השתיקה | פרשת השבוע דברים

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר דברים לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

וזהו (דברים-א-ג,ד) “דבר משה אל בני ישראל, ככל אשר ציוה ה’ אותו עליהם, אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי, אשר יושב בחשבון”.

השתיקה | פרשת השבוע דברים :

‘עולם השתיקה’ – הוא עולם נפלא, המעניק לאדם שקט ושלוה ומעל הכל חשיבה ויישוב הדעת אשר אין ערוך לה, וכמ”ש חז”ל (נדרים מא. ויק”ר א-ו. ועוד) דעת קנית מה חסרת, דעת חרסת מה קנית. ולא מיבעי לנשמה ולנפש שהשתיקה טובה ומועילה להשגת התורה הקדושה ודרכי ה’ ועבודת ה’, ולהגיע לתובנות ולמסקנות נכונות ורצויות לפני ה’, אלא גם לגוף היא מועילה, כמ”ש חז”ל (אבות פ”א מי”ז) לא מצאתי לגוף טוב משתיקה,

כי השתיקה חוסכת מריבות בתוך ביתו ועם שכניו ומכריו וידידיו ועם כל העולם, וכמ”ש (משלי יח-כא) מוות וחיים ביד הלשון, ואכן לא מעטים המיקרים שאנשים במ’ גרמו מוות לעצמם ולאחרים ע”י פיטפוטי הלשון מיותרים.

וכתיב (שם יז-כח) גם אויל מחריש – חכם יחשב, אוטם שפתיו – נבון. ולא רק “חכם יחשב” משום שלא מגלה שטותו וטיפשותו, אלא גם “חכם יחשב” משום שעל ידי השתיקה יחכים, וכמ”ש (שם, יז-כז) חושך אמריו – יודע דעת, ויקר רוח איש תבונה. ופרש”י שמי שיודע דעת – אינו מרבה בדברים, ומי שרוחו יקרה ונכבדת וחשובה – מונע את עצמו מלדבר דיבורים רבים. ע”כ.

והא בהא תליא מי שיש לו דעת שותק הרבה, וע”י השתיקה וחשיכת אמריו נעשה עוד יותר חכם ויודע דעת. ומבהילים ביותר דבריו מו”ז הגר”א זצ”ל באגרתו המפורסמת בשבח וגודל מעלת השתיקה, וז”ל : ומה הוא העולם הזה, כי כל ימיו כעס ומכאובים, גם בלילה אינו מניח לו לישון, והמות אינו מקוה, והכל יביא במשפט על כל דיבור, ולא נאבד אפילו דיבור קל, ולכן אני מזהירך שתרגיל מה יותר לישב יחידי, כי חטא הלשון על כולו, כמאמר חז”ל (תוספתא דפאה פ”א) אלו דברים שאדם אוכל וכו’ ולשון הרע כנגד כולם.

עוון הדיבור

ומה לי להאריך בזה העוון החמור מכל העבירות, כל עמל האדם לפיהו (קהלת ו,ז), אמרו חז”ל (ויקרא רבא ד-ב) שכל מצוותיו ותורותיו של אדם אינו מספיק, למה שמוציא מפיו, ואמרו (חולין פט.) מה אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאילם, וידביק שפתותיו כשתי ריחיים. וכל קץ הקלע הכל בהבל פיו של דברים בטלים, ועל כל דיבור הבל – צריך להתקלע מסוף העולם ועד סופו, וכל זה בדברים יתרים,

אבל בדברים אסורים, כגון לשון הרע וליצנות ושבועות ונדרים ומחלוקת וקללות (וכו’ וכו’) ובפרט בבית הכנסת, ובשבת ויו”ט, על אלו צריך לירד לשאול למטה הרבה מאד, ואי אפשר לשער גודל היסורין והצרות שסובל בשביל דיבור אחד, ולא נאבד אפילו דיבור אחד שלא נכתב, כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר (קהלת י’), אל תתן את פיך לחטוא בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף (שם ה),

דיבורך של שבת לא יהיה כמו בחול

ובשבת ויו”ט אל תדברו כלל מדברים שאינם נצרכים מאד, וגם בדברים הנצרכים למאד תקצרו מאד.. ועד יום מותו צריך האדם להתייסר, ולא בתעניתים וסיגופים רק ברסן פיו ובתאותו, וזהו התשובה, וזהו כל פרי העולם הבא, וזהו יותר מכל התעניתים וסיגופים בעולם. “וכל רגע ורגע שאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז” שאין מלאך ובריה יכולים לשער. עיי”ש.

נמצא שהדיבור המיותר והבטל וק”ו הדיבור האסור מרחיק את האדם מיישוב הדעת ומהשי”ת ותורתו הקדושה ורק ע”י הכנעת מידת הפטפטת, ע”י השתיקה זוכה אדם ליישוב הדעת ולהיות קרוב לה’ ולתורתו,

וזה המרומז בפרשת השבוע דברים :

וזהו “דבר משה אל בני ישראל ככל אשר ציוה ה’ אותו עליהם”. כלומר מתי ובאיזה עיתוי משה רבינו מצא לנכון לקרבם להשי”ת ולתורתו הקדושה? “אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי”, רק אחרי שהצליח להחדיר בהם את מידת השתיקה, ע”י הכנעת מידת הפטפטת,

וזהו “אחרי הכותו את סיחון” לשון סיח ושיחה ופטפטת “מלך האמורי”, ל’ אמירה ודיבור, הממליכה את הדברנים ברחוב, אצל העולם גולם,

וזהו “אשר יושב בחשבון”, כמ”ש חז”ל ע”פ (במדבר כא-כז) ע”כ יאמרו המושלים בואו חשבון – ואמרו חז”ל (בבא בתרא עח.) בואו ונחשוב חשבונו של עולם. מה לדבר ומה לא, ולשתוק מה יותר, שדבר זה מביא לידי יישוב הדעת וקירבת ה’ ותורתו.

בברכת התורה וכטו”ס
ראש ישיבת ברסלב “נצח מאיר”
הר’ שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button

Adblock Detected

Please consider supporting us by disabling your ad blocker
דילוג לתוכן