משיבת נפש ז, ח, ט, י – מספרי רבי נחמן מברסלב

משיבת נפש אות י

מַה שֶּׁרב בְּנֵי אָדָם טוֹעִים בְּעַצְמָם וְסוֹבְרִים, שֶׁנַּפְשָׁם אֵינָהּ קְדוֹשָׁה מִשָּׁרְשָׁהּ וְקָשֶׁה לָהֶם לָשׁוּב אֶל ה לִהְיוֹת אִישׁ צַדִּיק אוֹ אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת כְּמוֹ שְׁאָר צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים כְּמַרְגָּלָא בְּפוּמָא דְּאִינְשִׁי לוֹמַר, כְּשֶׁמְּסַפְּרִין מֵאִישׁ צַדִּיק אוֹ מֵאִישׁ כָּשֵׁר וְיָרֵא בֶּאֱמֶת וּמַתְחִיל לְהִתְעוֹרֵר בָּהֶם הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה גַּם כֵּן לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה וְהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אַךְ אַחַר כָּךְ תֵּכֶף אוֹמְרִים, מִי יָכוֹל לְהִתְדַּמּוֹת לְזֶה הָאִישׁ צַדִּיק וְכוּ כִּי הָיָה נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה מִנְּעוּרָיו. כְּאִלּוּ צִדְקַת הַצַּדִּיקִים וּכְשֵׁרִים הוּא רַק מִצַּד הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִתּוֹלַדְתָם אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן. כִּי עִקַּר צִדְקַת הַצַּדִּיק הוּא רַק עַל יְדֵי יְגִיעָתוֹ וְטִרְחָתוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּמָּה וְכַמָּה יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְהִתְגַּבֵּר וְהִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם וְלא הִנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ לִפּל בְּשׁוּם אפֶן וְהִרְבָּה בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים עַד שֶׁזָּכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה. וְכָל אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת כְּמוֹתָם כִּי הַבְּחִירָה חָפְשִׁית כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כֶּתֶר שֵׁם טוֹב מֻנָּח וְכוּ וּבֶאֱמֶת עִנְיַן הַטָּעוּת הַזֶּה שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁנַּפְשָׁם אֵינָהּ קְדוֹשָׁה מִשָּׁרְשָׁהּ וּמֵחֲמַת זֶה אֵינָם מִתְגַּבְּרִים לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים, כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת שֶׁמִּשָּׁם בְּחִינַת הַחִלּוּף, שֶׁנֶּחֱלַף הַבֶּן מֶלֶךְ לְבֶן הָעֶבֶד כַּמְבאָר בְּ”סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת”, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל וְהָלַךְ בִּדְרָכִים לא טוֹבִים, עַד שֶׁהָיָה מְסֻפָּק בְּעַצְמוֹ אִם הוּא בֶּן הַמֶּלֶךְ אוֹ בֶּן הָעֶבֶד. כְּמוֹ כֵן הוּא בְּכָל אָדָם הָרָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּפְרָט בְּתֹקֶף סוֹף הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, שֶׁהִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר מְאד מְאד עַד שֶׁכַּמָּה בְּנֵי אָדָם מְיָאֲשִׁין אֶת עַצְמָן כְּאִלּוּ נַפְשָׁם אֵינָהּ מְסֻגֶּלֶת כְּלָל לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְכָל זֶה הוּא רַק פִּתּוּי הַיֵּצֶר. כִּי בֶּאֱמֶת צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע וּלְהַאֲמִין, שֶׁנֶּפֶשׁ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל גְּבוֹהָה וִיקָרָה מְאד מְאד וְכֻלָּם הֵם בְּחִינַת בְּנֵי מְלָכִים וִיכוֹלִים לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת וּקְדוֹשׁוֹת מְאד כְּמוֹ כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, כִּי גַּם עֲלֵיהֶם עָבְרוּ מַחֲשָׁבוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה. אַךְ הָיוּ מַשְׂכִּילִים לִבְלִי לְהַנִּיחַ לְהַטְעוֹת אוֹתָם וְהִתְגַּבְּרוּ וְהִתְחַזְּקוּ מְאד עַד שֶׁזָּכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ אַשְׁרֵי לָהֶם. וְזֶה בְּחִינַת:” וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה” (הִלְכוֹת בִּרְכַּת הַשַּׁחַר הֲלָכָה ג אוֹת ו)

# צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁמְּלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִנֵּהּ וְאִיהוּ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בַּגּוֹיִים לא יוּכַל לְהִתְנַצֵּל וְלוֹמַר אִי אֶפְשִׁי לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת עוֹבִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת שֶׁנּוֹפֵל תָּמִיד עָלָיו מֵחֲמַת הָעֵסֶק שֶׁעוֹסֵק תָּמִיד עִמָּהֶם, כִּי בְּכָל הַדְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים וּבְכָל לְשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִים יָכוֹל לִמְצא בָהֶם אֱלקוּתוֹ, כִּי בְּלא אֱלקוּתוֹ אֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת וְקִיּוּם כְּלָל רַק כָּל מַה שֶּׁהַמַּדְרֵגָה יוֹתֵר תַּחְתּוֹנָה אֲזַי אֱלקוּתוֹ שָׁם בְּצִמְצוּם גָּדוֹל וּמְלֻבָּשׁ בְּמַלְבּוּשִׁים יוֹתֵר (שָׁם ל”ג)

העמוד הקודם 1 2 3 4

מאמר מקושר

כתיבת תגובה