להודות ולהלל ולספר בשבח השם | פרשת בשלח

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר בשלח. לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

להודות ולהלל ולספר בשבח השם | פרשת בשלח

וזהו (שמות טו-ב) “זה א-לי ואנוהו” פרש”י ‘ואנוהו’ – לשון נוי. אספר נויו ושבחו לבאי עולם, כגון מה דודך מדוד וגו’ (שה”ש ה-ט), דודי צח ואדום (שם י), וכל העניין. ע”כ.

וכן הוא במכילתא דרבי ישמעאל ודרבי שמעון בר יוחאי, וז”ל רבי יוסי הגלילי אומר אדבר בני אותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם. רבי עקיבא אומר דבר בני אותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם לפני אומות העולם (פי’ שגם הגוים יכירו כבודו, אבל ר’ יוסי הגלילי סובר שהמצוה היא לדבר בשבח ה’ בעצמינו ולהגדיל שמו בקרבינו, כלומר בבית ובחוג המשפחה ולעיני ישראל)

שהרי אומות העולם שואלים את ישראל ואומרים להם מה דודך מדוד [שאתם מוכנים להשחט ולמות על קידוש שמו, על שמירת תורתו] שכן אתם מומתים עליו, וכך אתם נהרגים עליו, כענין שנאמר (שה”ש א-ג) על כן עלמות אהבוך, ואומר (תהלים מד-כג) כי עליך הורגנו כל היום [נחשבנו כצאן טבחה], כולכם נאים, כולכם גיבורים, בואו והתערבו בנו [ואזי נפסיק להציק לכם, ולהרוג בכם, ותפסיקו לסבול], וישראל אומרים להם נאמר לכם מקצת שבחו עיי”ש באורך.

והנה בחינת (תהלים צו-ג) ספרו בגוים כבודו, דקאמר רבי עקיבא לא תמיד ניתן לקיים ולא כל אחד יכול לעשות זאת, ולא כל אחד צריך לעשות זאת ולהיות אפילו בקשר מינימלי אתם, ובפרט כשישנו חשש של (שם קו-לה) ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם ח”ו רח”ל.

אבל הבחינה של ר’ יוסי הגלילי לספר שבח ה’ וחסדיו עם כל אחד ואחד מאתנו, ועם הכלל, ורחמנותו עליו, ורוב ניסים התמידים שעושה עמנו (כמו שאנחנו אומרים בתפילת שמו”ע-עמידה: מודים אנחנו לך.. על נסיך ונפלאותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהרים) זה ביכולת כל אחד לעשות בכל עת כן, ומצוה רבה לעסוק בכך,

וכל אחד צריך לספר יום יום על רחמי וחסדי שמים שה’ עושה עמו יום יום, לאזני אשתו [וכן להיפך] ולאזני בניו ובנותיו וחביריו וידידיו ושכיניו וכו’.

עוד אמרו חז”ל (מכילתא שם, והו”ד במס’ סופרים (פ”ג הי”ג) שבת קלג:, סוכה יא: ושם לג. ועוד ועוד) ‘ואנוהו’-רבי ישמעאל אומר, וכי איך אפשר לאדם לנאות את קונו?!

אלא היה נאה לפניו במצוות, עשה לו סוכה נאה, לולב נאה תפילין נאות, ציצית נאה. ע”כ.

כי מעבר לגודל הענין להדר במצוות, צריך להזהר שח”ו לא יהא בגדר מבזה את המצוות ועבודת ה’, וכמ”ש (בראשית ד-ג, וכו’) ויהי מקץ הימים ויבא קין מפרי האדמה (ופרש”י מן הגרוע, ומקורו בב”ר כב-ה) והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, וישע ה’ אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה.

כי כל ברכה וכל תפילה אפשר לומר לפני ה’ בכוונה ובדביקות לה’, ואפשר לומר באופנים אחרים לגמרי אשר יש בהם זילזול לעבודת ה’ רח”ל. וכן בלבישת ציציות והנחת תפילין ובכל עניני עבודת ה’. הכל כאשר לכל אפשר להרגיש את נוכחות ה’, ולקיים בשמחה ובדביקות, ואפשר אחרת, כאשר כל אחד יודע נגעי נפשו.

ואיתא בשו”ע (או”ח סי’ כד, כדברי מו”ז מור”ם זצ”ל) שנוהגים לנשק הציצית בכל שעה שרואה בם, והכל הוא חיבוב מצוה. ועוד איתא בשו”ע (שם סי’ כח, ס”ג) מנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתם ובשעת חליצתם.

וכתב במשנ”ב (סי’ הע”ז , סק”ה) וז”ל כתב של”ה (מס’ פסחים, נר מצוה, כט) ראיתי מבני עליה שהיו מנשקים המצות והמרור, וכן הסוכה בכניסתו וביציאתו, וכן ארבעה מינים שבלולב, והכל לחיבוב מצוה, ואשרי מי שעובד ה’ בשמחה. ע”כ.

וכן נהגו כל ישראל לנשק את ספר התורה [ורבים גם הספרים שלומדים בהם תורה], וכן נוהגים לנשק את המזוזה, וכמובא. ואשריהם ישראל הקדושים.

להורדה והדפסה עלון לשבת ברסלב מאיר

בברכת התורה וכטו”ס הר’ שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

תרומות לישיבה יתקבלו בברכה 050-4161022

מאמר מקושר

כתיבת תגובה