לא לשתוק על ביזוי התורה וכבוד תלמידי חכמים | פרשת שלח
בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר שלח לך | לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע
(במדבר יג – א ,ב) "וידבר ה' אל משה לאמור, שלח לך אנשים".
עתה באתי על נקודה חשובה, שראיתי שרבים נכשלים אשר לא כדת, כי יש מצבים שאנשים נצבים וקמים ופוערים פיהם אשר לא כחוק והם מחרפים ומגדפים מבזים ומלכלכים את קדושת כבוד השי"ת, או כבוד התורה הקדושה, או כבוד הצדיקים, או כבוד רבו, ועומד שם יהודי כשר ושומע כל הטינוף, והוא שותק ושותק, או ממלמל משהו ברפיון,
והנה יש בדבר הזה משום חילול ה', וביזוי שמו יתברך, וביזוי תורתו וצדיקיו,
ואיך יתכן, ואיך עולה על הדעת לשתוק ולהבליג, ולפעמים אפילו בשלוות נפש, איך יתכן?!
לא לשתוק על ביזוי התורה וכבוד תלמידי חכמים
וכבר אמרו חז"ל (שבת נד.) כל מי שאפשר למחות באנשי ביתו ולא מיחה – נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו – נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו – נתפס על כל העולם.
ואמרינן (שם) דאמר ר' חנינא מאי דכתיב (ישעיה ג-יד) ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו. אם שרים חטאו, זקנים מה חטאו, אלא אימא על זקנים שלא מיחו בשרים,
ואמרינן (שם נה.) מעולם לא יצתה מידה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה, חוץ מדבר זה דכתיב (יחזקאל ט-ו) ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר ירושלים, והתוית ת"ו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים, על כל התועבות הנעשות בתוכה, אמר לו הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו – שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה, ועל מצחם של רשעים תיו של דם – כדי שישלטו בהם מלאכי חבלה. אמרה מידת הדין לפני הקב"ה, מה נשתנו אלו מאלו? אמר להם: הללו – צדיקים גמורים, והללו – רשעים גמורים. אמרה לפניו: רבש"ע היה בידם למחות, ולא מיחו – אמרה לה גלוי וידוע לפני, שאם מיחו בהם – לא יקבלו מהם, אמרה לפניו: רבש"ע, אם לפניך גלוי, להם – מי גלוי!!
והיינו דכתיב (שם) זקן בחור ובתולה טף ונשים – תהרגו למשחית, וממקדשי תחלו, תני רב יוסף אל תקרי מִקְדָשִי, אלא "מְקֻדָשִי" אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף עד תיו, עיי"ש.
הרי זה נורא נוראות! ואמרינן (ירושלמי שבת פ"ה) מי שיש בידו סיפוק למחות, ואינו מוחה – הקללה תלויה בו.
ואמרינן (סוכה כט:) בשביל ד' דברים נכנסי בעלי בתים נמסרים למלכות.. על שהיה בידם סיפוק למחות – ולא מיחו בידן.
וכביכול השי"ת בעצמו מתלונן על כך, כמ"ש חז"ל (נדרים לט:) בכבודי – לא מחיתם, בכבוד בשר ודם – מחיתם?!
ומסופר בחז"ל (במ' פד:) שר' אלעזר בר' שמעון נענש בדבר מסויים, ותלה הדבר במה שיומא חד שמעי בזילותא דצורבא מרבנן, ולא מחאי כדבעי לי.
ומצאנו מכתב לרבינו הקדוש (מכתבי מוהר"ן – יום ב' פ' בחוקותי. תקס"ז) וזה לשונו: הגיעני מכתבו פה ק"ק זאסלאב. והיה לי צער גדול מזה, איך מלאו לבם האנשים הרשעים האלו, והעזו פניהם כל כך נגדך. ותמה אני איך לא נמצא טוב לעומת רע, לעמוד כנגדם לבער הרע.
וכן הובא בס' אבניה ברזל (ירושלים תרצה) שפעם אחת התאספו הרבה מגדולי הצדיקים בברדיטשוב, וייעצו להניח את הזקן בחרם אך הרבנית של הרב ז"ל לא הניחה, שאין רצונה שיהי' נעשה בעירה כי הזקן הי' דרכו לשלוח לה סכומים הגונים.. כדי שתחזיק אתו. אח"כ אמר רבינו ז"ל משום זה לא יראה עוד את המלאכים (היינו מיכאל גבריאל וכו') ואמר "תשאלו את הב"ר, והוא יודה לכם שאכן כך פני הדברים".
ואיתא בס' עץ הדעת טוב [לר"ש בן מהרח"ו ז"ל] שאמר הקב"ה למשה מילא מה שהציבור אמרו "נשלחה אנשים לפנינו", כי אינם מכירים אותי די, אבל אתה רועה שלהם ונאמן ביתי – היה לך לחזור על כבודי ולומר להם "איך תעיזו פנים להרהר אחריו יתברך?! אלא אמרת "וייטב בעיני הדבר", א"כ לא עליהם תלונתי, אלא עליך, עיי"ש.
ויהי רצון שלא נכשל בכך.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר
