כלל גדול בחיים ובדרכי היהדות : הכועס מפסיד ובעל אריכות אפיים לא יתחרט | פרשת שלח

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר שלח לך לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

 

כלל גדול בחיים ובדרכי היהדות : הכועס – מפסיד ובעל אריכות אפיים – לא יתחרט | פרשת שלח

וזהו (במדבר יד-יז) “ועתה יגדל נא כח אדני”

ופירש הרשב”ם יגדל נא כח – להאריך אפיך, כדכתיב (משלי טז. לב) טוב ארך אפיים מגבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר. ע”כ.

וכ”כ החזקוני, וז”ל מידת הרחמים תנצח למידת הדין לכבוש כעסך. וזהו “כח”, כדכתיב טוב ארך מגבור. ע”כ.

ואם כביכול אצל השי”ת ישנה בחינת של התגברות לכבוש הכעס, קל וחומר בן בנו של ק”ו שצריך להיות אצלינו הבחינה של “ועתה, יגדל נא כח” להאריך אפו. ולא לפעול מידית לפי מידת הכעס,

כלל גדול בחיים ובדרכי היהדות הוא, שכל הכועס – טועה ונכשל ויבא לידי חרטה,

ולעומתו כל המאריך אפו – לעולם לא יתחרט (ספר הישר, שער ו).

ואמר החכם “אוי לה למידת הכעס, שתמיד צריכה מחילה”. ואמר “אין גבורה כהתאפקות” (וזה על דרך מ”ש חז”ל (אבות פד מ”א) איזהו גיבור הכובש את יצרו), ואמרו הכעסן אין בו שמחה. עוד אמר: התהלכתי על גחלים ונכנסתי לתוך השלהבת ולא שרפתני באש חמתי כשבערה בקירבי. ואמר אין חברים לכעסן, ואמר: באורך רוח – תנוח הנפש. ואמר: האדם הכעסן דומה לחיות המזיקות. ואמר: הכעס – שונא השכל, וכמ”ש (קהלת ז-ט) כעס בחיק כסילי ינוח. ואמר: זעמיך כבוש, ולא יעבור עליך חרפה ובוש. ואמר: מי שכעסו חזק – אינו רחוק מהמשוגעים.

ואמר רבינו הקדוש (שמעתי מפי מו”ר ר’ לוי יצחק זצ”ל, וע’ שיש”ק ח”ב-ו) מי שאינו רוצה לסבול קצת – יצטרך לסבול הרבה.

ואמר החכם: ראשית הכעס – שיגעון, וסופו חרטה.

ואיתא בראשית חכמה (שער ענוה-פ”ג) שבשעת הכעס [מאבד האדם את יישוב הדעת, ו] שוכח כל העונשים המרים העתידים לבא אליו, וכל המעלות שהוא מפסיד.

ואיתא בספר חרדים (חלק א-ח) שאלו הטוענים שאין להם סבלנות מצד טבעם, טועים הם, כי יש בחירה והדבר בידו. וזה שאמרו חז”ל (ב”ר לד) הרשעים – הם ברשות לבם, אבל הצדיקים, לבם ברשותם.

והנה אריכות אפיים היא מהמידות החמודות ונצרכות מאד מאד, ואמרו חז”ל (ברכות יז.) מרגלא בפומיה דאביי: לעולם יהא אדם ערום ביראה, מענה רך, משיב חימה, ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם, ואפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה, ויהא מקובל על הבריות, ואמרו (פסחים קיג:) שלושה הקב”ה אוהבן, מי שאינו כועס, ומי שאינו משתכר, ומי שאינו מעמיד על מידותיו. ואמרו (תענית כ:) שאלו תלמידיו לרב אדא בר אהבה, במה הארכת ימים? אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי. ואמרו (סנהדרין צב.) כל פרנס שמנהיג את הציבור בנחת – זוכה ומנהיגם בעולם הבא שנאמר (ישעיה מט) כי מרחמם ינהגם, ועל מבועי מים ינהלם. ואמרו (כלה רבתי, פ”ה) אמר אליהו זכור לטוב, לעולם אין תורה מתפרשת אלא למי שאינו קפדן. ואמרו (זוהר חדש, פ’ נח. דף כא) אמר רבי שמעון מידת הצדיק קשה לכעוס ונוח לרצות. וזו מידה גדולה מכולם. ובא הכתוב להורות (בראשית ו-ט) אלה תולדות נח – נח בדעתו, נח בדיבורו, נח במהלכו.

ואמרו (זוה”ק פ’ תצוה, דף קפב.) במה ידע אם להתקרב אל האדם, או להמנע ממנו? במידת כעסו וסבלנותו.

ואיתא בספר מעלות המידות (מעלת הרצון) אמר החכם, לדעת נוחה תחילה ותכלית, תחילתה החכמה, ואחריתה השלום. ומי שדעתו נוחה, חי בטוב ושמחתו מתמדת, לא יצערו אותו הפגמים. ואמר חכם אחר: הגדול שבבני אדם – מי שדעתו נוחה, ואחריתו טובה. ע”כ. והוסיף (שם) כל מי שמתנהג במידת הסבלנות – תפילתו מתקבלת לפני ה’, כמ”ש (ישעיה מט) בעת רצון עניתיך, כלומר בעת שאתה מתנהג במידת הרצון – עיניתיך, תקרא אלי ואענך.

בברכת התורה וכטו”ס הר’ שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר ירושלים

תרומות לישיבה יתקבלו בברכה 052-565-2005

מאמר מקושר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close