מקור לגורל הגר”א וסיפורים על פתיחה בקבלה

מה מקור הגורל?

מקורו של הגורל אינו ברור לחלוטין, וכן ייחוסו לגר”א.
כבר במקורות מימי הבית השני ובספרות חז”ל ישנן דוגמאות להטלת גורל דומה.
כגון פסוק לי פסוקך ששאל מרדכי הצדיק, או אלישע בן אבויה,
(שדרך אגב נפל והתייאש בעקבות התשובה שקיבל).
וממעשה אלישע בן אבויה רואים שלא כל אחד יכול להבין ברמזי הפסוקים (מסכת חגיגה דף טו).
נירון קיסר לינוקא, פסוק לי פסוקך! אמר ליה אותו תינוק: ונתתי את נקמתי באדום (גיטין נו – א).

שמואל הוה בדיק בספרא שלפי הפסוק שהיה מזדמן לו היה נוהג.

רבי יוחנן הוה בדיק בינוקא היה אומר לילד פסוק לי פסוקך. (חולין צה – ב).
אמר רבי יוחנן לינוקא: פסוק לי פסוקך, אמר ליה “ושמואל מת”.
אמר רבי יוחנן: שמע מינה נח נפשיה דשמואל.
ואומרת הגמרא ולא היא, לא שכיב שמואל, אלא משמים סיבבו…

גורל הגר"אסיפורים על גורל הגר”א

מקרה המפורסם ביותר שבו נעשה שימוש בגורל הגר”א
הוא הגורל שערך הרב אריה לוין בשנת 1950 לשם זיהוי גופותיהם של 12 חללים.
שימוש נוסף בגורל עשה ב-1933 רבה של מוסקבה כאשר נשאל על ידי הרבנים שאול ישראלי,
אברהם שדמי ודוד סלומון בעודם בחורים האם עליהם לנסות לברוח מרוסיה למרות סכנת המוות שבדבר.
דומה יצאו הרב אהרן יהודה ליב שטינמן ונוספים את פולין לשווייץ לאחר שערכו גורל הגר”א
שהעלה את הפסוק “הבוקר אור והאנשים שולחו”

שימוש נוסף בגורל ערך הרב “מוולוז’ין, בהתאם לדרישת הממשלה להכניס לוולוז’ין לימודי חול,
הפסוק שעלה בגורל הוא “כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אישה לה'”
ומכאן הסיק הגר”ח לסגור את הישיבה ולא להכניס בה לימודי חול.

שימוש נוסף בגורל נעשה על ידי הרב יחיאל מיכל גורדון,
כאשר עלה ספק בישיבה האם לעלות לארץ ישראל או להשאר בעיירה לומז’ה,
סיכומו של הגורל אינו ידוע אך לאחריו עלתה הישיבה לישראל והשתקעה בעיר פתח תקווה עד היום,
אף שלאחר מחלוקת בין ראשי הישיבה נסגרה הישיבה וכיום היא משמשת ככולל. (לפרטים עיין בויקיפדיה)

האם יש בשאלת תינוק, פתיחה בקבלה או גורל הגר”א, משום ניחוש?

שולחן ערוך יורה דעה (סימן קע”ט, ד) ברמ”א וז”ל: וכן מותר לומר לתינוק פסוק לי פסוקך. וכתב הש”ך (ס”ק ה) משמע דעת הרב והפוסקים, דאפילו לעשות מעשה ולסמוך עליו לעתיד – על הפסוק מותר, דחשיב קצת נבואה, ע”כ. וכך דעת רש”י (חולין שם) והראב”ד (עבודה זרה פי”א דף סה:). הסמ”ג. ובשיורי ברכה (שם אות י) כתב בשם מריק”ש, דלקולי עלמא מותר לפתוח בתורה לראות הפסוק העולה, כי היא חיינו וכו’. ועיין בילקוט שמעוני (משלי רי”ט) וז”ל : אם בקשת ליטול עיצה מן התורה – הוי נוטל וכו’.

עוד מובא בשם בעל שבט מוסר : קבלתי מרבותי כשהיו רוצים לעשות איזה דבר והיו מסופקים וכו’ היו נוטלים חומש או תנ”ך והיו פותחים אותו, ורואים בראש הדף הפסוק…. וסיים : ועוד אפשר דרז”ל הורו בזה, דהגם שאמרו בספרי אין שואלים בגורלות וכו’… כגון זו שרי עכ”ל. ובספרו דבש לפי (ערך תורה אות מ”ה) ועיין בספרו חיים שאל (ח”ב סימן ל”ח אות מ”א). ועיין בחסד לאלפים להר”א פאפו ז”ל (שם אות ד).

הראה עוד

מאמר מקושר

כתיבת תגובה