מה הטעם לטומאת לידה? פרשת תזריע
בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר תזריע | לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע
טומאת לידה – פרשת השבוע תזריע | (ויקרא יב, ב) "אישה כי תזריע וילדה זכר, וטמאה שבעת ימים, כימי נדת דוותה – תטמא". והנה השאלה נשאלת, מה חטאה בת ישראל זו שעשתה רצון בוראה, ולמה בלידתה תהי' טמאה?
והנה באופן פשטני ביותר ניתן לומר שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד (ברכות ס,ב), וטומאה זו לטובתה, להגן עליה מחיידקים ומחלות, מכיוון שהגוף רגיש ביותר, ולא כל הגברים דעתם שוה ומתוקנת, ואיכא הרבה עמא דארעא, ואחרים בעלי תאוה ע"כ התורה הטילה על כולם ללא יוצא מן הכלל, הגנה באיסור כרת לבריאות האשה וכנ"ל.
ובאופן אחר קצת ניתן לומר שהאישה אחרי הלידה, גופה מפורק, ובנפשה עוברת עליות ומורדות, והרי יש מצב של דכאון לידה, ובאופן כללי היא מותשת מאד, וחייבת מנוחה, מנוחת הגוף ומנוחת הנפש, ולהיות מעט זמן עם עצמה בלבד, וע"כ התורה הבטיחה מצב המקנה לה את צורכיה בעת ההיא.
וברובד יותר עמוק מבואר בסה"ק פרי צדיק להגאון הצדיק רבי צדוק מלובלין זצ"ל שכתב שעניין טומאת לידה הוא אף בלידה יבשתא (א"ה וכדפרש"י כאן שכסדר כל טומאה האמורה בנדה, מטמאה בטומאת לידה, ואפילו נפתח המקום בלא דם).
ואף שמולידה צדיק, ואף כשיוולד משיח צדקינו במהרה בימינו, תהיה אמו מכל מקום טמאה לידה.
טומאת לידה – פרשת השבוע תזריע
ומה טעם לטומאה זו?
אך היא על פי מה שאמרו במדרש רבא (פרשה זו,יד-ה) הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, (תהלים נא-ז), "בעוון" – מלא, (כך היא גירסת הערוך ערך עו) שדוד המלך התנצל בדברים על חטאו במעשה דבת שבע, בטענה שהתאוות טבועות בו מכח מעשה אביו ואמו בשעת ההזרעה, וכך אומר 'הן בעוון חוללתי' – נוצרתי בעבירה, 'ובחטא יחמתני אמי' – במעשה של חטא נתעברה אמי [ובודאי אין הכוונה לעבירה ממש – פשוט שלא],
רב אחא אמר אפילו אם יהיה חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהיה לו צד אחד מעוון, כלום נתכוון אבי ישי להעמידני, והלא לא נתכוון אלא להנאתו וכו', וזה נאמר על ישי [א"ה שהיה צדיק גמור כמ"ש חז"ל (בבא בתרא יז.)] שמת בעטיו של נחש כדאיתא בשבת (דף נה, ב) ועטיו של נחש, היינו מה שהנחש הכניס באדם שירגיש הנאת עצמו, ומזה נצמח טומאת נדה,
כמו שאמרו (עירובין ק,ע"ב) הרבה הרבה (בראשית ג-טז) אלו שתי טיפי דם וכו' בעצב תלדי בנים (שם), ומזה נצמח טומאת לידה כל שבעה.
והנה למדנו שמהתאוות והנהנתנות מהאי עלמא שפילא נוצרת הטומאה, ודבר זה נוגע לאלפי תחומים של החיים שאנו פוגשים יום יום וכל הזמן וע"כ צריכים להיזהר מלעבור את המינון, ושביל הזהב הוא הדרך הממוצע, וכמ"ש הרמב"ם (ה' דעות פ"ג ה"א) וזה לשונו:
שמא יאמר האדם הואיל והתאווה וכו' דרך רעה הן ומוציאים את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר, ואתרחק לצד (לקצה) האחרון, עד שלא יאכל בשר וכו' ולא ישא אישה, ולא ילבש אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן כדרך כומרי הנוצרים, גם זו – דרך רעה היא, ואסור לילך בה והמהלך בדרך זו נקרא חוטא וכו' עיי"ש באורך.
ואכן הכלל הוא שישנם צדיקים מיוחדים המתקדשים בכל דרכי הקדושה והפרישות ע"פ תוה"ק, וישנם רבים הנמשכים אחרי הבלי עוה"ז והנהנתנות יותר ממה שהתורה ממליצה, וישנה הדרך האמצעית וכמ"ש הרמב"ם (שם פ"ב ה"ב, וסוף ה"ד), כללו של דבר: ילך במידה הבינונית שבכל דעה ודעה, עד שיהיו כל דעותיו מכוונות באמצעית.
והוא ששלמה אומר (משלי ד,כו) פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר
