סיפור | פסח הוא בחי’ ראש השנה

קולות מים רבים – כ”קול שופר” !

בְּ”מִבְצַע פֶּסַח” בְּכָל בַּיִת יֵשׁ ”יְמֵי מִלּוּאִים” שֶׁבָּהֶם נִקְרָאִים הָאָבוֹת וְהַבָּנִים לְהִתְיַצֵּב בַּזְּמַן וּבַשָּׁעָה הַיְעוּדָה וְיַחַד עִם הָאֵם מְתַרְגְּלִים אֶת הַמִּבְצָע הַגָּדוֹל שֶׁל הַשָּׁנָה. וְדַוְקָא כָּאן הַמָּקוֹם לְהָעִיר וּלְהָאִיר, שֶׁכְּדֵי שֶׁמִּבְצָע זֶה יֻכְתַּר בְּהַצְלָחָה חַיָּבִים אָנוּ לַחְשֹׁב שֶׁקּוֹלוֹת הַנִּקָּיוֹן, הַמֵּרוּק וְהַצִּחְצוּחַ הֵם כְּ”קוֹל שׁוֹפָר”.

רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבֶּרְדִּיטְשֶׁב הָיָה רָגִיל לְסַנְגֵּר עַל יִשְׂרָאֵל, וּבְעֶרֶב פֶּסַח הָיָה אוֹמֵר: ”בְּנֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, כַּמָּה שֶׁמַּזְהִירִים אוֹתָם וּמְאַיְּמִים עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לְהַבְרִיחַ סְחוֹרָה דֶּרֶךְ הַגְּבוּל, אַף עַל פִּי כֵן הֵם מַבְרִיחִים וְעוֹבְרִים עַל הַחֹק בְּכָל מִינֵי דְּרָכִים. וְאִלּוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל נִצְטַוּוּ ב ‘בַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא’ חָמֵץ בִּרְשׁוּתָם, וְאֵין יְהוּדִי שֶׁמוֹתִיר חָמֵץ בְּבֵיתוֹ”.

וְהָיָה רַבִּי לֵוִי יִצְחָק נִגָּשׁ לְגוֹי וְשׁוֹאֵל אוֹתוֹ אִם יֵשׁ לוֹ סְחוֹרָה גְּנוּבָה, וְהַגּוֹי מֵשִׁיב לוֹ בְּחִיּוּב. וְאִלּוּ כְּשֶׁהָיָה נִגָּשׁ לִיהוּדִי וְשׁוֹאֲלוֹ אִם נִשְׁאַר בִּרְשׁוּתוֹ חָמֵץ, הַיְּהוּדִי הָיָה נֶעֱלָב עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ עַל שֶׁחֲשָׁדוֹ בְּאִסּוּר חָמֵץ בְּפֶסַח.

מִיָּד הָיָה נוֹשֵׂא עֵינָיו לַמָּרוֹם וְאוֹמֵר:

”רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! רְאֵה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כַּמָּה זְהִירִים הֵם בְּמִצְווֹתֶיךָ, וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁנִּצְטַוִּינוּ לִפְנֵי שְׁלשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה נִשְׁמָר עַד הַיּוֹם בְּדִקְדּוּק וּבְקַפְּדָנוּת, רְאֵה כַּמָּה טוֹבִים בָּנֶיךָ, מַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבָּם לְטוֹבָה וּגְאַל אוֹתָם גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה”.

פַּעַם אַחַת בְּעִצּוּמָם שֶׁל הַנִּקְיוֹנוֹת לְפֶסַח, בִּקֵּשׁ אֶת מְשַׁמְּשׁוֹ לָבוֹא עִמּוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת עִם מַחֲזוֹר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

הַשַּׁמָּשׁ, שֶׁלֹּא הֵבִין מַה לְּמַחֲזוֹר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּלְעֶרֶב פֶּסַח, לֹא שָׁאַל שְׁאֵלוֹת וְיָדַע שֶׁעַל רַבּוֹ נֶאֱמַר ”סוֹד ה’ לִירֵאָיו”.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, רַבִּי לֵוִי יִצְחָק הִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ, וְהַשַּׁמָּשׁ סָגַר אֶת הַחַלּוֹנוֹת כְּדֵי שֶׁהָרַעַשׁ שֶׁל סִילוֹנֵי הַמַּיִם וַהֲמֻלַּת הַשְּׁטִיפוֹת לֹא יַפְרִיעוּ לִתְפִלָּתוֹ שֶׁל הָרַבִּי. אוּלָם רַבִּי לֵוִי יִצְחָק צִוָּה עָלָיו לִפְתֹּחַ אֶת הַחַלּוֹנוֹת וְאָמַר: ”לְקוֹלוֹת אֵלּוּ אֲנִי צָרִיךְ!” וּפָתְחוּ יַחַד בַּאֲמִירַת ”יְהִי רָצוֹן” שֶׁל תְּקִיעַת שׁוֹפָר. וְשָׁם כָּתוּב: ”יְהִי רָצוֹן, שֶׁיַּעֲלוּ לְפָנֶיךָ הַקּוֹלוֹת הַיּוֹצְאִים מִן הַשּׁוֹפָר, מֵהַתְּקִיעָה וּמֵהַתְּרוּעָה וּמֵהַשְּׁבָרִים, וּבַעֲבוּרָם תַּעֲמֹד מִכִּסֵּא הַדִּין וְתֵשֵׁב עַל כִּסֵּא הָרַחֲמִים”.

