ברסלב | פרשת השבוע שמיני

כל יהודי למען אהבת ישראל והטוב הכללי, ובשביל מידות טובות ראוי לו למסור מעצמו את עצמו, גם אם ימשך לו מכך הפסד… כנסו לקרוא ללמוד מידות טובות ומסירות נפש לעם ישראל מהצדיקים… והכל לפי העניין !!

משיח

פרשת השבוע שמיני.

בס”ד, ירושלים עיה”ק תו”ת בב”א, יום ו’ עש”ק לסדר פרשת השבוע שמיני.

פרשת השבוע שמיני להורדה והדפסה >> ברסלב פרשת השבוע שמיני

לכבוד… אחדשה”ט! בעזרת השי”ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע,

וזהו (ויקרא ט-א) “ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל”.

ואילו בני משה רבינו לא קרא.

ואין לומר שלא קרא להם משום שנושא האסיפה לא היה נוגע להם למעשה,

(כי) חדא – שא”כ לא היה צריך לקרוא משום כך לכל זקני ישראל, והיה מספיק באחד מהם למסור הדברים (דהיינו הבאת כמה בהמות לקרבנות),

וגם למה הי’ צריך לקרוא לבני אהרן, הי’ מספיק שימסור הדברים לאהרן והוא כבר יעביר הדברים לזרעו הכהנים.

ועוד שבעיקרון היה יכול להזמין את בניו לכל האסיפות להחשיבם וכו’, וכמו שנהוג היום, שהגדולים והמפורסמים שבדור באים בכמה וכמה הזדמנויות לאסיפות ועוד, עם שמשים קרובים וכו’.

ועוד שלא מצינו בשום מקום שמשה רבינו הזמין את בניו לשום דבר, משא”כ מצינו שבאופן קבוע כן היה מזמין בני אהרן, וכמ”ש חז”ל (עירובין נד:) תנו רבנן, כיצד סדר המשנה? משה למד מפי הגבורה. נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו. נסתלק אהרן וישב לשמאל משה, נכנסו בניו (של אהרן, ולא של משה) ושנה להם משה פירקן. נסתלקו בניו, אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן. רבי יהודה אומר לעולם אהרן לימין משה. נכנסו זקנים ושנה להן משה פירקן, נסתלקו זקנים, נכנסו כל העם (ובכללן בני משה) ושנה להן משה פירקן, נמצאו ביד אהרן ארבע, ביד בניו (של אהרן) שלשה, וביד הזקנים שנים, וביד כל העם אחד וכו’, נמצא ביד הכל ארבע, ע”כ.

ודברים אלו הביאם הרמב”ם בהקדמה ליד החזקה, ובהקדמה לפירוש המשניות לפני סדר זרעים. ואמרו (תנחומא ב’ חוקת) סדר הליכתם: משה באמצע, אהרן מימינו, ואלעזר משמאלו.

והדברים מבהילים, שהרי בוודאי רצה משה רבינו בכל לבו שבניו יהיו מושלמים בתורה ועבודת ה’, וקירבם בכל דרך שהיא רצון ה’,

ואעפ”כ כשהדבר נוגע לכלל ישראל, ובניו לא היו שייכים לשם – התעלה מכל החשבונות, ןלא הביאם כלל וכלל, ובמקומם כן הביא את בני אהרן.

כי כל מעשיהם של צדיקי אמת, הם עשיית רצון ה’ בלבד, בלי שום נגיעות ופניות וסיבובים.

וזה בחי’ מה שכתוב (דברים לא-יד) ויאומר ה’ אל משה הן קרבו ימיך למות, קרא את יהושע והתיצבו באוהל מועד וַאֲצַוֶּנּוּ, ואמרו חז”ל (סיפרי וילך, פיסקא שה) רבי נתן אומר: משה היה מתעצב בלבו שלא עמד אחד מבניו,

אמר לו המקום והלא בני אחיך אהרן – כאילו הן בניך, עיי”ש.

ואמרו (אבות דרבי נתן פי”ז-ג) הַתקן עצמך ללמוד תורה, שאינה ירושה לך, כיצד?

בשעה שראה משה רבינו את בניו שאין בהם [זו היתה נוסחת מו”ז הגר”א זצ”ל. ונוסחת הספרים, מוסיפים כאן מילת “תורה”] שיעמדו בנשיאות אחריו, נתעטף ועמד בתפילה, אמר לפניו: רבונו של עולם הודיעֵני מי יכנס ויצא בראש העם הזה. וכו’, עיי”ש.

וכן מצינו אצל הבעש”ט הקדוש, וכן מצאנו עוד אצל גדולי הדורות, וידוע שהמשגיח הגדול רבי מאיר חדש זצ”ל היה לו איזה עניין (כנראה סיכסוך) עם אדם מסויים, ואעפ”כ כשבנו של הנ”ל נזדמן ללמוד בישיבתו, קירבו לבן של אותו אדם, ועשה למענו יותר ויותר, משום עבודת המידות, וכך נאה וכך יאה, אשרי לו בזה.

וכן צריכים אנחנו לעבוד את בוראינו לשם שמים, ולעשות מעשינו למען שמו באהבה

ובכלל הנ”ל גם כן מה שכתב רבינו נחמן מברסלב ז”ל, וזה לשונו (ספר המידות, ערך תפילה, אות א)

צריך אדם להיות נכסף ומשתוקק לטוב הכללי,

אף על פי שימשך לו לבד הפסד מכך

(ובלשון הכותב על הירושלמי (ברכות פ”ב סי’ ז) איתא “הפסד וצער”.),

ואכן זו צריכה להיות השקפת כל איש תם וישר, וכלשון הכותב הנ”ל.

בברכת התורה וכטו”ס

ראש ישיבת ברסלב

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *