה לאה לכן זכתה בכך שיצאה ממנה אסתר ששתקה ולא היגידה עמה ומולדתה והפילה את המן העמלקי בפח שטמן למרדכי היהודי,לכן נאמר במדרש כי עשיו נופל בידיה של בניה של רחל, ואסתר היתה בחינת משיח בן יוסף לכן "והמן נופל על המטה אשר עליה אסתר" וזהו המטה שישב עליו יעקב כשניגש אליו יוסף שנאמר "ויתחזק ישראל וישב על המטה"
אסתר נקראת "נביאה" [מגילה יג,א].
אסתר נזכרת בין ארבע היפהפיות בעולם: שרה, רחב, אביגיל ואסתר [מגילה טו,א].
ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנג
ולמה נקרא שמה הדסה? על שם צדיקים, וכן הוא אומר 'והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה', ר' יהודה אמר: הדסה שמה, ולמה נקרא שמה אסתר? שמסתרת את דבריה, וכה"א 'אין אסתר מגדת מולדתה', רבי נחמיה אומר: הדסה שמה, ולמה נקרא שמה אסתר? שהיו עובדי אלילים קורין אותה כוכב הנוגה על שם אסתהר, בן עזאי אומר: לא ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהדסה, רבי שמעון בן קרחה אומר: אסתר ירקרקת היתה וחוט של חסד משוך עליה. דבר אחר כשם שהדס ריחו טוב כך היו מעשיה טובים
שמות רבה (וילנא) פרשה טו ד"ה ו ד"א החדש
יפה כלבנה – זו אסתר… אתה מוצא בלילה אם אין הלבנה נראית ברקיע החושך בעולם, ואין אדם יכול להלך אפילו תוך המדינה, כיון שהלבנה נראית ברקיע הכל שמחין ומהלכין בדרך. כך בימי אחשורוש, שגזרו על ישראל להשמיד להרוג ולאבד, ובאה אסתר והאירה לישראל, שנא' (אסתר ח) 'ליהודים היתה אורה ושמחה'.
אסתר רבה (וילנא) פרשה ו
'ובהגיע תור אסתר' וגו' 'ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה' ר' יודא אומר: כאיקונין הזה שאלף בני אדם מביטים בה והיא עריבה על כולם, ר' נחמיה אומר: העמידו מדיות מכאן ופרסיות מכאן, והיתה אסתר יפה מכולן. ורבנין אמרין: 'ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה' בעיני העליונים ובעיני התחתונים כד"א (משלי ג') 'ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם'.
ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנג
'ובהגיע תר אסתר', לא היתה מבקשת לעשות דבר, והיה הגא ירא ומתירא שמא יהרגהו המלך, והיה אומר לה: אין את מתקשטת כשאר נשים? ויבהל את תמרוקיה ואת מנותיה והביא לה תכשיטין, ומאכל משלחנו של מלך, ואת שבע הנערות, ושינה לה יותר מכל הנשים, ומתנות נתן לה…ואעפ"כ לא טעמה כלום, אלא משלה ולא משלחנו של מלך… לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי 'מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד', שהיה בורח מן הגדולה. שהיה המלך אומר לאסתר: בת מי את? אצל מי גדלת? ואעשה אותם גדולים מלכים ושלטונים…
