הר’ יוסף שלום אליישיב זצ”ל – כח תמוז.

פוסק הדורהרב שלום יוסף אלישיב זצ”ל נולד בשת תר”ע והלך לבית עולמו בכ”ח תמזוז בשנת תשע”ב  בהיותו בן 102 שנים – כ”ח תמוז.

הרב שלום יוסף אלישיב זצ”ל

לחץ כאן לסרטי וידאו של הרב יוסף שלום אלישיב זצ”ל

קורות חיים – הרב שלום אלישיב זצ”ל כל ימיו עוסק בתורה בהתמדה עצומה. הרב היום למעלה מגיל מאה.
סרטים הרב שלום אלישיב הרב אלישיב מתמיד שו”ת הרב אלישיב

הרב יוסף שלום אלישיב קורות חיים

הרב יוסף שלום אלישיב (מוכר בתור הגרי”ש אלישיב; נולד בא’ בניסן ה’תר”ע 10 באפריל 1910 בשאוול שבליטא) הוא תלמיד חכם עצום ופוסק הלכה נודע. נחשב לבכיר הרבנים בקרב החרדים הליטאים ומכונה בקרב ציבור זה “מרן” ו”פוסק הדור”.

 קורות חיים הרב שלום אלישיב תולדות חייו 

הרב אלישיב הוא בן יחיד שנולד להוריו לאחר 17 שנות נישואין. סבו מצד אמו חיה מושא היה המקובל רבי שלמה אלישיב (עליאשאוו), מחבר הספר “לשם שבו ואחלמה” העוסק בענייני קבלה. כאשר כהו עיניו של הסב הוא הכתיב חלקים מהספר לנכדו הצעיר ‏[1]. אביו היה הרב אברהם לוינסון בן רבי משה מאראן, שכונה רבי “אברהם אראנער”, כתב את ספר ההלכה “ביכורי אברהם” ושימש רב בעיר הומל (גומל לפי ההגייה הרוסית), אליה עברה המשפחה בעת מלחמת העולם הראשונה, ונודע כ”הרב מהאמלע”.‏[2] ב-1924 החליטה המשפחה לעלות לארץ ישראל ובעצת החפץ חיים שונה שם המשפחה ל”אלישיב” על מנת לקבל סרטיפיקט משפחתי אחיד. המשפחה השתקעה בשכונת מאה שערים שבירושלים, ובגיל 20 נישא הרב אלישיב לשיינה חיה, בתו של “אבי האסירים”, הרב אריה לוין. מי ששידכם ואף סידר את הקידושין היה הרב הראשי האשכנזי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק.‏[3] בשנת תרצ”ח (1938) הוא הוסמך לרבנות על ידי הרב זליג ראובן בנגיס, ראב”ד העדה החרדית בירושלים.[4]

הרב אלישיב מכהן מיום פטירת אביו כרב בית הכנסת “תפארת בחורים” בשכונת מאה שערים בירושלים. במסגרת זו הוא משתתף בתפילות בית הכנסת ומוסר בו שיעור גמרא מידי יום, אך הוא אינו נוהג בשאר התפקידים המקובלים של רב בית כנסת, כגון נשיאת דרשות שבת הגדול ושבת תשובה, מכירת חמצם של מתפללי בית הכנסת וכדומה.

בראשית ימי המדינה מונה הרב אלישיב למשרת רב העיר רמלה, אך לאחר זמן קצר התפטר מתפקידו. בשנת ה’תשי”א לערך, מונה הרב לדיין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. זמן קצר אחר כך הצטרף כדיין בבית הדין הרבני הגדול.‏‏‏[5] מינויו התאפשר תודות לרב יצחק הרצוג, הרב הראשי לישראל דאז, אשר חיבב מאוד את הרב אלישיב ומינהו לדיין[6]. הרב אלישיב כיהן במשרה זו עד שנת 1974. בסך הכל כיהן כעשרים שנה בבית הדין הגדול של הרבנות הראשית, עם המלצתו של הרב זליג ראובן בנגיס מהעדה החרדית.‏[7] למרות התנגדות הרב מבריסק ועוד כמה רבנים למוסדות הרבנות הראשית.

