כלליפנינים

שונה

שמעו ותחי נפשכם דברים שכתב רבי נתן מברסלב לבנו.., ומהם נלמד המידה הנכונה ולשמור הזיכרון לחיות חיים אמתיים.

ברוך השם יום ד' ראה תקצ"ב: רב שלום לבני חביבי נרו יאיר…

…נהניתי מאד מאד, ממה שאני רואה שדברי האמתיים עושים רושם אצלך תודה לאל, ואשר עתה עוסק לחזור הזיכרון האמתי. כך הוא המידה, וכך יפה לך לחזור הזיכרון הזה בכל יום אלפים פעמים. כי רק בשביל זה באנו לעולם הזה לזכור תמיד בעלמא דאתי [בעולם הבא], כי הכל יודעין שאין שום קביעות בזה העולם, ובהכרח לזוז מכאן בהעברת רגע קלה, כי כל הזמן אינו נחשב אפילו לרגע קלה למי שמשים לבו ודעתו היטב אל פריחת הזמן יותר מעוף הפורח, וצריכין להתגבר מאד לבלי לשכוח את עצמו.

ועל זה הזהירנו בתורה (דברים ד) רק הישמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים וכו'.., [אמר המעתיק ר"ל שכל אחד מתעוררת בו המחשבה על התכלית והרוניות התמונה בו, אך מהר מאד האדם נבלע לתוך החיי יום יום, עבודה, ושאר עניני העולם הזה, ושוכח ומאבד את ההתעוררות הרוחנית שהיתה לו, ואת הטעם הטוב שהרגיש בליבו.., על כן יש לחזור הרבה מאד בדיבורים ולימוד והתעסקות לא לשכוח את הזיכרון שיש חיי עולם הבא חיי נצח ומה תכליתנו שבאנו לעולם הזה].

והכלל שצריכין לשמור הזיכרון מאד מאד דהינו לזכור בכל יום בעלמא דאתי בכלליות ובפרטיות וכו',

אך רבו המונעים הנמשכין מבחינת הרע עין שמטילין שיכחה, והם מתגברים כל כך בכמה אופנים עד שמוכרחים להמשיך בחינת שורש המלכות שהוא בחינת עד חוטמי וכו' כמו שמבואר שם,

ואין איתנו יודע עד מה איך זוכים לזה, רק אנו סומכים על כחו של זקן דקדֻשה שהוא לוחם בעדנו מלחמות ה' והוא יודע להמשיך בחינה הנ"ל כדי להכניס הזיכרון בנו.

אך העצה הפשוטה לזה לשמר הזיכרון הזה – הוא על ידי הדבור פה ! כי הדבור יש לו כח גדול מאד, ועל ידו מנצחין כל המלחמות. וכמו שלענין הזיכרון הפשוט כגון לזכור למודו צריכין לחזור פירקו בפיו כמה וכמה פעמים כידוע בחוש,

כמו כן לענין הזיכרון הזה שהוא העיקר, צריכין לחזור בפיו הזיכרון הזה, הן בינו לבין עצמו לדבר לעצמו דברי מוסר בכל יום מה יהיה תכליתו לעולם הבא, ומה יהיה סופו לנצח וכו', וכן לדבר עם חברו בזה, כי הדבור יש לו כח גדול להזכיר את האדם, בבחינת "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו" כמו שמבואר במקום אחר.

ועיקר נצחון המלחמה של זה העולם שהיא מלחמה ארֻכה מאד מאד בלי שעור עיקר הנצחון הוא על ידי הדבור שהוא הכלי זין של ישראל כי אין כחנו אלא בפה.

וזה בחינת "למנצח" שהתחיל דוד המלך עליו השלום רוב המזמורים שבתהלים.

ופרש רש"י שעשה המזמור בשביל הלויים שיאמרוהו שהם מנצחים בשיר וכו'.

ואנחנו פרשנו זה הפרוש גם על כל ישראל.

ופירושו בפשיטות : למנצח – הוא למי שרוצה להיות 'מנצח' המלחמה של זה העולם, יאמר זה המזמור, והבן היטב.

וכמו כן הוא לענין התבודדות שהוא גם כן בחינת אמירת תהלים כמו שמבאר במקום אחר גם דוד אמר למנצח זה על עצמו כמנשא ומחזק את עצמו ואומר למנצח מזמור לדוד, הינו לדוד שמנצח כל המלחמות על ידי דבורו אומר עתה זה המזמור..,

וכן צריך כל אדם אפילו במדרגתו השפלה לידע ולהאמין שבודאי הוא מנצח הרבה על ידי כל דבור ודבור של שיחה והתבודדות וכו' שאומר, כי זהו נצחון נצחי שנשאר לעולמי עד ולנצח נצחים.., ואם יהיה חזק בזה שעד שתצא נפשו ממש יעסֹק בזה יהיה איך שיהיה ויעבר עליו מה בודאי ינצח המלחמה בחסדו הגדול:

עלים לתרופה – מכתב פא, לרבי נתן מברסלב

בברכת התורה ולמדיה

מוסדות ברסלב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *