לקט מאמרים

“ואהבת את השם אלוקיך”

אומר רבי נחמן מברסלב : כָּל הָעוֹשֶׂה מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, מְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל “וְאָהַבְתָּ” !! שֶׁהִיא שׁורֶשׁ לְכָל מִצְווֹת עֲשֵׂה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּקּוּנִים (תִּקּוּן כ”א) : עַל  פָּסוּק: “וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי”, ‘מִפִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה’: וְכֵיצַד מְקַיְּמִין מִצְוַת “וְאָהַבְתָּ” ? דְּאִיתָא בַּגְּמָרָא (יוֹמָא פו) : עַל פָּסוּק “וְאָהַבְתָּ” שֶׁתִּרְאֶה שֶׁיִּתְאַהֵב שֵׁם שָׁמַיִם עַל יָדְךָ, כֵּיצַד ? אָדָם קָרָא וְשָׁנָה, וְשִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְעִסְקוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, וּמַשָּׁאוֹ  וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוּנָה, מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים, אַשְׁרֵי מִי שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה וְכוּ’. נִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאַהֵב עַל יָדוֹ, וּמְקַיֵּם מִצְוַת שֶׁל וְאָהַבְתָּ, שֶׁהוּא שׁורֶשׁ כָּל הַמִּצְווֹת. (ליקוטי מוהר”ן צג)

התבודדות.

כָּל הַצַּדִּיקִים לא זָכוּ לְמַדְרֵגָתָם בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אִם עַל-יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת וּתְפִלּוֹת, שֶׁהִרְבּוּ לְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכּוּ לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר הַכְנָעַת הַסִּטְרָא-אָחֳרָא בִּשְׁלֵמוּת הוּא רַק עַל-יְדֵי-זֶה (התבודדות).

כִּי מִתּוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ יֵשׁ לִפְעָמִים יְנִיקָה לְהַסִּטְרָא-אָחֳרָא, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁמַּכְנִיס בְּדַעְתּוֹ לִלְמד שֶׁלּא לִשְׁמָהּ, חַס וְשָׁלוֹם;

וְכֵן מִתְּפִלָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ תּוּכַל הַסִּטְרָא-אָחֳרָא לְהִתְאַחֵז, שֶׁמַּכְנִיס בְּדַעְתּוֹ לְהִתְפַּלֵּל לְצרֶךְ גּוּפוֹ לְבַד.

אֲבָל כְּשֶׁנִּכְלָל תּוֹרָה וּתְפִלָּה יַחַד, וְכָל תְּפִלָּתוֹ הוּא רַק שֶׁיְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, וְכֵן כָּל לִמּוּדוֹ אֶת הַתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁיֵּדַע לַעֲשוֹת מֵהַתּוֹרָה תְּפִלָּה, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לִשְׁמר וְלַעֲשוֹת וּלְקַיֵּם,

וְאָז נִכְלָל הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה יַחַד בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, וְאָז יִתְפָּרְדוּ כָּל פּעֲלֵי אָוֶן וְאֵין לְהַסִּטְרָא-אָחֳרָא שׁוּם יְנִיקָה, אַדְּרַבָּא הָרַע נִתְהַפֵּךְ גַּם-כֵּן לְטוֹב, כַּמְבאָר בִּפְנִים (ע’ תלמוד תורה, אות לח). על כן טוב שכל אחד ימצא לו את השעה הקבוע שלו בלי פלאפון בלי בלבולים להיות מנותק מהעולם רק מחובר עם בורא עולם לדבר ולספר וליישב את מחשבותיו לפני ויחד עם בורא עולם על החיים הגשמיים ועל התכלית הנצחי – וכי חשוב שיהי’ קבוע בכך דהיינו בשעה קבועה וימים קבועים וגם בכך יש ניסיונות וצריך לחשוב מחשבות ולהרבות בתפילות לזכות בכך – כי הוא כדברי רבינו נחמן מברסלב יסוד ועיקר בעבודת השם יתברך !!!

לוֹמֵד לִשְׁמר וְלַעֲשֹוֹת

כָּל הַתּוֹרָה שֶׁאָדָם לוֹמֵד לִשְׁמר וְלַעֲשֹוֹת, כָּל הָאוֹתִיּוֹת הֵם נִיצוֹצֵי נְשָׁמוֹת, וְהֵם נִתְלַבְּשִׁים בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה וְנִתְקַדְּשִׁים שָׁם בִּבְחִינַת עִבּוּר, וְעַל-יְדֵי זֶה נִשְׁלַם גַּם אוֹר הַתְּפִלָּה בְּיוֹתֵר. אַךְ עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא עַל-יְדֵי שֶׁמְּקַשְּׁרִין וּמְבִיאִין אֶת הַתְּפִלָּה לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר.

אוצר היראה תלמוד תורה אות א

הִדּוּר הָאֶתְרוֹג

נִמְשָׁךְ מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא הָראשׁ-בַּיִת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. עַל-כֵּן עַל-יְדֵי אֶתְרוֹג נָאֶה וּמְהֻדָּר זוֹכִין לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וּלְהִכָּלֵל בּוֹ, וְעַל- יְדֵי-זֶה נִפְתָּחִין עֵינָיו וְכוּ’ (עַיֵּן ‘צַדִּיק’). וְכֵן לְהֵפֶךְ, עַל-יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת זוֹכִין לְאֶתְרוֹג מְהֻדָּר, וּלְקַיֵּם מִצְוַת אֶתְרוֹג הַיְקָרָה וַחֲשׁוּבָה מְאד בִּשְׁלֵמוּת. אוצר היראה מועדי ה’ סוכות אות י.

לּוּלָב- מָאנֵי קְרָבָא בִּידוֹי!

מִי שֶׁכַּוָּנָתוֹ אֶל הָאֱמֶת וְחוֹגֵר עַצְמוֹ לַמִּלְחָמָה בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת, הוּא מְנַצֵּחַ תָּמִיד, כִּי כָל מַה שֶּׁעוֹשֶה אֵיזֶה עֻבְדָּא לְצרֶךְ מִלְחֶמֶת מִצְוָה זאת, הוּא מְנַצֵּחַ בָּזֶה מִיָּד, מֵאַחַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם בֶּאֱמֶת. עַל- כֵּן אַף אִם אֵינוֹ זוֹכֶה לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה בִּשְׁלֵמוּת, אַף-עַל-פִּי-כֵן בָּזֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁאוֹחֵז הַכְּלֵי-מִלְחָמָה בְּיָדוֹ לִלְחם נֶגֶד שוֹנְאֵי הַשֵּׁם, שֶׁהֵם הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו וְכוּ’, בָּזֶה בְּעַצְמוֹ הוּא נִקְרָא כְּבָר מְנַצֵּחַ. כִּי כָל עֻבְדָּא וּתְנוּעָה קַלָּה שֶׁהָאָדָם מִתְגַּבֵּר בִּשְׁבִיל לַעֲשוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא יָקָר מְאד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְתֵכֶף הוּא מְנַצֵּחַ הַרְבֵּה נִצָּחוֹן אֲמִתִּי וְנִצְחִי, כִּי רַק זֶה עִקַּר הַנִּצָּחוֹן הָאֲמִתִּי, כִּי זֶה הַנִּצָּחוֹן יִשָּׁאֵר קַיָּם לָנֶצַח, כִּי לֵית רְעוּתָא טָבָא דְּאִתְאָבִיד. וְזֶה מְרֻמָּז בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּעִנְיָן הָאַרְבַּע מִינִים שֶׁבַּלּוּלָב, שֶׁאָמַר שָׁם: מָאן נְצַח? מָאן דַּאֲחִד מָאנֵי קְרָבָא בִּידוֹי! כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁאוֹחֲזִין הַכְּלֵי מִלְחָמָה לִלְחם עִם הַמּוֹנְעִים אוֹתוֹ מִנְּקֻדַּת הָאֱמֶת, בָּזֶה בְּעַצְמוֹ כְּבָר נִצַּח הַרְבֵּה כַּנַּ”ל (שם הל’ ברכת-הראיה, הל’ ה, אותיות ט יט).

הִסְתַּלְּקוּתוֹ הַקְּדוֹשָׁה

מְסַפְּרִים אַנַ”שׁ מֵעִנְיַן הִסְתַּלְּקוּתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל בְּיוֹם רְבִיעִי שֶׁל סֻכּוֹת, שֶׁחָל אָז בְּיוֹם שְׁלִישִׁי (כִּי יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל סֻכּוֹת חָל אָז בְּיוֹם שַׁבַּת- קדֶשׁ) וְשָׁמְעוּ מֵרַבֵּנוּ זַ”ל, אֵיךְ שֶׁיָּשַׁב עַל מִטָּתוֹ בַּחֲלִישׁוּת גָּדוֹל מְאד וְאָחַז הַלּוּלָב עִם הָאֶתְרוֹג בְּיָדוֹ וְאָמַר בְּקוֹל נָעִים, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה קָדוֹשׁ וְנוֹרָא מְאד, אֶת תְּפִלַּת הַהוֹשַׁעְנָא שֶׁל אֶבֶן שְׁתִיָּה. עֲמד וְהִתְבּוֹנֵן וְהִתְפַּלֵּא, עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים, וְאִי-אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ בְּעִנְיָנִים גְּבוֹהִים וְרָמִים וְנִשְגָּבִים נִסְתָּרִים כָּאֵלּוּ כַּמּוּבָן

שש”ק חלקים א-ג *

יְגִיעַת הַפַּרְנָסָה

הוּא בִּכְדֵי לְבָרֵר הַפַּרְנָסָה דִקְדֻשָּׁה מִבְּחִינַת “בְּעִצָּבוֹן תּאכֲלֶנָּה”, מִבְּחִינַת הַמּוֹתָרוֹת הַנַּ”ל; וְכֵן בִּשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ הָאָדָם לָמוּת, בִּכְדֵי לְבָרֵר וּלְזַכֵּךְ הַגּוּף מֵהַזֻּהֲמָא שֶׁנֶּאֱחַז בּוֹ עַל-יְדֵי אֲכִילַת עֵץ-הַדַּעַת, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל אַחַר הַתְּחִיָּה לָדַעַת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. וְזֶה בְּחִינַת: “מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד, מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים”, וּשְׁנֵיהֶם אֶחָד כַּנַּ”ל, כִּי הַכּל רַק בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם, שֶׁנּוֹתֵן כּחַ לְהָאָדָם לַעֲסק בָּזֶה כָּל יְמֵי חַיָּיו, לְבָרֵר וּלְזַכֵּךְ עַצְמוֹ מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ וּמֵהַמּוֹתָרוֹת הַנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה לְפַרְנָסָה דִקְדֻשָּׁה וְלִתְחִיַּת הַמֵּתִים, כִּי כְּפִי מַה שֶּׁהָאָדָם זוֹכֶה לַעֲסק בָּזֶה כָּל יְמֵי חַיָּיו, כֵּן יִזְכֶּה אַחַר- כָּךְ לָקוּם בִּתְחִיָּה וְלָדַעַת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ”ל (הלכות סוכה הלכה ז, אותיות ט יג).

 

מאמר מקושר

כתיבת תגובה