הילולת צדיקים

רבי יעקב אבוחצירא

הדליקו נר לכבוד ההילולא

אביר הרועים

כ' בטבת

יום פטירת רבי יעקב אבוחצירא זצוק"ל

גדול בישראל, מנהיג, מורה ומחנך, גאון מופלג, אציל רוח, איש רב חסד, בן למשפחה רמת יחס. נולד בשנת התקס"ז (1806)-  בעיר תפילאלת במזרח מרוקו וכיהן כרבה ומנהיגה במשך עשרות שנים. נודע לבעל נס ברוב ערי המערב, במצרים ובארץ ישראל. מסופר כי נגלה אליו אליהו. אהב להתבודד ולהתייחד בלימודו שרובו ככולו היה בקבלה, התעניין גם בצרכי עדתו ודאג לעניים. היה יוצא לאסוף כסף והיה מחלקו לנזקקים. ממקומות רבים היו באים אליו לקבל את ברכתו. היה נערץ על ידי ההמון המוסלמי ו"השיך הגדול" המוסלמי אשר היה ממעריציו הגדולים ועמד איתן לימינו ולימין קהל היהודים.

אהבתו הרבה לארץ ישראל לא ידעה גבולות, וכשהחליט לעלות לארץ מנעוהו אנשי עירו והניחו מעצורים בדרכו, ואולם הוא יצא לארץ ישראל בהיחבא,, בדרכו התעכב באלג'יר ובמצרים. בהיותו בדמנהור הסמוכה לאלכסנדריה חלה פתאום ושם נפטר ביום כ' בטבת תר"מ (1879). יום פטירתו נקבע ליום הילולא והמון מיהודי מצרים ומחוצה לה נהרו ביום זה להשתטח על קברו ולהתפלל.                                         

כתב שנים-עשר ספרים בכל מקצועות התורה. א. דורש טוב, ב. שערי ארוכה, ג. פיתוחי חותם, ד. שו"ת יורו משפטיך ליעקב, ה. בגדי השרד, ו. מחשוף הלבן, ז. מעגלי צדק, ח. גנזי המלך, ט. אלף בינה, י. יגל יעקב, יא. לבונה זכה, יב. שערי תשובה, על ענייני תשובה ושבת קודש.

ספר תשובותיו "יורו משפטיך ליעקב", מכיל קמ"ה תשובות, רובן בדיני ממונות ומיעוטן בהלכות אבילות וגיטין. הספר נדפס לראשונה בירושלים בשנת תרמ"ה [1885], ולאחר  למעלה ממאה שנה בשנת תש"ן [1990] יצאה מהדורה חדשה ומתוקנת של  הספר בידי אחד מצאצאיו, ר' שמואל אבוחצירא, ביבנה . גידל לתפארת ארבעה בנים גאונים וידועי שם בזכות עצמם. אחד מנכדיו הוא הרב ישראל אביחצירא (הבאבא סאלי) המפורסם בגאוניותו, ובסירובו לבקשות להתמנות לרב הראשי לישראל.

מאמר מורחב : 

רבינו יעקב אבוחצירא ע"ה היה איש אלוקים קדוש ונורא, תלמיד חכם ענק. עוד מילדותו, בתלמוד התורה, היה שקדן גדול והיה מפליא את כולם בחכמה והפיקחות שלו. הוא היה מסתגר בבית משבת לשבת בעמל התורה, ומרבה בתפילות ובסיגופיםכדי להגיע לכמה שיותר מדרגות גדולות ונשגבות של קדושה וטהרה. כל שאיפתו של רבינו יעקב אבוחצירא היתה לעלות מעלה מעלה, להתחזק ככל האפשר בתורה ויראת שמים, בקדושה וטהרה. אחד הדברים שהיה אהוב על רבינו יעקב אבוחצירא היה לעזור לתלמידי חכמים, לעזור ליתומים, לאלמנות, עד כדי כך שהוא היה הולך מעיר לעיר, ומכפר לכפר, כדי לאסוף תרומות לעזור לנזקקים. כמו כן הכנסת האורחים אצלו היתה פלאי פלאים, ועד היום ידוע שמשפחת אבוחצירא מצטיינים בעניין הזה של הכנסת אורחים. כך היה רבינו יעקב אבוחצירא ע"ה.

שמו של רבינו יעקב אבוחצירא הלך למרחקים, מסוף העולם ועד סופו. היו באים אליו ממרחקים גדולים כדי לקבל את הברכות שלו. יום אחד רבינו יעקב אבוחצירא בא לעיר אחת, ובעיר הזאת באותו זמן נפטר איזה תלמיד חכם. באו שני בני תורה לרבינו יעקב אבוחצירא והזמינו אותו שיבוא להלוויה להספיד שם. אמר רבינו יעקב אבוחצירא: "לכבודו של אותו תלמיד חכם אני אשמח לבוא". אחר כך בחוץ סיפרו לראש הקהילה שהיה אדם קשה, טיפוס לא קל, עשיר, השם ירחם. סיפרו לו שהזמינו את רבי יעקב אבוחצירא, הוא הגיב: "מה, חסר לנו רבנים בעיר שלנו?!". הוא השמיץ את רבי יעקב אבוחצירא, ואמר: "לכו מהר ותבטלו את ההזמנה!". הם לא ידעו איך ללכת לרבי יעקב ולהגיד לו לא לבוא. איך יעשו דבר כזה? הם לא ידעו מה לעשות, אז הם הלכו לרבי יעקב אבוחצירא ואמרו לו: "רבינו, הדרך עד ההלוויה ארוכה מאוד, ואנחנו לא רוצים להטריח את כבודו. אולי כבודו יבוא בשבעה". אמר להם רבי יעקב אבוחצירא: "אני יודע שראש הקהילה שלח אתכם אליי כדי לומר לי שלא אבוא. אני רציתי לבוא ולעשות כבוד לנפטר, לעשות תיקון לנשמה שלו, אבל ראש הקהילה שהשמיץ אותי כאלה השמצות עוונו יישא". חזרו הבחורים אלה וראו רעש גדול בעיר. מה קרה? ראש הקהילה נפטר. התברר להם שבאותו רגע שאמר רבי יעקב אבוחצירא "עוונו ישא", באותו רגע ראש הקהילה מת! הלכו וסיפרו לבני המשפחה אחרי השבעה, כדי שיבינו מי זה רבי יעקב אבוחצירא, אבל בני המשפחה רתחו מכעס והלכו לבית של רבי יעקב אבוחצירא, כביכול להרוג אותו ח"ו. הם באו לבית של רבי יעקב עם מקלות. שמשו של הרב ראה זאת ופחד לפתוח את הדלת. אמר לו רבי יעקב אבוחצירא "תפתח את הדלת". אמר להם רבי יעקב אבוחצירא: "תסתלקו מכאן, ואם לא תסתלקו אש תאכלכם!". מייד יצאה אש מתחת לאדמה, וכולם ברחו! רבי יעקב אבוחצירא היה בבחינת "צדיק גוזר והקב"ה מקיים", היה קודש קודשים, בעל רוח הקודש גדול.

פעם רבי יעקב אבוחצירא התארח אצל יהודי ירא שמים, והיהודי הזה עשה סעודה גדולה לכבוד רבי יעקב אבוחצירא. הביאו עופות, הביאו אוכל. כשהביאו את העופות שאל רבי יעקב אבוחצירא את בעל הבית: "מי שחט את העופות האלה?", אמר לו: "מחילה רבינו, באף מקום כבודו לא שואל את השאלה הזאת, מה קרה שאצלי כבודו שואל את זה?". אמר לו רבי יעקב אבוחצירא: "שאלתי אותך, תענה לי". אמר לו: "יש לי בנים יראי שמים שלקחו את העופות לשחיטה". שאל: "מי מהם לקח את העופות לשחיטה?". כל הבנים על פי הסדר אומרים "לא אני", עד שהגיעו לבן האחרון שאמר: "לא היה לי זמן אז שלחתי את המשרת". המשרת היה יהודי עם הארץ, שלא יודע בין ימינו לשמאלו. אמר רבי יעקב אבוחצירא: "תקראו למשרת". הם קראו למשרת, ורבי יעקב אבוחצירא שאל אותו: "תגיד, אתה לקחת את העופות לשחיטה?", ענה לו: "כן", אמר לו רבי יעקב אבוחצירא: "מי שחט אותם?", אמר לו: "כבוד הרב, אני מצטער, הלכתי לכל השוחטים אף אחד לא היה בבית. היה באותו זמן עצירת גשמים וכולם הלכו להתפלל, אז אמרתי מה יש, גם אני יודע לשחוט, אז לקחתי סכין וחתכתי את כולם והבאתי". אמר לו רבי יעקב אבוחצירא לבעל הבית: "אתה רואה?! מחר תעשה שוב סעודה, תכשיר את הכלים, ונעשה סעודה חדשה להודות לקב"ה שהציל אותנו מאכילת טריפה".

פעם רבי יעקב אבוחצירא היה באלג'יר, אצל יהודי עשיר אחד. כשהגיע יום שישי אמר רבי יעקב אבוחצירא: "אני צריך ללכת", אותו עשיר ביקש: "כבודו יישאר אצלי בשבת", אבל אמר לו רבי יעקב אבוחצירא: "אני חייב ללכת". לעשיר הזה היה צאן בחצר, גדיים וכבשים, ובזמן שהם מדברים גדי אחד מהעדר ניגש לרבי יעקב אבוחצירא, שהיה יושב בפתח של הבית, והגדי שם את הראש שלו על הברך של רבי יעקב, והסתכל לו בעיניים, ורבי יעקב מסתכל בו בחזרה. בעל הבית מסתכל ולא מבין מה קורה. רבי יעקב אבוחצירא אומר לבעל הבית: "אם אתה רוצה שאני אשאר פה בשבת, אני מוכן להישאר אבל בתנאי אחד: את הגדי הזה שאתה רואה פה תשחט לשבת, ונאכל אותו בארוחות של שבת". אמר לו העשיר: "כבוד הרב, בשבילך את כל העדר אני שוחט, רק בשביל שכבודו ישאר אצלי שבת". רבי יעקב אבוחצירא הורה לו: "בארוחות האלה תביא לבית שלך עשרה תלמידי חכמים שיאכלו יחד אתנו", אמר לו העשיר: "כבוד הרב, אין בעיה". אחד מהתלמידים שלו שחט את הגדי וכיוון את הכוונות של השחיטה לפי הקבלה. באו תלמידי חכמים, עשו סעודות גדולות, ורבי יעקב אבוחצירא אמר דברי תורה. עשו סעודה, שירה, דברי תורה. באמצע הלילה הלכו לישון, ובעל הבית שומע מישהו מדבר עם רבי יעקב אבוחצירא ואומר לו כך: "תנוח דעתך כפי שהנחת דעתי, ותזכה לאורך ימים ושנים", אבל בעל הבית לא רואה אף אחד. בבוקר קם העשיר ואמר לרבי יעקב אבוחצירא: "מחילה שאני שואל את כבודו, אבל מה זה שבאמצע הלילה שמעתי כך וכך?". אמר לו רבי יעקב אבוחצירא: "דע לך, הגדי הזה שראית שבא אלי היה תלמיד חכם שנכשל באיזו עבירה, שהוא לא עשה תיקון עליה. הוא התגלגל בגדי הזה והוא בא לבקש ממני תיקון, וזה ששחטנו אותו ואכלנו אותו, ודיברנו דברי תורה, זה היה התיקון שלו, והוא בא להודות לי שעשינו תיקון לנשמה שלו", כך היה רבי יעקב אבוחצירא.

פעם אחת רבי יעקב אבוחצירא הלך לאסוף כספים, כהרגלו, למוסדות תורה, ליתומים ולאלמנות. בדרך חזרה הוא לקח איתו גוי אחד שיעזור לו. היו שתי דרכים, הרב אמר לגוי "אנחנו נלך בדרך הזאת", הגוי אמר: "מה פתאום?". אמר לו רבי יעקב אבוחצירא: "למה 'מה פתאום'?". אמר לו הגוי: "פה יש שודדים, אך אחד לא מעיז ללכת לשם". אמר לו רבי יעקב אבוחצירא: "אתה עובד אצלי, אני אחראי עליך, אתה הולך איתי". הם הלכו ואחרי כמה מטרים הם פתאום רואים קבוצה של ארבעים שודדים עם נשק. הגוי, מסכן, התחיל לרעוד, ורבי יעקב אבוחצירא המשיך ללכת כאילו לא קרה כלום. השודדים באו אליהם. הם ידעו שרבי יעקב אבוחצירא הלך לאסוף כספים (הם היו מהעיר שלו), ובידי רבי יעקב אבוחצירא היה כסף רב. הם באו אליו ואמרו לו: "תביא לנו את הכסף שלך", אמר להם: "טוב, הנה התיק". אמרו לו: "כדי לקחת את הכסף אנחנו קודם כל צריכים להרוג אותך", אמר להם רבי יעקב אבוחצירא: "בבקשה תהרגו". והנה כשהם מרימים את הנשק כדי להרוג את רבי יעקב אבוחצירא, ארבעים השודדים כולם מתאבנים! לא זזים ממקומם! ולא רק שהם מתאבנים, אלא חצי גופם גם שקע בתוך האדמה. כשהגוי ראה את זה הוא עמד בהלם. אמר רבי יעקב אבוחצירא לגוי: "תשאיר אותם ככה, שיישארו פה, כדי שגנבים אחרים יראו וייראו". הם עזבו אותם כך והלכו לעיר. המשפחות של השודדים ידעו שהלכו לשדוד את רבי יעקב, והם ראו שרבי יעקב חזר, אבל השודדים לא חזרו. עובר יום והשודדים לא חוזרים. הם באו לרבי יעקב אבוחצירא ושאלו אותו אם הוא ראה את השודדים, והוא לא ענה להם, הוא לא התייחס אליהם, הוא התחמק מהם. הם הלכו לעוזר שלו, הערבי, והוא סיפר להם את כל העניין. אמר להם: "תרוצו לבקש סליחה". הם רצו לרבי יעקב אבוחצירא ובכו בכיות נוראות. אמר רבי יעקב אבוחצירא: "כדי שלא יהיו צרות ליהודים אני אמחל להם, אבל תלכו אליהם ותגידו להם שיבטיחו שמהיום והלאה הם יפסיקו עם הדברים האלה, ואם לא אוי ואבוי להם". הם הלכו אליהם, דיברו איתם, והם כמו בול עץ. אחד האנשים צעק להם: "האם אתם מקבלים עליכם יותר לא לגנוב, ולא לעשות צרות לאנשים", ואז נפתח פיהם ואמרו: "מקבלים עלינו", ואז הם התרוממו ויצאו. מכאן נבין מי היה רבי יעקב אבוחצירא!

מכל הסיפורים האלה אנו רואים מי היה רבי יעקב אבוחצירא: ענק בענקים גדול ונורא. כיצד הוא זכה לכל זה? רבותיי, צריך להבין, שזוכים לגדולה רק בעמל התורה, בשקידה בלימוד התורה. בין אם זה הבאבא סאלי, בין אם זה רבי דוד אבוחצירא אחיו, בין אם זה כל הצדיקים בכל הדורות, להגיע לדרגות גדולות ונשגבות של קדושה וטהרה, לדרגות גדולות של דבקות בקב"ה, הכל בזכות עמל התורה, הכל בשקידה עצומה בלימוד התורה הקדושה.

בסוף ימיו הגיע רבי יעקב אבוחצירא למצרים. ידוע שרבי יעקב אבוחצירא הוא ניצוץ של יעקב אבינו, וגם יעקב אבינו ע"ה בסוף ימיו בא למצרים. אז רבי יעקב אבוחצירא הגיע למצרים, והוא היה שם בערב שבת אצל יהודי אחד, כמדומני ר' משה סרוסי, ובערב שבת רבי יעקב אבוחצירא היה חולה. בעל הבית הזמין רופא, והרופא אמר לבעל הבית בצד, בשקט: "תשמע, עוד שעה הוא לא יישאר, אין מה לעשות", והלך. רבי יעקב אבוחצירא שאל את בעל הבית מה אמר הרופא. בעל הבית ניסה להתחמק, אמר לו רבי יעקב אבוחצירא: "אל תפחד, מה אמר הרופא?". בעל הבית אמר לו את דברי הרופא. אמר לו ר' יעקב אבוחצירא: "דע לך, הרופא אמר לך שעוד שעה אני הולך, אז דע לך שהרופא לא מבין כלום. אני בשבת חייב להישאר פה!". בערב שבת באמצע הלילה בעל הבית שומע את רבי יעקב אבוחצירא מדבר כמה מילים, לא הבין מה זה, וביום ראשון נפטר רבי יעקב אבוחצירא. לפני הפטירה שלו הוא אמר שהוא רוצה ששני תלמידים שלו יתעסקו בטהרה שלו, אבל בתנאי שידעו ששבועיים אחרי הפטירה שלו גם הם ימותו (זה עניין שלו, הוא יודע את הסיבה). שני תלמידים קיבלו את זה עליהם, ועסקו לאחר פטירתו בטהרה שלו. כשהם רחצו אותו הוא היה שוכב וקם, כדי שיהיה להם יותר קל לרחוץ אותו, והם נבהלו! הם רצו וסיפרו לאנשים בחוץ, והאנשים נכנסו פנימה לראות. אמרו התלמידים: "רבינו, תראה את גדולתך, כדי שידעו שדיברנו אמת!" ואז עוד פעם הוא שכב וקם, שכב וקם. "גדולים צדיקים במיתתם יותר מחייהם"! ואכן שבועיים אחרי הפטירה של רבי יעקב אבוחצירא נפטרו שני התלמידים האלה, כמו שהוא אמר שיהיה.

גם כאן, כמו אצל יעקב אבינו שהיתה מלחמה איפה לקבור אותו עם עשו (שלא הסכים שיקברו את יעקב אבינו במערת המכפלה), גם אצל רבי יעקב אבוחצירא כשהוא נפטר בדמנהור, באו תושבי אלכסנדריה ורצו שהוא ייקבר באלכסנדריה. הם לקחו את המיטה ובאו ללכת לאלכסנדריה, ואז התחילו לרדת גשמי זעף. כשהם עוצרו הגשם הפסיק. הם הבינו שרבי יעקב אבוחצירא לא רוצה להיקבר באלכסנדריה, ולכן קברו אותו בדמנהור.

והשם יתברך יעזור לנו, יהי רצון, שזכות רבינו הרמב"ם ורבי יעקב אבוחצירא יעמוד לנו, שנזכה במהרה לגאולה שלימה, לבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן ואמן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *