סיפור לחג הסוכות | לחם זכות ולא חסד

בס"ד בוקר טוב... חיזוק יומי... יח' תשרי

 

 יהודה פרנקו – בעלים של קהילת למען שמו באהבה בגוגל+

סיפור לחג הסוכות (חול המועד) – לחם זכות ולא חסד

חג הסוכות התקרב ובכל העיר ברדיצ’ב כולה לא היה אפילו אתרוג אחד. מצב כזה אפילו זקני העיר לא זכרו. רבי לוי יצחק שלח שליחים וציווה עליהם לחפש אתרוג בכל מחיר, “תארבו ליהודים עוברי דרכים, הציעו להם מחיר גבוה, והעיקר שתביאו אתרוג” זרזם הרב.

באחד הימים עבר יהודי שהיה בדרכו לביתו וברשותו היה אתרוג מהודר.
השליחים שאלו את היהודי אם הוא מוכן למכור את האתרוג והם ישלמו לו כמה שרק יבקש מהם. סירב היהודי בתוקף ואמר: “האתרוג אינו למכירה”.

“שב איתנו בחג ונענג אותך כשר חשוב” הציעו.

“אין באפשרותי להיענות לבקשתכם, זמן רב לא הייתי בביתי וחפץ אני לבלות את החג בחיק משפחתי”.

לאחר מאמצים רבים הצליחו השליחים לשכנע אותו להיכנס אל הצדיק מברדיצ’ב.

רבי לוי יצחק ניסה להשפיע עליו שישאר לחג והסביר לו על הזכות גדולה שתהיה לו לזכות את כל הקהילה הגדולה במצוות ארבעת המינים.

אך דבריו של הרב נפלו על אוזניים אטומות, אז אמר לו הצדיק: “אם תישאר כאן לחג הסוכות אני מבטיח לך כי תהיה במחיצתי, בגן עדן”.

להבטחה שכזו אי אפשר לסרב והוא הסכים להשאר בברדיצ’ב לחג.

באותו היום שלח רבי לוי יצחק הוראה לכל תושבי העיר לא לארח את היהודי באף סוכה.

בלילה הראשון של סוכות,

כשביקש היהודי להיכנס לסוכתו של בעל האכסניה שלו, לקדש על היין ולברך “לישב בסוכה”, הופתע הוא לגלות, כי הוא לא מרשה לו להיכנס לסוכה. הוא ביקש ודרש, אך ללא הועיל.

פנה היהודי אל סוכת השכן בחצר הסמוכה וביקש ממנו רשות לעשות קידוש ולאכול כזית בסוכתו, אולם גם השכן סירב לתת לו להיכנס וכמוהו גם השכנים האחרים.

מיואש רץ היהודי אל רבי לוי יצחק, ובדמעות התלונן באזניי הצדיק, כי בני העיר מסרבים לתת לו להיכנס ולו לסוכה אחת בעיר.

“וכי כך משלמים לי בעד הטובה שעשיתי?” התלונן.

הצדיק מברדיצ’ב ניסה להרגיע את היהודי: “אין דבר, אם אין אתרוג – אי-אפשר לברך עליו, ואם אין סוכה – פטורים ממצווה זו”.

“הרבי בוודאי צוחק עליי” השתומם היהודי. “מה הפירוש אין סוכה? יש בעיר סוכות רבות, רק שלא נותנים לי להיכנס אליהן. הייתי נותן הכל על-מנת שייתנו לי להיכנס ולקיים את מצוות ישיבה בסוכה”.

“אם תוותר לי על ההבטחה שנתתי לך בדבר חלקך בגן-עדן, אדאג לכך שיתנו לך להיכנס לסוכה” השיב הצדיק בנחת.

תנאי זה בילבל את היהודי. הנסיון שעמד בפניו היה גדול.

לאחר ששקל בדעתו החליט היהודי לוותר על ההבטחה כדי שיוכל לקיים את מצוות הישיבה בסוכה. חייך רבי לוי יצחק ואמר לו: “כעת, שוויתרת על ההבטחה, אני חוזר ומבטיח לך אותה שוב. כל מה שרציתי הוא שתזכה בחלקך בעולם הבא בזכות ולא בחסד. כיוון שגילית מסירות נפש כה רבה בשביל קיום מצוות הישיבה בסוכה, הרווחת את חלקך בגן-עדן, ומעתה הוא נתון לך כדת וכדין”.

אחד הטעמים שבורא עולם הוריד את הנשמה מהעולם העליון, מתחת כיסא כבודו לעולם הזה, כדי שתזכה ליהנות לעתיד לבוא מפרי עמלה בזכות ולא בחסד.

חז”ל מבטאים זאת במילים “נהמא דכיסופה” – לחם של בושה.

על מנת שהאדם יזכה לשלמות שלו בכוחות עצמו, והטובה שיזכה לה לא תהיה “נהמא דכיסופא” – כלומר – לחם של בושה, כמו עני שמקבל פרוסת לחם והוא מתבייש בה. אכילת ארוחה שהיא לחם חסד, שקיבל כמעשה צדקה, גורמת לו בושה. רק אכילת לחם שהושג ביגיע כפיו, במעשים שעשה מתוך בחירה חופשית, יתנו לו סיפוק מלא והרגשת שלמות אמיתית.

כל יום שאתה זוכה לעשות את רצון הבורא אתה בעצם מוריד מעצמך את “לחם הבושה” וזוכה לקבל שכר בזכות ולא בחסד.
כל מצווה עוזרת לך להביא אותך לשלמות לשמה הגעת לעולם.

אתה זקוק לבנות את עצמך, ולהשיג את השלמות על ידי הנסיונות והמצוות, בזכותם תזכה לקרבת אלוקים, בזכותם תגיע למקום היקר ביותר לנשמה שלך.

נצל את חייך להשלים ולבנות אותך ולא חלילה להביא אותך “ללחם של בושה”, לחסרון הגשמתך…

יום טוב, מועדים לשמחה ובשורות טובות
לגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

מאמר מקושר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button