ליקוטי עיצות – צדיק

נ. הַכְּלָל וְהָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים, וּלְהִזָּהֵר בִּכְבוֹדָם וְלִירָא מֵהֶם מְאֹד. וְאַף אִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁהֵם עוֹשִׂים חַ”ו כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, הוּא צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי הֵם עוֹשִׂים נְכוֹנָה עַל פִּי הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה נִמְסְרָה לְחַכְמֵי הַדּוֹר לְדֹרְשָׁהּ כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדְעִים, עַל־כֵּן צָרִיךְ לְהַשְׁלִיךְ שִׂכְלוֹ וְדַעְתּוֹ רַק לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם: (לק”א סי’ נ”ז אות א’)

נא. כָּל הָרְפוּאוֹת תְּלוּיִים בַּתּוֹרָה, וְהַתּוֹרָה נִמְסְרָה לַחֲכָמִים, וַאֲנַחְנוּ מְצֻוִּים לִשְׁמֹעַ מֵהֶם וְלִבְלִי לָסוּר מִדִּבְרֵיהֶם יָמִין וּשְׂמֹאל. וּמִי שֶׁמְּזַלְזֵל בְּדִבְרֵיהֶם וְאֵין מַאֲמִין דִּבְרֵיהֶם, מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁמִּדְּאוֹרַיְתָא אֵינוֹ כֵּן, עַל־יְדֵי זֶה נֶחֱלֶה בְּמַכָּה שֶׁאֵין לָהּ רְפוּאָה וּמֵת בָּהּ: (שם)

נב. כְּשֶׁנּוֹפְלִים מֵאֱמוּנַת חֲכָמִים הַתִּקּוּן לָזֶה נֶדֶר, שֶׁיִּדֹּר אֵיזֶהוּ נֵדֶר וִיקַיֵּם מִיָּד. עַל־יְדֵי זֶה יָשׁוּב לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים וְיִזְכֶּה לִרְפוּאָה, וְעַל־יְדֵי זֶה מִתְנוֹצְצִים בּוֹ אוֹרוֹת הָאָבוֹת, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְעֹנֶג שַׁבָּת, הַיְנוּ בְּחִינַת אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְבַטֵּל הַכַּעַס וּלְהַכְנִיעַ וּלְהַפִּיל הָאוֹיְבִים וְהַשּׂנְאִים, וְעַל־יְדֵי זֶה יִפֹּל שַׁעַר דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וְיָבֹא מָשִׁיחַ וְיִבְנֶה שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה: (שם אות ב’)

נג. הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה וְהוּא כָּלוּל בִּשְׁלֹשָׁה אָבוֹת, וְהוּא מַמְשִׁיךְ הַשְּׁלֹשָׁה הַשְׁפָּעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת בְּאֵר וְעָנָן וּמָן, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמַלְבּוּשִׁים, וְהוּא לוֹחֵם תָּמִיד מִלְחָמוֹת ה’, כִּי הוּא לוֹחֵם כְּנֶגֶד קְלִפַּת עֲמָלֵק שֶׁהוּא פְּגַם הַבְּרִית שֶׁנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ, וְהַצַּדִּיק מַכְנִיעַ אוֹתוֹ וְאֶת כָּל הַצָּרִים הָרוֹדְפִים אַחַר חֲלוּשֵׁי כֹּחַ שֶׁבְּיִשְׁרָאֵל, וּמְחַזֵּק אוֹתָם וּמַכְנִיס אוֹתָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמַמְשִׁיךְ אוֹתָם לִבְחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית. וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְשֶׁפַע כְּפוּלָה, הַיְנוּ בְּחִינַת לֶחֶם מִשְׁנֶה בְּשַׁבָּת, הַיְנוּ מִשְׁנֵה תּוֹרָה שֶׁזּוֹכֶה לְחַדֵּשׁ בְּשַׁבָּת חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא עַל חַד תְּרֵין, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִרְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, וְעַל־יְדֵי זֶה נִתְעוֹרֵר הָעוֹלָם לִתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה. וְכָל הַכְּשֵׁרִים שֶׁבַּדּוֹר נִתְרַפְּאִים וְנַעֲשִׂים מְכֻבָּדִים בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, וְעַל־יְדֵי זֶה מְקַבְּלִין כָּל אֶחָד חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁהִיא תּוֹרָה הַצְּפוּנָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ הַצַּדִּיק בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: (לק”א סי’ נ”ח)

נד. עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים נִזְדַּכֵּךְ הַמֹּחַ וְזוֹכֶה לְשֵׂכֶל בָּרוּר, וְעַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְהוֹצִיא וּלְקַבֵּל מִכָּל מַה שֶּׁלּוֹמֵד בְּהַתּוֹרָה מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת, דְּהַיְנוּ הַנְהָגוֹת יְשָׁרוֹת לַעֲבוֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיֵּדַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּכָל דָּבָר הוּא וְהַתְּלוּיִים בּוֹ. אֲבָל כְּשֶׁפּוֹגֵם חַ”ו בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, הוּא נִדּוֹן בִּיגִיעַת בָּשָׂר, דְּהַיְנוּ בְּמוֹתָרוֹת, בְּצוֹאָה רוֹתַחַת, שֶׁעוֹלִים לוֹ עֲשָׁנִים סְרוּחִים אֶל הַמֹּחַ וּמְעַרְבְּבִין וּמְבַלְבְּלִין מֹחוֹ וְדַעְתּוֹ, וַאֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִלִּמּוּדוֹ מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת וְהַנְהָגוֹת אֲמִתִּיּוֹת, אַדְרַבָּא, הוּא מוֹצִיא דְּבָרִים הֲפוּכִים מִן הָאֱמֶת. וְעַל־יְדֵי זֶה אֵין לוֹ עֵצָה שְׁלֵמָה לְעוֹלָם, וְהוּא תָּמִיד מְסֻפָּק וַעֲצָתוֹ חֲלוּקָה לְכָאן וּלְכָאן, כִּי עַל־יְדֵי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים נַעֲשָׂה לִבּוֹ מְטֻנָּף כְּמוֹ בֵּית הַכִּסֵּא עַל־יְדֵי שֶׁנִּדּוֹן בְּמוֹתָרוֹת כַּנַּ”ל, וְעַל־כֵּן כָּל עֲצוֹתָיו [הֵם עֵצוֹת] נִבְעָרוֹת, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִגְמֹר עֵצָה שְׁלֵמָה בְּלִבּוֹ, אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּשׁוּם דָּבָר: (לק”א סי’ ס”א אות א’)

נה. עִקַּר הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבָּא עַל הָאָדָם הוּא מֵחֲמַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים עַל שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בְּהַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם הַחֲכָמִים, וְדִבְרֵיהֶם וְסִפְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים לֹא הָיוּ חֲשׁוּבִים בְּעֵינָיו כְּלוּם, וְהָיָה בְּעֵינָיו אַךְ לְמוֹתָר, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן אִם חַ”ו, הָיָה מַלְעִיג עֲלֵיהֶם. וְעַל יְדֵי כָּל זֶה בָּא מַחֲלֹקֶת, לְפִי הַפְּגָם חַ”ו. עַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לָשׂוּם אֶל לִבּוֹ, לְהִתְבּוֹנֵן מֵהַמַּחֲלֹקֶת כַּמָּה הוּא צָרִיךְ לָשׁוּב עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁמִּשָּׁם בָּא הַמַּחֲלֹקֶת. וְעַל־יְדֵי זֶה יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וִיתַקֵּן פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְיַחַזְרוּ כָּל הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים וְיִהְיוּ נֶחֱשָׁבִים בְּעֵינָיו, וְיֵדַע וְיַאֲמִין, כִּי כֻּלָּם צְרִיכִין לְהָעוֹלָם. וְעַל־יְדֵי זֶה יִהְיֶה נִטְהָר מֵהַטִּנֹּפֶת הַנַּ”ל, וְיִזְכֶּה לְעֵצָה שְׁלֵמָה. וְעַל־יְדֵי זֶה יִהְיוּ נִמְתָּקִין כָּל הַצִּמְצוּמִים שֶׁהֵם הַדִּינִים. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה דִּין וְצִמְצוּם, הַכֹּל נִמְתָּק עַל־יְדֵי זֶה, עַל־יְדֵי תִּקּוּן הָאֱמוּנָה הַנַּ”ל, שֶׁמַּאֲמִין בְּהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וּבְסִפְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים: (שם אות ה’)

נו. בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּא לְהַצַּדִּיק, צָרִיךְ שֶׁיִּרְאֶה שֶׁיָּבוֹא בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, לֹא כְּמוֹ שֶׁכְּבָר הָיָה אֵצֶל הַצַּדִּיק וְעַכְשָׁו הוּא בָּא פַּעַם שֵׁנִית, רַק כְּמוֹ שֶׁבָּא עַכְשָׁו מֵחָדָשׁ פַּעַם רִאשׁוֹן, כִּי צָרִיךְ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ כִּי עִקָּר הוּא הַהַתְחָלָה (עַיֵּן יִרְאָה אוֹת י”ג): (לק”א סי’ ס”ב בסוף)

נז. דַּע, שֶׁהַצַּדִּיקִים הַמַּנְהִיגִים הָאֲמִתִּיִּים יֵשׁ בָּהֶם כַּמָּה שִׁנּוּיִים בְּעִנְיַן הַנְהָגַת בְּנֵי הָעוֹלָם הַמִּתְקָרְבִים אֲלֵיהֶם. כִּי לִפְעָמִים הַצַּדִּיק מִתְקָרֵב עַצְמוֹ אֶל הָעוֹלָם מְאֹד, וְלִפְעָמִים הוּא מְכַסֶּה עַצְמוֹ וּמַעֲלִים עַצְמוֹ מֵהֶם מְאֹד וּמִתְרַחֵק מֵהֶם מְאֹד. וְלֹא דַּי שֶׁמִּתְרַחֵק מֵהֶם וּמִתְרוֹמֵם מֵהֶם וְאֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, אַף גַּם נוֹפְלִים עָלָיו קֻשְׁיוֹת וּתְמִיהוֹת, עַד שֶׁנֶּעֱקָם וְנִתְבַּלְבֵּל מֹחָם מֵהַנְהָגוֹתָיו עִמָּהֶם. וְכָל זֶה לְטוֹבַת הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו. עַל־כֵּן אַל יְבַהֲלוּךָ רַעְיוֹנֶיךָ עַל זֶה כִּי הַכֹּל לְטוֹבָתְךָ: (לק”א סי’ ס”ג)

נח. יֵשׁ שָׂדֶה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁשָּׁם גְּדֵלִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת, וְאֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת צְרִיכִין בַּעַל הַשָּׂדֶה שֶׁיַּעֲסֹק בְּתִקּוּנָם. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד שֶׁרוֹצֶה לְרַחֵם עַל נִשְׁמָתוֹ, לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל יָמָיו, שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִ‍ינַת בַּעַל הַשָּׂדֶה, שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל עַל כָּל אֶחָד לַהֲבִיאוֹ אֶל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה הַתְּפִלָּה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת (עַיֵּן תְּפִלָּה [נ”ח]). כִּי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא אֶל הַתַּכְלִית הַטּוֹב הַנִּצְחִי כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּעַל הַשָּׂדֶה הָעֶלְיוֹנָה: (לק”א סי’ ס”ה)

נט. דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד לִהְיוֹת אֵצֶל הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק, אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ תַּלְמִידוֹ. כִּי נִתְגַּלֶּה אָז הֶאָרָה גְּדוֹלָה מְאֹד, וְהוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה לְכָל מִי שֶׁנִּמְצָא שָׁם, וְזוֹכִין עַל־יְדֵי זֶה לַאֲרִיכוּת יָמִים. אַךְ הַתַּלְמִידִים הָעוֹמְדִים אָז, מַגִּיעַ לָהֶם הֶאָרָה גְּדוֹלָה מְאֹד בְּיוֹתֵר, וִיכוֹלִין לִזְכּוֹת אָז לְקַבֵּל פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ שֶׁל רַבּוֹ, וּבִלְבַד כְּשֶׁהֵם מְקֻשָּׁרִים בּוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב כַּעֲנָפִים בְּאִילָן, עַד שֶׁהֵם מַרְגִּישִׁים כָּל הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁיֵּשׁ לְרַבָּם, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָם אֶצְלוֹ. וְאֲזַי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַתַּלְמִיד יִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וְיַעֲשֶׂה עֻבְדּוֹת וּצְדָקוֹת יוֹתֵר מֵרַבּוֹ, וּבֶאֱמֶת הַכֹּל בָּרוּחַ שֶׁל רַבּוֹ: (לק”א סי’ ס”ו אות א’)

העמוד הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12העמוד הבא

מאמר מקושר

כתיבת תגובה