דבקות

דבקות בהשם יתברך היא מצוה מתרי''ג מצוות,

נכתב ע”י Sapir Amar – מוסר יומי

דבקות

דבקות בהשם יתברך היא מצוה מתרי”ג מצוות,

שיהא דבק בהשם תמיד בחשק רב ברשפי שלהבת אהבה, ואין לך מידה טובה ממנה,

ולפי חשיבותה כך הוא קושי השגתה, הכל לפי מעשיו של אדם ולפי השתדלותו במחשבה דבור ומעשה יום יום הולך וגדל, וכל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה עד שיערה עליו ה’ רוח ממרום וטהרו וקדשו.

וכל אדם חייב כשיעורו להשתדל בכל כחו לקיים מצוה זו בכל עת שזוכר.

ומה טוב שיהא כתוב אצלו במקום שיושב להיות לזכרון בין עיניו תמיד, והבא לטהר מסיעין אותו.

נאמר בפסוק ‘ולדבקה בו’, ואמרו חז”ל וכי אפשר לאדם להדבק בשכינה, והרי נאמר ‘כי ה’ אלקיך אש אכלה הוא’.

אלא הידבק במדותיו של ה’, מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה היה חנון.

וכמדומה לכל אדם שכבר הוא דבק במדותיו יתברך, שהרי כל ישראל הם רחמנים בני רחמנים, ואין אדם שאינו חונן דלים, אבל כדי להדמות אליו יתברך צריך שיהא מרחם וחונן אפילו לאויבו מבקש רעתו

[אמר המעתיק : הכוונה לא לרחם עם אכזרים ומחבלים או מי שמזיק לו בגוף וממון – שזה נחש מזיק שצריך לעצור שלא יזיק – והמרחם על אכזריים סופו להתאכזר על הצדיקים],

ואפילו אם הוא איש רע מעללים שעומד ומתריס כנגדו [דהיינו שמדבר רע בלי להזיק] – לא ימנע טובתו ורחמיו וחסדיו מאיתו, אפילו שבאותו חסד שיקבל ממנו ישתמש בו להרע לו,

אפילו הכי לא ימנע טובתו ממנו, כמו שהקדוש ברוך הוא מתנהג עם ברואיו.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *