הקב”ה אנחנו אוהבים אותך

הקב”ה אנחנו אוהבים אותך.

אמש לפני השינה אמרתי לנפשי שמה שהעולם שרים לאחרונה “הקב”ה אנחנו אוהבים אותך” עם הניגון הידוע של “וטהר לבנו לעבדך באמת”, יש צורך ותועלת לשכללו, דהיינו אותו ניגון, אבל צריך להוסיף עוד שלשה בתים, וכך צ”ל:

א) “הקב”ה אנחנו אוהבים אותך”.

ב) “הקב”ה אתה אוהב אותנו”.

ג) “הקב”ה אני אוהב אותך”.

ד) “הקב”ה אתה אוהב אותי”.

וחוזר חלילה. וכך יש להחדירו לעולם.

וזה מפני ב’ סיבות תועלתיות חשובות:

(א)

משום שידוע שתקוות וציפיית ותוחלת עבד העובד את אדונו, ובן המשמש את אביו והאוהב אותו אהבת נפש, אשר לא ימצא מנוחה – רק בעת יגיעתו בעסק אדונו האהוב, ותמתק לחכו היגיעה יותר מהמנוחה.

ואשר האוהב כדבעי בחכמה ודעת ולא כאהבת הכסיל אשר אין אהבתו אהבה, אלא אהבה אמיתית, תשוקתו ותוחלתו שהקב”ה יאהב אותו ויגלה לו ג”כ סימני אהבה,
ובזה ידע שעבודתו ואהבתו רצויה, והיינו תגובה וקבלת ידיעות ונתונים על תוצאות פעולותיו, הוא שקורין פידבֶּע”ק,
ואשר דבר זה אם זוכה מאת הבורא ב”ה, אין שמחה המלהיבה ומחזקת יותר ממנה,
ואשר מי ששם לב, אכן זוכה להרגישה בכמה וכמה אופנים, כי השי”ת הוא טוב אשר לא כלו רחמיו וחסדיו.

פידבֶּע”ק

וכל פידבֶּע”ק פועל פעולתו בצורה עזה ביותר כשהוא מאת הבורא ית”ש וכמ”ש חז”ל (בסוף פרק שני דמסכת סוכה) ירדו גשמים בחג הסוכות מאימתי מותר לפנות?
משתסרח המקפה, משלו משל, למה הדבר דומה, לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו.

ואם בפידבֶּע”ק השלילי כך, בחיובי על אחת כמה וכמה,
וכמ”ש חז”ל בחנוכת הבית של בית המקדש שעשה שלמה המלך שאז שמחו ואכלו גם ביום כיפור כהוראת שעה, וחששו מעון הנ”ל,
וכתיב (מ”א ח, סו) “ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאוהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה’ לדוד עבדו ולישראל עמו”.
ואמרו חז”ל (שבת דף ע”א) “וילכו לאוהליהם” שמצאו נשותיהן בטהרה. “שמחים” שנהנו מזיו השכינה.
“וטובי לב” שנתעברו נשותיהן של כל אחד ואחד, וילדה זכר. “על כל הטובה אשר עשה ה’ לדוד עבדו” שמחל לו על אותו עון.
“ולישראל עמו” דמחיל להו עון של יום הכיפורים.

(ב)

משום שחשוב מאוד לכלל, ועוד יותר לפרט,
דהיינו לכל אחד ואחד מאתנו, להדגיש ולהרגיש ולהפנים היטב היטב – הקשר הישיר עם השם יתברך, אשר אין ערך דומה לו.
ויש התחזקות גדול ועצום ביודעו שאף שהוא כמו שהוא, השי”ת אוהב אותו ומרחם עליו.

וזה התענוג האינסופי שחש כל חסיד ברסלב יום יום כשמתבודד עם בוראו,
ופורש כפיו לפניו, ושופך שיחו לפניו ומשוחח אתו יתברך כדבר איש אל רעהו
(וכמובן עם שמירת המרחק הראוי, והתייחסות מכובדת הראויה, ואכמ”ל).

וכל עובד ה’ שרוצה, יבא וינסה לשיר כמו שכתבתי,
ויראה וירגיש בחי’ הרגשה נפלאה של קירבת ה’ והפרש בין יום ללילה.
ולעת הצורך ובעת רצון ניתן לשיר רק ב’ הבתים האחרונים בלבד דהיינו “הקב”ה אני אוהב אותך, הקב”ה אתה אוהב אותי”.
והוא שיר של חשק נפלא לרעוא דרעואין, ולסוף התבודדות ולכל עת רצון של קירבת ה’,
כעין שיר הנפלא והקדוש “ידיד נפש אב הרחמן, משוך…” שיש לשירו ג”כ בעתות הנ”ל מאותו טעם.

וכבר מילתי אמורה זה כמה עשרות שנים שהרגשתינו הכללית צריכה להיות
כהרגשת ילד קט האוהב את אביו ואהוב עליו,
אשר הולך עם אביו (לטיול או לקניות) ואביו מחזיק בידו כל הזמן ברכות,
והוא מקפץ מרוב אושר ושמחה, ומה גם כשאביו לעתים לוחץ מעדנות ביתר חוזק את ידו לאות זיכרון ואהבה.

מצוות אהבת ה’

וזה עיקר מצות אהבת ה’ הכתובה בתוה”ק, וכמו שאנו אומרים בכל יום “ואהבת את ה’ אלוקיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך” (דברים ו, ה),
דהיינו שנשיג את ה’ במוחינו וליבנו, ונתענג בקירבתו בתכלית העונג, וכל זה זוכים ע”י עסק התורה לשמו יתברך
וכמ”ש חז”ל (ספרי כאן) “ואהבת את ה’ “, איני יודע כיצד אדם את המקום,
ת”ל “והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך”, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם,
וכמ”ש הראשונים (חינוך מצוה תיח.) שעם התבוננות בתורה תתישב אהבת ה’ בלבו בהכרח, אמן כן יהי רצון.

בברכת התורה וכטוס

ראש ישיבת ברסלב “נצח מאיר”

הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

הראה עוד

השאר תגובה / או שמות לברכה