בעקבות היבחרו של הרב שלמה גורן לתפקיד הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הגדול, ובעקבות פולמוס פסק דין האח והאחות, שהיה שנוי במחלוקת הלכתית והרב אלישיב נטל בו חלק פעיל, הוא פרש מבית הדין. עם זאת, הוא הורה לאחרים שלא לפרוש מהרבנות במקום שלא נבחר מועמד ראוי אחר.

בשנת תשמ”ח (1988) נענה להזמנת הרב שך לכהן כאחד ממנהיגי דגל התורה שהוקמה באותה תקופה.

 דרך לימודו

הרב אלישיב עם נכדו – הרב שלמה קנייבסקי.

הרב אלישיב הוא אוטודידקט שלא רכש את השכלתו בלימוד מסודר בישיבות, אלא בעיקר על ידי לימוד עצמי. עם זאת את המסורת בפסיקת הלכה קיבל באמצעות שימוש חכמים, כמקובל, בעיקר אצל רבי שמשון אהרון פולנסקי (שכונה “הרב מטפליק”), וכן אצל גאב”ד העדה החרדית בירושלים – הרב זליג ראובן בנגיס.

קשה לקבל אינדיקציה ברורה לדרך לימודו, משום שהוא מוסר רק שיעור שמיועד לבעלי רקע תורני מוגבל, ורק בעקבות דרישה ציבורית העלה מעט את רמת השיעור. עם זאת קיימים מאפיינים מספר בשיטת לימודו: הרב אלישיב הוא פשטן – אין לו אלא הטקסט לפניו, והוא מפריד את ניתוח הטקסט מניתוח רוח הדברים.

הרב אלישיב אינו עוסק בפומבי בעניינים קבליים, אך מקובל בציבור הליטאי כי הוא מבין בתחום זה.‏[8]

מנהיגותו של הרב אלישיב

סגנון התנהלותו של הרב אלישיב מסוגר: הוא אינו מרבה להופיע בציבור, אינו נואם באירועים שבהם הוא מופיע, אינו כותב ספרים (למעט ספרים שמוציאים בשמו תלמידיו) וגם אינו חבר באופן רשמי במועצת גדולי התורה של דגל התורה – על אף שהוא המנהל בפועל את ישיבותיה.‏‏‏[9]

עמדותיו נחשבות שמרניות. כך לדוגמה הוא התנגד לכמה רפורמות שתוכננו בציבור החרדי, ביניהן הקמת מכללות אקדמיות לחרדים, הארכת הלימודים בסמינרים (בתי הספר התיכוניים) לבנות, והתנגד להידברות בין חרדים לחילונים במסגרת אמנת כנרת. מאבקו בשימוש בהיתר מכירה בשנת השמיטה היה כרוך בעימות חריף עם הרב הראשי אליהו בקשי דורון. הרב שטיינמן, הנחשב לבא אחריו בהיררכיית ההנהגה, מתון ממנו, ובעבר ספג את זעם חוגי העדה החרדית על הסכמתו לחוק טל – סוגיה בה דעתו של הרב אלישיב נותרה עמומה.

על הרב אלישיב יצא קצפם של החוגים הקיצוניים כאתרא קדישא בשל הסדר פשרה שהסכים לו בפרשת הקברים בפסגת זאב בירושלים, שם הוא פסק על פי תשובתו של בעל “חוות יאיר” שבמקרים מסוימים ניתן לפנות קברים לצורך דרך הרבים. הפסיקה הובילה למתיחות בין הליטאים לבין העדה החרדית.

בעניין בתי הדין לערעורים, סובר הרב אלישיב כי הם מותרים ואף נצרכים, כל עוד מדובר בבירור הסבירות שבפסיקה הערכאה הקודמת. לאור זאת שימש בעצמו כדיין בבית הדין הגדול‏[10].

 עמדות פוליטיות

מעורבותו הראשונה בתחום הפוליטי הייתה ב-1988 כאשר תמך ברב שך בהקמת מפלגת “דגל התורה”. עם זאת, בשנים בהן היה הרב שך מעורב בפוליטיקה, הייתה השפעתו של הרב אלישיב בפוליטיקה הארצית משנית. עם זאת, בפוליטיקה הירושלמית הייתה לו השפעה רבה, ובשנת 1993 הוא עמד מאחורי הברית שכרתו החרדים עם אהוד אולמרט, בהתמודדותו מול טדי קולק על ראשות העיר ירושלים.

ב-1999 הוא הסכים למהלך שהוביל הרב שטיינמן להצטרפות יהדות התורה לממשלת אהוד ברק, על אף שתיק החינוך הופקד בידי איש מרצ.

עם פטירתו של הרב שך בשנת 2001, ירש הרב אלישיב את מקומו כמנהיג הציבור הליטאי ומפלגתו “דגל התורה” לצד הרב שטיינמן. על אף שכוחה האלקטורלי של “דגל התורה” לא עולה על שני מנדטים, השפעתו הגדולה של הרב אלישיב מאפשרת לו להיות בעל המילה האחרונה בכל הקשור לפוליטיקה החרדית ולהתנהלות החרדים מול החילונים.

כשהצטרפה המפד”ל לממשלת שרון ב-2003 בה הייתה חברה גם מפלגת שינוי, הוא הוציא הודעה חריפה ביותר כנגדה וכנגד מנהיגיה.

בתחילת 2005 עמד במוקד תשומת הלב הציבורית, כאשר בידו היה להכריע האם דגל התורה תיכנס לממשלה המקדמת את תוכנית ההתנתקות. לאחר שהובטח לו שתוכנית הליבה לא תיושם בבתי ספר חרדיים, הסכים לכניסה לממשלה, על אף לחצים גדולים שהופעלו עליו מצד חוגי הימין.

הרב אלישיב הביע את התנגדותו לתוכנית ההתנתקות בעזה ובשומרון. הוא הורה לחברי הכנסת של “דגל התורה” להצביע נגד התוכנית ונימק זאת ברצון להעביר בכך מסר לציבור כי “אנחנו לא בעד גירוש יהודים”, ו”אנחנו אוהבים את ארץ ישראל”.‏[11] בהצבעה האחרונה בנושא בכנסת הוסיף גם כי “מדובר בפיקוח נפש”.‏[12] הוא הורה לח”כ אברהם רביץ, נציגו בוועדת חוקה, חוק ומשפט, להצביע עם האופוזיציה בעד ההצעה למשאל עם על ההתנתקות,‏[13] למרות איומים מספסלי השמאל בכנסת, כי ינצלו את החוק התקדימי לערוך משאלי עם גם בענייני דת ומדינה. עם זאת, סירב הרב אלישיב לעזוב את הקואליציה בשל ביצוע התוכנית.

בשנת 2003 אישר לאורי לופוליאנסקי להתמודד על ראשות העיר ירושלים. החלטה זו נחשבת תקדימית, לאור המדיניות שהייתה מקובלת קודם לכן בקרב החרדים האשכנזים שלא ליטול תפקידים פוליטיים בכירים בערים שאינן חרדיות.‏[14]

החלטתו היא שהביאה באותה שנה למינויו המפתיע של הרב יונה מצגר כרב האשכנזי הראשי. ההחלטה גררה ביקורת קשה מצד גורמים דתיים לאומיים. הרב רא”ם הכהן טען כי “שמו שם אשרה (מסמלי העבודה הזרה) – כשכולם מסכימים שמדובר ב”עם הארץ” מדאורייתא ומדרבנן”. לדברי העיתונאי אבישי בן-חיים, תמיכת הרב אלישיב במינוי נבעה מחשש לחידושים הלכתיים שהיה מנהיג המועמד האחר לתפקיד, הרב יעקב אריאל.‏[15] יש הטוענים שהמניע העיקרי לפעילותו בנושא, היה הרצון לביטול השימוש בהיתר המכירה בשנת השמיטה. היו שהאשימו את הרב יוסף אפרתי בסערה סביב היתר המכירה, ותלו אותה באינטרסים כלכליים שיש לו בנידון. האשמת הרב אפרתי בניהול מניפולטיבי של חצר הרב אלישיב הושמעה לא פעם בציבור החרדי.‏[16]

בבחירות 2003 לראשות-העיר בני ברק, המחולקת ברוטציה, החליט הרב לקיים את ההסכם ולהפקיד את המשרה בידי מועמד אגודת-ישראל, הרב ישכר פרנקנטהל.

בניגוד לנוהגו, הוא הצטרף לעמדת הבד”צ של העדה החרדית הגורסת שיש להלחם כנגד היערכות מצעד הגאווה בירושלים, ושלא כדעת האדמו”ר מגור יעקב אריה אלתר שגרס שיש להימנע מכך, כדי שלא למשוך תשומת לב למצעד.

כאשר ועידת אנאפוליס יצאה לדרך, הביע הרב אלישיב את התנגדותו לאפשרות של חלוקת ירושלים, הצטרף לקריאה שכותרתה “על ירושלים ידו גורל” וקרא לציבור להצטרף לעצרת הפתיחה של המאבק נגד התוכניות המדיניות של הממשלה שהתקיימה בבית הכנסת הרמב”ן ברובע היהודי בירושלים.

לקראת בחירות 2009 התגלעו חילוקי דעות בינו לבין הרב שטיינמן בשאלת זהות נציגה השלישי של דגל התורה ברשימת יהדות התורה לכנסת. הרב אלישיב תמך במנחם כרמל בעוד שהרב שטיינמן תמך ביעקב גוטרמן ראש עיריית מודיעין עילית. בסופו של דבר הרב שטיינמן ויתר, וכרמל שובץ במקום השביעי ואילו גוטרמן במקום השמיני ברשימה המשותפת.

 הסכמות

בזכות מעמדו, להסכמה של הרב אלישיב משקל רב. בין השאר נתן הסכמה לש”ס שוטנשטיין, אף שהרב שך התנגד לפירוש זה.

בשנים האחרונות אינו כותב הסכמות כלל, אך יצא מגדרו פעמים בודדות, בהן כתב הסכמה לגר”מ גרוס על ספר בדיני טהרת המשפחה, עוד הסכמה כתב לאחרונה לנכד של אחיין שלו, בחור מהישיבה בכפר חב”ד, אליהו צבי יעקובוביץ, שהוציא ספר חידושים על מסכת כתובות בשם “ביכורי אליהו”. כן כתב הסכמה לאחד מאנשי ביתו, הרב חיים שרמן, שהוציא מחדש את פירוש המשנה לרמב”ם.

 

 משנתו ההלכתית

הרב אלישיב השיב במהלך חייו מאות תשובות בכתב ואלפי תשובות בעל פה. כיום הוא אינו משיב בכתב אלא לעתים נדירות, כדוגמת פרשת הפיאות שמקור שערן בטקסי פולחן בהודו, שם השיב בעצמו תשובה הלכתית האוסרת על השימוש בהן. מקרה זה מייצג את דרך פסיקתו של הרב אלישיב הנוטה להחמיר.

בניגוד לדעת פוסקי הלכה אחרים, דעתו היא שחילונים כיום אין דינם כתינוק שנשבה, משום שהם יושבים בין יהודים ויודעים שיש מי ששומרים שבת.‏[17]

במצוות התלויות בארץ הוא רואה את החזון איש כ”מרא דשמעתתא” (“בעל השמועה” בארמית, דהיינו – הבקי ביותר בהלכות אלו), ו”מרא דארעא דישראל” (“בעל ארץ ישראל” בארמית, דהיינו – רבה של ארץ ישראל). למרות הסתמכותו על החזון איש הוא נוטה להקל יותר ממנו במצוות התלויות בארץ.[דרוש מקור]

דיני נפשות

כפוסק בין החשובים שחי כיום מגיעות לרב אלישיב שאלות רבות העוסקות בחיי אדם, ויש לו פסיקות רבות בנושא. אחת מפסיקותיו הידועות היא איסור על ניתוק ממכשירי החייאה של חולה שמת מוות מוחי. הרב אלישיב הגדיר ניתוק כזה כרצח.

פסיקה מקורית נוספת שלו עוסקת ברמת הסיכון שמותר ליטול בכניסה לניתוח; הוא נשאל אודות ילד חולה בהידרוצפלוס, שהיה צריך להיכנס לניתוח קוסמטי שהיה כרוך בסיכון חיים. הרב אלישיב פסק שמותר להיכנס לניתוח אך ורק כאשר מדובר בניתוח שהרופא המנתח עומד לשלם מחיר אישי עבור טעות אפשרית שהוא עלול לעשות, אך במקרה הנוכחי של הילד החולה בהידרוצפלוס, ההורים לוקחים את הסיכון מראש מכיוון שהילד מכביד על חייהם האישיים, והם לא יתבעו את הרופא על רשלנות, ומכיוון שכך חל איסור להיכנס לניתוח.‏[18]

עוד פסק מקורי של הרב אלישיב מתייחס לאישה שתפוקת ליבה הייתה 10 אחוזים מהתצרוכת, ונשלחה לחו”ל לצורך השתלת לב. כאשר האישה הגיעה לחו”ל היא החלה פתאום להרגיש טוב, אך אף על פי כן הרופאים המליצו על הניתוח. היא פנתה לרב יצחק זילברשטיין והביעה חשש שהרופאים טועים. הרב זילברשטיין הפנה שאלה זו לרב אלישיב, שפסק כי ניתן לנתח רק אם הרופאים בחו”ל יוכלו להסביר מדעית לעמיתיהם הישראלים את השוני שחל במצבה של האישה, אך אם אין להם הסבר לשינוי זה – אין לנתח.‏[18]

 צאצאיו ותלמידיו

הרב אלישיב אלמן ואב ל-12 ילדים:

  • הרב משה אלישיב – הבכור, חתנו של הרב חיים ברים.
  • בת-שבע – נשואה לרב חיים קנייבסקי הנחשב לאחד מגדולי הדור (בנו של “הסטייפלר” הרב יעקב ישראל קנייבסקי).
  • לאה (תרצ”ח – ח’ סיון תש”ע)‏[19] – הייתה נשואה לרב עזריאל אוירבך (בנו של הרב שלמה זלמן אוירבך).
  • גיטה – נשואה לרב בנימין רימר (משגיח בישיבת טשעבין וראש ישיבת “קרית מלך” בבני ברק).
  • שושנה (נפטרה בשנת תשנ”ח) – הייתה נשואה לרב יצחק זילברשטיין.
  • דינה עטיל – נפטרה. הייתה נשואה לרב אלחנן ברלין.
  • שרה רחל – אלמנת הרב יוסף ישראל ישראלזון (נפטר בי’ בשבט ה’תשס”ט).
  • שלמה אלישיב – רב בית המדרש “תפארת בחורים”. חותנו הוא הרב תנחום דונין.
  • אברהם אלישיב – משמש את הרב בביתו, חתנו של הרב זיידל הייזלר.
  • הרב בנימין אלישיב – מחבר ספרי “יד בנימין” על התלמוד הבבלי. חותנו הוא הרב מיכל יהודה ליפקוביץ.
  • יצחק – נפטר בילדותו.
  • רבקה – נהרגה בגיל שנה וחצי בעת מלחמת השחרור מפגיעת פגז ירדני.

בשנת 2009 נולד לרב אלישיב נכד-נין (דור שישי), מצאצאיה של בתו הרבנית בת שבע קנייבסקי.‏[20]

לרב אלישיב תלמידים רבים, והמוכר שבהם הוא הרב יוסף אפרתי שגם משמש כעוזרו האישי (“משמש”, בעגה החרדית). בין תלמידיו: הרב בן ציון הכהן קוק המוציא את ספרי פסקי ההלכה שלו; הרב צבי וובר רב בנווה יעקב וחבר בד”ץ שארית ישראל; הרב משה מרדכי קרפ – רב במודיעין עילית; והרב צבי וייספיש – ראש ישיבת הר”ן.

 כתביו

כתביו של הרב אלישיב קובצו על ידי תלמידיו:

קובץ תשובות – שו”ת שלושה חלקים.

  • הערות – סדרת ספרים המכילה סיכומי שיעורים שנתן הרב על מסכתות התלמוד הבבלי.
  • הגדה של פסח מבית רבינו הגרי”ש אלישיב – יצא לאור לקראת פסח תשס”ו

מקורות: ויקיפדיה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *