עבודת השם מתוך שמחה

פרשת השבוע חיי שרה מאת ראש ישיבת ברסלב

בס”ד. ירושלים עיה”ק תו”ת בב”א, יום ו’ עש”ק לסדר חיי שרה
לכבוד… אחדשה”ט! בעזרת השי”ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

עבודת השם מתוך שמחה

וזהו (בראשית כד-סב,סג) “ויצחק בא.. והוא יושב בארץ הנגב, ויצא יצחק לשוח בשדה”.

עיקר חשיבות עבודת ה’ הוא כשעובד את ה’ מתוך חשק מתוך שמחה,
מתוך התלהבות שלהבת י-ה, העולה למעלה למעלה, מתוך דחילו ורחימו,
ומתוך רחימו ודחילו, מתוך דביקות, לשם שמים לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו,
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ליחד שם י-ה, באות ו-ה.

וידוע בשם הבעש”ט הקדוש ז”ל

שמכח מה שאדם מנענע עצמו (שקורין שאָקלען זיך) בתפילה ולימוד
יכול לבוא להתעוררות גדול, שיחשוב למה אני מתנענע את עצמי?
כי מסתמא השכינה בודאי עומדת לנגדי, ומכח זה יבא להתלהבות גדול.

ומאידך לפעמים יכול האדם להתפלל באהבה ויראה והתלהבות גדול בלי שום תנועה,
ויהי’ נראה לאדם אחר, שהוא אומר אותן הדיבורים בלי שום דביקות.
ועבודה זו היא יותר טובה, והולכת במהירות יותר בדביקות להשי”ת מהתפילה שנראה בחוץ על האברים,
ואין לקליפה אחיזה בזו התפילה, שכולה היא בפנימיות.

וכן אמר המגיד הגדול רבי דוב בער ממעזריטש זצ”ל

שבעבודת התפילה יכול האדם לעבוד את השי”ת באופן שלא תהא עבודתו נראית בפני אדם כלל,
שלא יעשה שום תנועה באברים רק בִּפְנִים, ונשמתו תהיה בוערת בלבו אהבת השי”ת
ויצעק בלחש מחמת התלהבות גדול, בענין שתהי’ עבודתו בִּפְנִים
יותר משתהי’ עבודתו נראית ומורגשת באבריו.

ואיתא בדברי רבינו הקדוש ז”ל

(ליקוטי מוהר”ן תנינא סי’ מט)
שמעלה גדולה, כשיש עדיין יצר הרע לאדם כי אז יכול לעבוד אותו יתברך עם היצה”ר דייקא,
דהיינו ליקח כל ההתלהבות והחמימות ולהכניסו בתוך עבודת ה’,
דהיינו להתפלל ולהתחנן בחמימות והתלהבות הלב וכיוצא,
ואם אין יצה”ר להאדם – אין עבודתו שלימה כלל.
והעיקר לעצור ולעכב החמימות בעת התאוות, ולהניחו בעת התפילה והעבודה,
שם יניח חמימותו והתלהבותו לתוך העבודה, וכנ”ל.

ועוד איתא

בדברי רבינו ז”ל (שם ח”א מא) וזה לשונו :
נמצא ע”י ריקודין ששותה (מעט) יין המשמח, שהם שורש הגבורות שבבינה,
ונמשכין למטה בתוך הרגלין, היינו שמרקד, בזה – מגרש החיצונים משם.
וזאת התלהבות של הריקוד הוא אשה ריח ניחוח לה’ (במדבר כח).
אבל מי שמרקד בהתלהבות היצר – זה נקרא חטא של נדב ואביהו,
שכתוב בהם (ויקרא י) ויקריבו אש זרה, ואש זרה נקרא יין המשכר, התלהבות היצר,
ושם יש ח”ו אחיזה לחיצונים, אשר לא ציוה ה’.

עוד איתא

בדברי רבינו ז”ל (שם ח”א ד-ט) שזה שאנו רואים שלפעמים נתלהב אדם בתוך תפילתו,
ואומר כמה תיבות בהתלהבות גדול, זה בחמלת ה’ עליו, שנפתח לו אור אין סוף והאיר לו,
וכשרואה אדם התנוצצות הזאת, אע”ג דאיהו לא חזי, מזליה חזי (מגילה ג.),
תיכף נתלהב נשמתו לדביקות גדול, לדבק את עצמו באור אין סוף,
ובשעה שהוא נתבטל לגבי אין סוף, אזי הוא בבחינת ולא ידע איש (דברים לד-ו),
שאפי’ הוא עצמו אינו יודע מעצמו, עיי”ש דבריו הערבים.

והנה אשרי מי שעובד את ה’ תמיד מתוך התחדשות ודביקות והתלהבות,
אבל גם מי שאין לו אורות כלל, והכל אחיד ללא חידוש ובהנהגה רגילה וקבועה
– צריך להיות מלא שמחה וחיות על גודל הזכות לעבוד את ה’ בקביעות,
ואפילו בהרגשת יובש צריך לתפוס חזק חזק עבודתו.

וזה בחי’ “והוא יושב בארץ הנגב”,

היינו אע”פ שהוא יושב ונמצא בבחי’ ארץ הנגב, היינו יובש,
אעפ”כ לא זז מעבודתו כי צריך להיות “יושב” בקביעות בישיבתו בעבודת ה’,
והעצה הפשוטה לקבל התחדשות וחיות היא להתבודד ולהתפלל לפני ה’ על כך
וזהו דסמיך ליה “ויצא יצחק לשוח בשדה”, שיחה זו תפילה, כדפרש”י.

בברכת התורה וכטו”ס
ראש ישיבת ברסלב “נצח מאיר”
הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

 

תרומות לארוחות צהריים בישיבה יתקבלו בברכה

ניתן להקדיש לעילוי נשמה ו/או להצלחת התורמים

צלצלו תרמו ותצליחו – זכות התורה תעמוד לזכותכם

050-4161022ישיבת ברסלב,נצח מאיר,חדר לימוד,לימודי תורה,לומדי תורה

הראה עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *