בני מלכים

כָּל יִשְרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם.

stam1 002וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְיִשְרָאֵל לִשָּׂא עֲלֵיהֶם על עַבְדוּת אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד, כִּי על הָעַבְדוּת הוּא בְּחִינַת על הָעֲונוֹת מַמָּשׁ, שֶׁהוּא על הַכָּבֵד וְהַמַּשּׂאוֹי הַגָּדוֹל מִכָּל מִינֵי הַמַּשָּׂאוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְיִשְרָאֵל לִשָּׂא עֲלֵיהֶם על מַשָּׂא הָעֲונוֹת אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד. וְעַל-כֵּן הָיָה תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל לַיְלָה, וְשֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וּכְמוֹ-כֵן מַמָּשׁ בְּעל הָעַבְדוּת בְּגַשְׁמִיּוּת גַּם-כֵּן. וְעַל-כֵּן הֶחְמִירָה הַתּוֹרָה מְאד לְהָקֵל על הָעַבְדוּת מֵאַחֵינוּ בְּנֵי-יִשְרָאֵל, אֲפִלּוּ מֵעֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ",

וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ, כִּי אִישׁ הַיִּשְרְאֵלִי אֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׂא עָלָיו כְּלָל על הָעַבְדוּת. וְעַל-כֵּן אֲפִלּוּ בִּשְכִיר- יוֹם שֶׁאֵינוֹ עֶבֶד מַמָּשׁ, רַק מֵאַחַר שֶׁבָּא לִידֵי זֶה שֶׁהֻכְרַח לְהַשְכִּיר עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת וּמְלֶאכֶת חֲבֵרוֹ, זֶה גַם-כֵּן קְצָת מִבְּחִינַת עַבְדוּת, וְעַל-כֵּן הִזְהִירָה הַתּוֹרָה לְשַׁלֵּם לוֹ שְכַר פְּעֻלָּתוֹ תֵּכֶף עַל- כָּל-פָּנִים בִּזְמַנּוֹ, בִּכְדֵי שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יוּכַל הַשָּׂכִיר לְהַעֲבִיר מֵעָלָיו וְלִרְחץ עַצְמוֹ מִפְּגַם על הָעַבְדוּת; וְלא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהַיְרִידָה הַזּאת תּוּכַל לִהְיוֹת אֶצְלוֹ תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי זֶה נִשְכַּר לַעֲבוֹדַת חֲבֵרוֹ כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַה לֶּאֱכל, וְעִקַּר הֶאָרַת הָרָצוֹן זוֹכִין לְקַבֵּל עַל-יְדֵי הַפַּרְנָסָה וְהָאֲכִילָה דַיְקָא, כַּמְבאָר בִּפְנִים, נִמְצָא שֶׁעַל-יְדֵי הַשְּׂכִירוּת וְהַפַּרְנָסָה שֶׁמְּקַבֵּל בְּעַד פְּעֻלָּתוֹ, עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה לִבְחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן וּסְלִיחַת עֲונוֹת, נִמְצָא שֶׁהָעַבְדוּת שֶׁלּוֹ שֶׁהִשְכִּיר עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת חֲבֵרוֹ, שֶׁבְּוַדַּאי הוּא בְּחִינַת יְרִידָה גְדוֹלָה, אֲבָל זאת הַיְרִידָה הוּא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה קִבֵּל פַּרְנָסָתוֹ, וְעַל-יְדֵי-זֶה זָכָה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת חֵרוּת, הֵפֶךְ הָעַבְדוּת. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר לְשַׁלֵּם לוֹ הַשְּׂכִירוּת תֵּכֶף בְּיוֹמוֹ, בִּכְדֵי לְמַהֵר לְסַלֵּק מֵעָלָיו פְּגַם על הָעַבְדוּת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְיִשְרָאֵל לִשָּׂא עֲלֵיהֶם על הַזֶּה אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי הַשְּׂכִירוּת שֶׁמְּקַבֵּל תֵּכֶף, עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן, וּמַעֲבִיר מֵעַל עַצְמוֹ תֵּכֶף פְּגַם הָעַבְדוּת כַּנַּ"ל (הל' שכירת פועלים ה"ג אות ב).

הראה עוד

מאמר מקושר

כתיבת תגובה