הושע בן בארי

קורות חיים ונבואותיו של הנביא הושע בן בארי

הושע בן בארי [בארי אביו היה נביא], היה נביא אשר פעל בממלכת ישראל באמצע ימי בית ראשון, לקראת חורבן ממלכת ישראל. הוא ניבא בסוף המאה ה-8 לפני הספירה – לממלכת יהודה ולממלכת ישראל. מתוך דבריו (ספר הושע): “וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט, ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה”.

הושע, ישעיה, עמוס ומיכה, התנבאו בפרק אחד, וגדול שבכולן הושע [מסכת פסחים]. הושע היה משבט ראובן, וכמו שהיה ראובן בכור לשבטים כן היה הושע בכור לנביאים. לדעת הראב”ע ניבא כארבעים שנה, מסוף ימי עוזיה ועד תחילת ימי יחזקיה.

בכל דבריו של הושע, נמצאו תוכחה ונחמה משמשים בערבוביה, זה לעומת זה. הוא הוכיח את ישראל בדברים קשים: “כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם”. אך גם ניחם את בני ישראל: “והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי”.

ספרו, הכולל ארבעה עשר פרקים, הוא הראשון בספרי תרי עשר. הוא נערך על ידי אנשי כנסת הגדולה ונסדר בראש תרי עשר. הושע מחלק את בני ישראל לשנים: יהודה, ואפרים – עשרת השבטים שמלכם הראשון ירבעם היה אפרתי.

קברו של הנביא הושע בן בארי

היינו היחיד מכל הקברים הקדושים בצפת השייכים ליהודים, שזכה לבנין ולכיפה עליו. האגדה* מספרת כי לפני שנים רבות בימי שלטון האפנדים, היו יהודי צפת נתונים תחת עולם הכבד של תושביה הערבים, ואסור היה להם לבנות כיפה לנוי על קברי קדושיהם. באופן יוצא מן הכלל נהגו לגבי קבר הנביא, בגלל מעשה שהיה:

סיפור

פעם רצו שני ערבים להעליל עלילת דם על ישראל. נטלו ילד מת והניחוהו בבית הקברות בפתח מערתו של הושע הנביא. באותו לילה ראה הרב בחלומו והנה הושע עולה מקברו ומתייצב לפניו וקורא: קום רד אל המערה, רשעים הטילו שם ילד ערבי מת כדי להעליל איתו עלילה על ישראל! הלך הרב, העיר אחדים מאנשיו וירדו אל בית-הקברות. כשבאו אל מערת הושע מצאו את גופת הילד מוטל שם כפי שסופר לרב בחלומו. נטלו את הילד המת והטמינוהו במקום אחר.

כשעלה השחר והיהודים השכימו להתפלל כדרכם, התנפלו הערבים לפתע על כל בתי-הכנסת ורצו לנקום ביהודים את דמו של הילד, אך היהודים טענו שאין הם יודעים דבר. הביאו את המושל ואת כל הנאספים אל בית הקברות, ועשו עצמם כמחפשים בין הקברים. לבסוף נגשו אל קברו של הנביא הושע כשעיניהם מתנוצצות משמחה, אולם להפתעתם ואכזבתם לא מצאו שם דבר. חזרו הרשעים מבוישים והבינו שהיהודים מצאו את המת ולקחוהו משם.

אחרי ימים רבים

מקץ ימים אחדים נראה הנביא הושע בחלומו של הרב שנית ואמר לו: קום רד אל קברי שנית. הזדים הטילו בו מת אחר, והם עומדים ושומרים עליו. אל תירא ואל תפחד מפניהם. השומרים הוכו בסנוורים, הוצא את המת מידיהם ושים אבנים במקומו. – עשה הרב כפי שנאמר לו.

למחרת בבוקר חזר המקרה על עצמו. הערבים הלשינו לפני שר המושל שנית והלכו אל קבר הושע, אך לתדהמתם מצאו את ארבעת השומרים כשהם יושבים על הארץ ומחזיקים באבנים. אמר המושל: לא דבר ריק הוא, צריך לחקור את העניין על אמיתותו. התחיל לחקור, אולם הערבים הכחישו את מעשיהם.

שלח המושל לקרוא לרב וביקש ממנו לספר מה באמת קרה, ונשבע לו שלא יגע בו לרעה. סיפר הרב למושל דברים כהווייתם, הלכו ובדקו ומצאו שהם נכונים. מיד אסרו את המלשינים בשלשלאות של ברזל ושלחום לבית הסוהר .

אמר המושל: אכן ראוי איש אלהים זה לשם נביא שאתם מכנים אותו. באותו יום ציווה לבנות שם “כיפה”. והיא הכיפה העגולה והלבנה המתנוססת על קברו של הושע בן בארי עד היום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close
דילוג לתוכן