עָמַד רַבִּי לֵוִי יִצְחָק וְאָמַר: ”רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אָנוּ תּוֹקְעִים לְפָנֶיךָ בְּקוֹלוֹת שׁוֹפָר וְאַתָּה עוֹמֵד מִכִּסֵּא דִּין וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, כָּעֵת אָנוּ מַשְׁמִיעִים לְפָנֶיךָ קוֹלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים שֶׁל הַשְּׁטִיפוֹת וְהַנִּקְיוֹנוֹת לְפֶסַח.

וִיהִי רָצוֹן, שֶׁיַּעֲלוּ לְפָנֶיךָ קוֹלוֹת אֵלֶּה וְיִהְיוּ חֲשׁוּבִים כְּקוֹלוֹת הַשּׁוֹפָר וּבַעֲבוּרָם תַּעֲמֹד מִכִּסֵּא הַגָּלוּת וְתֵשֵׁב עַל כִּסֵּא הַגְּאֻלָּה, וְתִגְאַל אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גְּאֻלַּת עוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ”ל (רֹאשׁ הַשָּׁנָה יא.) ‘בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִים לְהִגָּאֵל”’.

וּכְדֵי שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁקּוֹלוֹת אֵלּוּ שֶׁל הַשְּׁטִיפָה וְהַנִּקְיוֹנוֹת יַעֲלוּ לִפְנֵי רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, צָרִיךְ לָדַעַת לִשְׁמֹר עַל אִפּוּק וְסַבְלָנוּת יְתֵרָה דַּוְקָא בְּיָמִים אֵלֶּה שֶׁל מֶתַח נוֹרָא הַנִּשָּׂא בַּחֲלַל הָאֲוִיר.

איך מנקים לפסח…

לֹא אַחַת אָנוּ שׁוֹמְעִים זַעֲקוֹת שֶׁבֶר מֵהָאִמָּא הַצַּדִּיקָה הָרוֹצָה כָּל כָּךְ לִשְׁמֹר עַל הַיְלָדִים שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ בַּחֲדָרִים חָמֵץ, אַךְ זַעֲקוֹתֶיהָ וְצַעֲקוֹתֶיהָ נִשָּׂאוֹת מַמָּשׁ עַד לַמָּרוֹם וְלִפְעָמִים יוֹצֵא שְׂכָרָהּ בְּהֶפְסֵדָהּ.

דַּוְקָא בְּיָמִים אֵלֶּה נִבְחֶנֶת מִדַּת הַסַּבְלָנוּת וְהָאִפּוּק. הַהֶעָרוֹת אָסוּר שֶׁתִּהְיֶינָה בִּגְעָרוֹת וּלְעִתִּים הַהֲכָנוֹת לְפֶסַח עוֹבְרוֹת עַל הַבַּעַל וְהַיְלָדִים כְּ”סֵבֶל”, כְּ”עֹנֶשׁ” שֶׁצָּרִיךְ לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ.

כָּאן צְרִיכָה הָאֵם לְגַלּוֹת גַּדְלוּת רְאוּיָה לִשְׁמָהּ, לָדַעַת כֵּיצַד לְהַגִּיעַ לְאוֹתָן תּוֹצָאוֹת אַךְ עִם מִינִימוּם כְּעָסִים. צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁאָבָק אֵינוֹ חָמֵץ וְהַיְלָדִים אֵינָם קָרְבַּן פֶּסַח…

כְּדַאי וּמֻמְלָץ לְהָטִיל גִּדְרֵי אַחֲרָיוּת עַל כֻּלָּם. אֶפְשָׁר לִקְבֹּעַ גַּם לוּחַ זְמַנִּים וְאָז הַדְּבָרִים יֵעָשׂוּ בְּרָצוֹן, בִּנְעִימוּת, בְּאִכְפַּתִּיּוּת. כָּאן יִתְגַּלֶּה הָרָצוֹן שֶׁל הַיְלָדִים לְסַיֵּעַ לְאִמָּא וּלְהַרְאוֹת לָהּ ”הִנֵּה עָשִׂינוּ כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ”. וְאִם כָּךְ נִנְהַג נְגַלֶּה בִּילָדֵינוּ אַחֲרָיוּת וּמְסִירוּת וַעֲשִׂיָּה נְכוֹנָה לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה.

עַל כֵּן נִשְׁתַּדֵּל לֹא לְעַרְבֵּב אֶת הַקּוֹלוֹת וּכְדַאי שֶׁנַּשְׁמִיעַ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת קוֹלוֹת הַשְּׁטִיפָה וְהַנִּקְיוֹנוֹת וּבַפֶּה נַשְׁמִיעַ דַּוְקָא דִּבְרֵי הַלֵּל וָשֶׁבַח.

וּמֻמְלָץ בְּיָמִים אֵלּוּ לַחְשֹׁב עַל רַעְיוֹנוֹת כֵּיצַד לְהַנְעִים אֶת הָעֲבוֹדוֹת שֶׁל בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ, וְשֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ שֶׁהָעֲבוֹדוֹת הַלָּלוּ הֵן בִּבְחִינַת ”עֲבוֹדוֹת פָּרֶךְ”…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *