כמה מילים-כללי

פרח ומיםאזכרה נגינתי בלילה. (תהילים)  

(ח) וע”י… ויחפש רוחי ג”כ התבוננתי על מצבי, ועל מצב עַם ישראל, שהוא תמיד נרדף, ומואשם בכל דבר, והשחיטות ששוחטים בנו בכל דור ודור, ושבכל דור המצב מפחיד, כי אחרי מנוחה קצרה שנותנים הגוים לנו, שוב ושוב עומדים עלינו לכלותינו, וכן מצבי צריך הרבה ישועות בגשמיות וברוחניות, והתבוננתי שהננו מתפללים כל כך הרבה על ישועתינו השלימה — ולכאורה לא רואים תוצאות מהתפילה, ואולי זה נסיון, ואולי באמת כביכול ה´ כועס ומקפיד על מה שמרדנו נגדו, ואינו מתרצה, וחשבתי: הלעולמים יזנח ה´, האם גמר אומר להקפיד עלינו לדור ודור, ושמא אין זה אלא נסיון שנתחזק בו ובתורתו ובצדיקיו ונרדוף אחריו לחפש רצון מצידו, ביתר רצינות וביתר שאת ועוז.

 (תיקון הכללי)

נענה רשב”י ואמר

וכיון שמלכות דק´ נפלה, קמה מלכות דס”א מלכות הרשעה, ועכשו עיקר החשיבות והחן אצלם, עד שגם בעינינו מצוי חֵנם כמ”ש חז”ל (שבת לג:) פתח רבי יהודה ואמר כמה נאים מעשיהם של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים, תקנו מרחצאות, והרשב”י הקדוש שהעמידנו על אמיתת רשעותם, ושכֹל חֵנם הוא חן של שקר, וכמ”ש (שם) נענה רשב”י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקים להושיב בהם זונות, מרחצאות לעדן בהם עצמן גשרים ליטול מהם מכס, וע”כ הי´ מוכרח לברוח ולהחבא במערה, אבל אעפ”כ עכשו גם עכשו בגלותינו המר הזה ע”י התורה שלומדים בכח נתעלה החן והחשיבות של ישראל וכמב”פ.

יש מאין

רַשְׁבִּ”י

כָּל יְמֵי הַסְּפִירָה מְבָרְרִין בֵּרוּרִין עַל- יְדֵי קְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל- יְדֵי סְפִירַת הָעמֶר הַנַּ”ל. וְעִקַּר הַבֵּרוּר הוּא בִּבְחִינַת הַשֶּׁבַע מִדּוֹת, כִּי הַמַּחֲשָׁבוֹת חוֹלְפִין וְעוֹבְרִין עַל הָאָדָם כְּפִי הַמִּדּוֹת שֶׁאוֹחֵז בָּהֶם, עַד שֶׁבְּיוֹם לַ”ג בָּעמֶר נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ נִגְמַר הַבֵּרוּר, מִטַּעַם הַמְבאָר בִּפְנִים. וְאָז נַעֲשֶה בְּחִינַת גַּל וּמְחִצָּה הַמַּפְסִיק בֵּין הַקְּדֻשָּׁה וְהַסִּטְרָא-אָחֳרָא, שֶׁלּא תִקְרַב עוֹד בְּעַרְמוּמִיתָהּ לְהַכְנִיס מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת בַּמּחַ, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַגַּל שֶׁנַּעֲשָה בֵּין יַעֲקב לְלָבָן, בְּחִינַת “עֵד הַגַּל הַזֶּה”. וְכָל זֶה בְּכחַ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת רַשְׁבִּ”י שֶׁנִּסְתַּלֵּק אָז. (

אוצר היראה פסח ספירה ושבועות אות יא ).

 

בִּימֵי הַסְּפִירָה הַקְּדוֹשִׁים

עוֹסְקִין לְטַהֵר עַצְמֵנוּ מִטֻּמְאַת מִצְרַיִם, לְטַהֵר וּלְזַכֵּךְ הַדָּמִים, כַּמְבאָר בַּכַּוָּנוֹת. וְעַל- יְדֵי-זֶה מַעֲלִין מַיִּין נֻקְבִּין, וְזוֹכִין לְהַעֲלוֹת וּלְחַבֵּר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים בִּבְחִינַת שָׁלוֹם, שֶׁבָּזֶה תָּלוּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁהָיָה עַל-יְדֵי אַחְדוּת וְשָׁלוֹם, כְּמַאֲמַר רַזַ”ל עַל “וַיִּחַן שָׁם יִשְרָאֵל”. וְעַל-כֵּן תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁלּא הָיָה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, עַל-כֵּן נֶאֱחַז בָּהֶם הַדִּינִים שֶׁל יְמֵי הַסְּפִירָה הַקְּדוֹשִׁים, עַד שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ אָז דַּיְקָא; וְהַתִּקּוּן שֶׁלָּהֶם הָיָה עַל-יְדֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן- יוֹחַאי וַחֲבֵרָיו כַּיָּדוּעַ, וְהוּא נִפְטַר בְּלַ”ג בָּעמֶר, שֶׁאָז יוֹם הִלּוּלָא דִילֵהּ. כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן עֲלִיַּת הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים הוּא כְּשֶׁמַּעֲלִין גַּם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת רַגְלַיִן, בְּחִינַת ‘עַד דְּמָטוּ רַגְלַיִן בְּרַגְלַיִן’ שֶׁאָמְרוּ רַזַ”ל, בְּחִינַת “וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא וְכוּ'”, כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן בְּלַ”ג בָּעמֶר, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד בְּחִינַת הוֹד שֶׁבְּהוֹד, בְּחִינַת רַגְלַיִן דְּרַגְלַיִן, אָז עִקַּר הַהַמְתָּקָה, עִקַּר עֲלִיַּת הַנִּיצוֹצוֹת בִּבְחִינַת שָׁלוֹם, וְאָז נִתְתַּקֵּן פְּגַם תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְעַל-כֵּן פָּסְקוּ מִלָּמוּת אָז. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן הוּא עַל-יְדֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן-יוֹחַאי שֶׁנִּסְתַּלֵּק אָז, כִּי עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ זָכָה לְהַעֲלוֹת נִשְׁמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּסוֹד הַעֲלָאַת מַיִּין נֻקְבִּין, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר תִּקּוּן עֲלִיַּת הַנִּיצוֹצוֹת, עִקַּר תִּקּוּן הַשָּׁלוֹם, בְּחִינַת “יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם” שֶׁמַּזְכִּירִין עַל הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק (הל’ ביהכ”נ ה”ד אות ה).

תֵּיכֶף בִּכְנִיסָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ לְעִיר בְּרַסְלֶב לָדוּר שָׁם שָׁאַל אֶת אַנַ”שׁ מִבְּרַסְלֶב הֵיכָן נִמְצָא מָקוֹם טוֹב בִּשְׁבִיל הִתְבּוֹדְדוּת, וְאָמְרוּ לוֹ אַנַ”שׁ שֶׁנִּמְצָא מָקוֹם טוֹב אוּלָם הוּא רָחוֹק מֵהָעִיר, וְשָׁאַל אוֹתָם רַבֵּנוּ: מֵהֵיכָן הוּא רָחוֹק מֵהַמּוֹחַ אוֹ מֵהַלֵּב, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ מָקוֹם כַּמּוּבָא בְּליקו”מ חֵלֶק ב סִימָן נו. וְהָלַךְ שָׁם רַבֵּנוּ לְהִתְבּוֹדֵד. זֶה הָיָה עֵמֶק עָמוֹק וּסְבִיבוֹ הָרִים וְהָיְתָה שָׁם בָּעֵמֶק מְעָרָה וּלְשָׁם הָיָה הוֹלֵךְ רַבֵּנוּ. אַנַ”שׁ הָיוּ נוֹהֲגִים לָלֶכֶת לְשָׁם לְהִתְבּוֹדְדוּת בְּלַ”ג בָּעוֹמֶר וְכַיּוֹצֵא וְהָיוּ מְכַנִּים אֶת הַמְּעָרָה הַזּאת “מְעָרַת רַבֵּנוּ” (“דֶעם רֶעבִּינְס הֵייל”).

שש”ק חלקים א-ג *

דְּרִיכַת הַקֶּשֶׁת בְּלַ”ג בָּעמֶר הִוא סְגֻלָּה לְבָנִים. גַּם הַתְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלְּלִין לִפְנֵי הָעַמּוּד בִּנְגִינָה הִוא סְגֻלָּה לְבָנִים.

ספר המידות בנים חלק א’

כִּי כְּלָל הוּא שֶׁהָעוֹלָם מָלֵא מְרִירוּת מִכָּל צַד וְאֵין שׁוּם הַמְתָקָה רַק זאת הַתּוֹרָה. בִּשְׁנֵי אֳפָנִים, הָאֶחָד שֶׁעַל יְדֵי הַתּוֹרָה נִמְתָּקִין וְנִתְמַעֲטִין הַיִּסּוּרִים וְגַם בְּזוֹ הַשָּׁעָה שֶׁעוֹסְקִין בָּהּ וּמִתְדַּבְּקִין וּמִתְקַשְּׁרִין בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ וְתֵיבוֹתֶיהָ בִּמְתִיקוּת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ עַל יְדֵי זֶה מַרְגִּישִׁין חַיּוּת בְּזוֹ הַשָּׁעָה, וְגַם מוֹשֶׁכֶת טַעַם חַיּוּתָהּ גַּם כֵּן אֵיזֶה זְמַן, כֵּן אָחִי יְדִידִי זֶה כַּמָּה אֲשֶׁר אֲנִי מַסִּיתוֹ לְטוֹב וּמְחַזְּקוֹ שֶׁיִּקַּח אֶת עַצְמוֹ לְתוֹרָה וְלִצְדָקָה. כֵּן עוּרִי נָא, הִתְעוֹרְרִי נָא בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, צוּ זשארע אֵשׁ תְּשׁוּקַת פְּנִימִיּוּת לְבָבְךָ הַטּוֹב לְהִתְעוֹרֵר מֵחָדָשׁ לְתוֹרָה וְלִצְדָקָה, וּבְהַדֶּרֶךְ הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר מוֹלִיךְ אוֹתָנוּ רַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמֵנוּ, בִּמְעַט הַטּוֹב אֲשֶׁר זוֹכִין לַחֲטף וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה וּלְהִשְׁתּוֹקֵק לַחֲטף עוֹד וּלְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאדֶךָ. וּלְקַיֵּם מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק וּבְכָל מְאדֶךָ בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאד מְאד, כֵּן נִזְכֶּה לָזֶה בִּתְשׁוּקַת פְּנִימִיּוּת לְבָבוֹ הַטּוֹב וּכְבִרְכַּת אוֹהֲבוֹ תָּמִים הַמְצַפֶּה לְהַצְלָחָתוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. נַחְמָן חָזָן הַלֵּוִי וְלוֹמַר שָׁלוֹם וּבְרָכָה לְחוֹתְנוֹ הַיָּקָר, מְאד הִנְנִי מִתְגַּעְגֵּעַ עַל בּוֹאוּ לְשָׁלוֹם לְפה בַּיָּמִים הַלָּלוּ וּבִפְרָט שֶׁהָיָה לִי יְדִיעָה מֵרַבִּי אַבֶּילֶי שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ שֶׁיִּהְיֶה פּה עַל לַ”ג בָּעמֶר, וְכֵן יאמַר שָׁלוֹם לְכָל זֶרַע יִצְחָק שֶׁיִחְיוּ.

עלים לתרופה *

 

אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ

צָרִיךְ לַעֲמל בַּתּוֹרָה בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ עַל מְנָת שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה, עֲמֵלִים דַּיְקָא. וְעִקַּר הֶעָמָל וְהַיְגִיעָה שֶׁצְּרִיכִין בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה, הוּא בִּשְׁבִיל לְבָרֵר עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה הַלִּמּוּד לִשְׁמָהּ בֶּאֱמֶת רַק לַעֲשוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלא יִהְיֶה לִמּוּדוֹ חַס-וְשָׁלוֹם בִּשְׁבִיל תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְקָרִי רַבִּי אוֹ כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַפְּנִיּוֹת חַס- וְשָׁלוֹם. וְעִקַּר הַיְגִיעָה וְהֶעָמָל בְּהַלִּמּוּד הוּא רַק בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כַּמּוּבָן לַכּל, וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַלִּמּוּד שֶׁלּא לִשְׁמָהּ חַס-וְשָׁלוֹם כַּנַּ”ל, וְכַמְבאָר בִּפְנִים. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְיַגֵּעַ מְאד בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל-פֶּה, לְבָרֵר וּלְהַכְנִיעַ וְלִדְחוֹת וּלְבַטֵּל לְגַמְרֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל גַּסּוּת וּפְנִיּוֹת וְעַרְמוּמִיּוּת שֶׁרוֹדְפִין אַחַר מַחֲשַׁבְתּוֹ, וְרוֹצִים לְהַטּוֹת לְבָבוֹ מִן הָאֱמֶת חַס-וְשָׁלוֹם לַעֲסק בַּתּוֹרָה שֶׁלּא לִשְׁמָהּ חַס- וְשָׁלוֹם, הַיְנוּ בִּשְׁבִיל אֵיזֶה פְּנִיָּה שֶׁל שְׁטוּת וְהֶבֶל חַס-וְשָׁלוֹם, וּצְרִיכִין לְהִתְאַמֵּץ בְּכָל עז לְבַטֵּל אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת, וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדוֹ לְהַשְּׁכִינָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲסק בַּתּוֹרָה רַק בִּשְׁבִיל רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְאָז עַל-יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְבָרֵר הַהֲלָכָה מֵאֲחִיזַת הַמּץ וְתֶבֶן שֶׁהֵם הַקֻּשְׁיוֹת וְהַחֻמְרוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּהֲלָכָה, וְאָז זוֹכֶה לַהֲלָכָה בְּרוּרָה וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה, וּלְאַסּוּקֵי שְׁמַעְתְּתָא אַלִּיבָא דְּהִלְכְתָא. כִּי כְּשֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, הַיְנוּ בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, אֲזַי ה’ עִמּוֹ וַאֲזַי הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל: וַה’ עִמּוֹ שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ.

אוצר היראה תלמוד תורה וקריאת התורה אות נח

 

אַלְט טָאר מֶען נִיט זַיין!

עִקַּר תִּקּוּן הָאָדָם וְכָל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בּוֹ הוּא עַל-יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת, כְּמוֹ שֶׁהִזְהִירָנוּ רַבֵּנוּ זְצַ”ל בְּקוֹל חָזָק וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן:_ אַלְט טָאר מֶען נִיט זַיין! כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בִּבְחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “הֲשִׁיבֵנוּ ה’ וְכוּ’, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם”, וּכְתִיב: “תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי”. וְעִקַּר הַגָּלוּת מֵאֶרֶץ-יִשְרָאֵל וְחֻרְבַּן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וְכָל הַצָּרוֹת שֶׁסּוֹבְלִין בַּגָּלוּת, הַכּל נִמְשָׁךְ עַל- יְדֵי שֶׁנָּפְלוּ מִבְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הַמּחִין לִבְחִינַת יָשָׁן, בִּבְחִינַת “וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ” וְנוֹשַׁנְתֶּם דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ שֶׁנּוֹשְׁנוּ וְנִזְדַּקְּנוּ שָׁם, כְּאִלּוּ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְרָאֵל יָשָׁן נוֹשָׁן, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה כָּל הַחֻרְבָּן, כַּמְבאָר שָׁם בַּפָּרָשָׁה. וְעַל-כֵּן מַזְהִיר אוֹתָם בְּאוֹתָהּ הַפָּרָשָׁה, שֶׁיִּזְכְּרוּ הֵיטֵב הַנִּפְלָאוֹת וְהִתְגַּלּוּת אֱלָקוּתוֹ שֶׁזָּכוּ לָהּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וּמַתַּן תּוֹרָה וְכוּ’, הַיְנוּ, כִּי מֵאַחַר שֶׁזְּכִיתֶם בְּעַצְמְכֶם לִשְׁמעַ קוֹל דִּבְרֵי אֱלהִים חַיִּים, דְּהַיְנוּ נְבוּאָה אֲמִתִּית, עַל-יְדֵי-זֶה רָאוּי לָכֶם לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל כָּל מִינֵי הַכְּפִירוֹת וּבִלְבּוּלֵי אֱמוּנָה, כִּי עַל-יְדֵי רוּחַ הַנְּבוּאָה נִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה וְזוֹכִין לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, לְהַאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם. וְזֶה צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵה בְרֵאשִׁית, וּכְמוֹ-כֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְחַדֵּשׁ מחוֹ בְּכָל יוֹם, בִּבְחִינַת “חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ”, וּכְמוֹ שֶׁסִּיֵּם שָׁם בַּפָּרָשָׁה: “וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבתָ אֶל לְבָבֶךָ”, שֶׁצְּרִיכִין לְחַדֵּשׁ הַיְדִיעָה הַזּאת בְּכָל יוֹם בִּבְחִינַת “בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים” .

אוצר היראה כנסת קהל צבאות אות פד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *