פרשת השבוע האזינו

עקב תקלות במחשב של הישיבה (נשרף הדיסק קשיח)

וגם בהתחשב שאנחנו עובדים בנתניה וירושלים בכפרות

העלנו בעיקוב קל את הפרשת שבוע

עמכם הסליחה !!

בס”ד

ירושלים עיה”ק תו”ת בב”א. יום ו’ ער”ה

לכבוד…אחדשה”ט!

אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

להורדת העלון והדפסתו >> 346-Haazinu_Rosh_HaShana

וזהו (דברים לב-א) “האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי”.

הנה מצוות תוכחה היא מצוה דאורייתא כמ”ש (ויקרא יט-יז) הוכח תוכיח את עמיתך.

והוא חסד גדול ועצום להציל את חבירו מן העבירה ומדרכי חושך ועקלקלות וליישרו ולהעמידו במסילה הנכונה ובדרכי חיים.

ובודאי כשחבירו טועה בדבר – מצוה להוכיח לו טעותו (ששורש מילת תוכחה, היא הוכחה, לגלות ולהוכיח לו טעותו). ואיתא בספר החינוך (מצוה רלט) משורשי המצוה, לפי שיש בזה שלום וטובה בין אנשים, כי כשחטא איש לאיש מוכיחנו במסתרים – יתנצל בפניו, ויקבל התנצלותו וישלים איתו. ואם לא יוכיחנו – ישטמנו בלבו ויזיק אליו מיד, או לזמן מן הזמנים, עיי”ש.

והנה בודאי לפני שאדם מוכיח לזולתו צריך להשקיע הרבה מחשבה איך לדבר עמו ולהוכיח לו טעותו באופן שיבין טעותו, ויותר מזה צריך להשקיע כוחות איך לומר לו הדברים באופן שירצה לקבלם..,

כי דרך העולם להיות רגישים על כבוד עצמם (והרבה פחות לכבוד זולתם) וכשפוגעים בכבודו, זה מעורר אצלו התנגדות עצומה למוכיח ולכל דיבוריו, ולא משנה אז מהו תוכן הדברים, ואם הוא צודק או לא, וכמ”ש חז”ל “הוכח תוכיח” יכול מוכיחו ופניו משתנות? תלמוד לומר “ולא תשא עליו חטא” (שם בספרא), והעיר על כך בס’ החינוך, וז”ל: זה מלמד שבתחילת התוכחה ראוי לאדם להוכיח בסתר ובלשון רכה ודברי נחת, כדי שלא יתבייש. ע”כ.

ואח”כ כותב החינוך וז”ל ואין ספק שאם לא חזר בו בכך, שמכלימים החוטא ברבים ומפרסמים חטאו, ומחרפין אותו עד שיחזור למוטב. ע”כ.

וא”כ ההתנהגות בתוכחה צריכה להשתנות לפי הענין. באופן שנגיע לתועלת הרצויה והביקורת תהיה ביקורת בונה.

ולפ”ז היה מקום לשינוי דפוסי התנהגות בענין זה שלאנשים פשוטים ונמוכי שכל והרגישים והעדינים ביותר. היינו צריכים לדבר מאד בנחת. ואילו לאנשים יותר חכמים ויותר גדולים וברי דעת הי’ מקום לדבר עמם באופן אחר, יותר ישיר (דוגרי בלע”ז) ודיבורים יותר קשים.

והנה אמרו חז”ל אין אמירה בכל מקום אלא לשון רך ותחנונים (שמו”ר מב-ב. תנחומא צו יג. ספרי בהעלותך יב-א) ואין דיבור בכל מקום אלא לשון קשה (פס”ז וארא ו-ב. תנחומא וספרי שם).

וזה בחינת “האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי”, הרי שהזכיר הפסוק דיבור אצל שמים, ואמירה אצל הארץ, כי לאנשים גדולים וברי דעת (בחינת “שמים”) – ניתן לדבר לפי הענין דיבור קשה, ואילו לאנשים קטנים ורגישים(בחינת ” ארץ”) – יש להשתמש בסיגנון אמירה, שהוא דיבור רך כעין תחנונים.

והנה כל זה מעיקר הדין, אבל כבר אמרו חז”ל (ערכין טז:) תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח, וכמ”ש רבינו הקודש ז”ל (לקוטי מוהר”ן תנינא סי’ ח-א) אע”פ שתוכחה הוא דבר גדול ומוטל על כל אחד מישראל להוכיח את חבירו כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה כמ”ש הוכח תוכיח את עמיתך, אעפ”כ לאו כל אדם ראוי להוכיח כמ”ש רבי עקיבא תמה אני וכו’ ואם רבי עקיבא אמר זאת בדורו, כל שכן בדור של עכשיו, עיי”ש דבריו הנעימים בארוכה.

וק”ו בן בנו של ק”ו בדורינו אנו. וכדאמרי אינשי שכבר אין ביקורת בונה, רק ביקורת הורסת. והכל לפי הענין.

ויהי רצון שנזכה לקבל תוכחה ברצון.

ודיבורינו לזולתינו יעשו פרי ויביאו תועלת נצחית.

ויהירצוןשנזכהלשנהפוריהבעבודתה’ מתוךנחתוהרחבהישועותוהצלחהרבהבכלברוחניותובגשמיות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *