רבי שלמה יצחקי המכונה רש"י.

רבי שלמה ב"ר יצחק (ידוע כרבי שלמה יצחקי, רש"י) היה גדול מפרשי המקרא והתלמוד, פוסק, ראש ישיבה בצרפת בימי הביניים. כ"ט תמוז.

רבי נחמן מברסלב קרא לרש"י אחיה של התורה – כי בכל מקום של חכמת התורה הוא נמצא שם ליד מסביר ומפרש !

תולדות חייו של רש"י.

רש"י נולד בעיר טרואה (Troyes, 'טרוייש' בלשון הימים ההם) שבצפון צרפת בשנת ד'ת"ת (1039-1040) או ד'תת"א (1040-1041),‏^[3] ונפטר בשנת 1105. ההערצה הרבה של יהודי אירופה לרש"י יצרה סביבו אגדות רבות, אולם מעט מאוד ידוע על תקופת ילדותו. רש"י מעיד באחד מפירושיו‏^[4] שאביו – רבי יצחק היה מלומד גדול. דודו, רבי שמעון הזקן, למד תורה מפי רבנו גרשום מאור הגולה באשכנז.

לרש"י נולדו שלוש בנות. הבכורה שבהן, יוכבד, נישאה לרבי מאיר בן שמואל ומהם נולדו ארבעה נכדים: שמואל הוא הרשב"ם, יעקב הוא רבנו תם מבעלי התוספות, הריב"ם, ושלמה, שנפטר בצעירותו. ליוכבד ובעלה נולדה בת שהייתה נשואה לרבי שמואל מויטרי בן רבישמחה בן שמואל מוויטרי, מחבר מחזור ויטרי, והיא אמו של רבי יצחק הזקן מבעלי התוספות. בתו השנייה של רש"י, מרים, נישאה לרבי יהודה בר נתן (ריב"ן), ולהם נולד רבי יום-טוב. בתו השלישית נקראה רחל, ומלבד שנישאה לתלמיד חכם בשם אליעזר ונתגרשה ממנו, לא ידוע עליה דבר.

רש"י למד בישיבות מגנצא (מיינץ) ווורמייזא (וורמס) שבאשכנז מגיל 20 עד הגיעו לגיל 30, ושם עוצב עולמו הרוחני. במקביל היה עליו לפרנס את אשתו ובנותיו, והוא סבל מעוני. הוא למד אצל רבי יעקב בן יקר, רבי יצחק הלוי ורבי יצחק בן יהודה – מתלמידי רבנו גרשום.

בתום לימודיו חזר רש"י לטרוייש והשתלב מיד בחיי החברה היהודית. הוא הצטרף לבית הדין בעיר והחל לפסוק הלכות לכל יהודי הסביבה, אך סירב לקבל שכר על תפקיד זה. על פי הידע הרב שהוא מפגין בנוגע לגידול גפנים וההרחבה היתרה שהוא נוקט במקומות הקשורים להם, היו ששיערו שהתפרנס מגידול כרמים או ממסחר ביין, אך לדברי ההיסטוריון הרב פרופ' חיים סולוביצ'יק, האקלים באזורו של רש"י לא התאים לגידול יין. יש הסבורים כי רש"י עסק במסחר עם נוכרים.‏^[5] רש"י ייסד ישיבה בטרוייש, אך גם ממנה לא קיבל שכר.

בין תלמידיו היו ר' שמעיה, ר' יצחק בר אשר הלוי, ר' נתן המכירי ואחיו ר' מנחם המכירי, ר' שמחה בן שמואל מוויטרי, ר' שמעון, הרשב"ם וכן חכמים מהדור הראשון של בעלי התוספות.

שנותיו האחרונות היו בתקופת הרדיפות הגדולות של מסעי הצלב. הוא נפטר ביום חמישי, כ"ט בתמוז ד'תתס"ה (1105) ונקבר בטרויש. מקום קבורתו המדויק נשכח במשך הדורות.

צאצאיו של רש"י.

לרש"י נולדו שלוש בנות. חתניו היו רבי מאיר מרומברוג, רבי יהודה ב"ר נתן (ריב"ן) ורבינו אפרים. מבנותיו אלו נולדו לו נכדים, נינים ובני נינים מפורסמים, בהם: רשב"ם, רבינו תם ריב"ם (נכדיו, בני חתנו רבנו מאיר), ר"י הזקן ורבי יוסף פורת (ניניו) ורבנו אלחנן ב"ר יצחק (בן נינו)- כולם מגדולי בעלי התוספות. רבים מחכמי ישראל נמנו על צאצאיו, בהם המהרש"ל (ים של שלמה יבמות ד לג), רבי יום טוב ליפמן הלר (בעל תוספות יום טוב) וצאצאיו (בהם בעל רבי אריה לייב הכהן הלר בעל קצות החושן), רבי יהושע העשיל מקראקא (שכתב את הספר "מגיני שלמה" להגן על דברי רש"י) ועוד.

חיבוריו של רש"י.

• פירוש על המקרא– פירוש של רש"י על המקרא נחשב גם הוא לפירוש הבסיסי והיסודי ביותר על כל ספרי התנ"ך^[2]. פירושו נוטה לדרך הפשט, אולם הוא מפרש גםעל פי דרשות חז"ל וגם עוסד בדקדוק. ביטוי לגדלות הפירוש אפשר למצוא בשולחן ערוך(או"ח רפה) העוסק בחובת קריאת שניים מקרא ואחד תרגום, שם פסק שניתן לקרוא במקום תרגום אונקלוס את פירוש רש"י.
• פירוש על התלמוד– פירושו של רש"י על התלמוד בבלי נחשב לפירוש הבסיסי ביותר על התלמוד. הוא הודפס בכל מהדורות הש"ס, ודבריו מהווים את היסוד בלימוד הסוגיות. מרבית המפרשים שקמו אחריו הביאו את דבירו ודנו בהם. על חלק מהמסכתות לא זכה להשלים את חיבורו, וחלקם השלים נכדו הרשב"ם או חתנו הריב"ן^[3]
• פירוש על מדרשבראשית רבה (הפירוש נקרא על שמו של רש"י, אולם מקובל כי לא רש"י כתבו).
• פירוש עלמסכת אבות
• פירוש עלהגדה של פסח
• ספר האורה– חיבור הלכתי
• ספר הפרדס
• שו"תרש"י
• סידוררש"י– סידור המיוחס לרש"י
• איסור והיתר
• מספר פיוטים, בהם "בין כסה לעשור" ו"איתן לימד דעת" הנאמרים על ידי קהילות האשכנזים בסליחות.
• הרבה מתורתו הובאה בספרו של תלמידורבי שמחה מויטרי- מחזור ויטרי.

ההערכה.

פירוש רש"י נחשב לפירוש המלא ביותר על המקרא ועל התלמוד הבבלי. בהערצה נאמר עליו ש"כמעט לא נשאר מקום סתום בהם". פירושיו זכו להערכות רבות:

רבי נחמן מברסלב קרא לרש"י אחיה של התורה – כי בכל מקום של תורה הוא נמצא שם ליד מסביר ומפרש !

• בעל "צידה לדרך" כותב: "לפניו לא קם כמוהו מורה דרך ומאיר נתיבות ים התלמוד בפירושו, בלשום צח וקצר, ואלמלא הוא נשכחת דרך תלמוד בבלי מישראל".
• רבי בצלאל אשכנזיכתב: "אביהן ורבן של ישראל היה רש"י ז"ל, הוא המגלה לנו כל סתום, ובלעדיו היה הגמרא כספר חתום".
• ר' משה דאנון כתב: "כל פירושי צרפתה השלך לאשפתא, חוץ מפרשנדתא (רש"י) ובן פורתא (ר"י בן פורת, נין רש"י)".
• רבי ישעיהו הורוויץ (בעל השל"ה) כתב: "בכל דיבור ודיבור של רש"י יש בו נסתרים עניינים מופלאים כי חיבר החיבור שלו ברוח הקודש" (של"ה מסכת שבועות פרק נר מצוה ד"ה כח).

רש"י פירושי ודיקדוקי לשון.

דוגמאות רבות יש בפירוש רש"י להסברי דקדוק ותחביר. אחד מהם מוצג על ידי הרב חזקיהו בצלאל מעיני ממפעל רש"י השלם אריאל ירושלים הדן בנושא שיטתו הייחודית של רש"י בפרשנות השורש 'אסף'. הוא מצטט את השימוש בשורש במקומות הבאים:

• "ויאסֵף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל"(במדבר יא ל). מפתח אהל מועד. אל המחנה. נכנסו איש לאוהלו. מלמד שלא הביא עליהם פורענות עד שנכנסו הצדיקים איש לאהלו. חציית הסף, המבדיל בין החוץ, שהוא מקום הפורענות, לפנים – לאוהלים, מקום ההצלה. הכתוב עצמו מעיד ש"לא התחיל הנגף עד שנכנסו הצדיקים איש לאוהלו".
• "ואחר תֵאָסֵף"(במדבר יב יד) – אומר אני כל האסיפות האמורות במצורעים על שם שהוא משולח מחוץ למחנה וכשהוא נרפא נאסף אל המחנה. לכך כתוב בו אסיפה לשון הכנסה "שכן למצורעים המחנה סגור בחומת איסור הכניסה, ומשנתרפא והותרה כניסתו, הוא חוצה את סף המחנה להיות בפנים – שם התיקון והתרופה לנידויו בחוץ"
• "אני נאסף אל עמי"(בראשית מט כט)- על שם שמכניסין הנשמות אל מקום גניזתן שכל אסיפה האמורה במיתה אף היא לשון הכנסה.

רש"י מחדש כי פירוש השורש א-ס-ף בהוראת הכנסה שני ממדים: האחד בלשני מובהק, והאחר רעיוני ההופך את נושא דיוננו לבעל משמעות מרחיקת לכת. והוא מסכם:"הממד הרעיוני בחידושו של רש"י הוא התוכן של הפועל "א-ס-ף", הנאמר בכל הדברים שאינם מפוזרים – שאיננו רק הפעולה הטכנית של הכנסה לבתים ולאוהלים, אלא מעבר ממצב של חשיפה בחוץ להגנה, תיקון או רפואה, הבאים עם הכניסה הביתה. לפיכך ההגנה והתיקון שיש לתבואה בבית מריקבון מחמת הגשמים בחוץ, וההצלה שיש בבית מן הברד בחוץ, והמחסה מן החוץ לאסופי בבית, וההסתתרות באוהלים להינצל מן הנגף השולט בחוץ, הוא גם חציית הסף שנאמרה באסיפת המת: "ע"ש שמכניסין הנשמות למקום גניזתן".

חייו ודמותו

• רש"יבתוך סדרת "תולדות גדולי ישראל", בהוצאת מוסד הרב קוק.
• הרב יהודה לייב הכהן מימון,רבן של ישראל, בתוך: דיוקנאות של מעלה, מוסד הרב קוק ירושלים תש"ו, עמ' קכג-רעא.
• הרב ד"ר ירמיהו מלחי,רש"י- הפירוש לתלמוד, מוסד הרב קוק.
• הרב יעקב לוינסון,קונטרס לתולדות רבינו שלמה ב"ר יצחק, ברולין ת"ש.
• שבח קנבל,תולדות רש"י בתוך "תולדות גדולי הוראה", ניו יורק תשט"ו
• הרב יואל שוורץ,מפרשי הש"ס רש"י ותוספות, סדרת גדולי ישראל, י-ם תש"ס
• אברהם גרוסמן,רש"י מתוך סדרת "גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי", מרכז זלמן שזר, תשס"ו.

Yeshiva.org.il