פרשת השבוע כי תצא

בס”ד, ירושלים עיה”ק תו”ת  בב”א. יום  ו’ עש”ק לסדר פרשת השבוע כי תצא

פרשת השבוע

לכבוד… אחדשה”ט!

בעזרת הי”ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע כי תצא.

וזהו (דברים כא, י) “כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה’ אלקיך בידך”.

כי צריך כל אדם לזכור תמיד, כי רק השי”ת בלבד ולבדו מנהיג את עולמו, ורק הוא קובע כנאמר (דברים ד, לה) אין עוד מלבדו, (עיין ישעיה מו, ט) אפס זולתו.

ואע”פ שהדברים ידועים ופשוטים אפילו לכל ילד, מכל מקום היצר הרע יש לו דרכים משלו לבלבל את האדם בכך.

הלא תראה שאחרי מלחמת ש

 

שת הימים שהשי”ת עשה ניסים ונפלאות מרובים וחסדו גבר עלינו, ובסייעתא דשמיא הייתה מלחמה על אויבינו ונתנם ה’ אלקינו בידינו, וההנהגה המדינית ופוליטית של המדינה, החדירו ב”עולם גולם” דהיינו בציבור הכללי, שהכל היה בזכות כוחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה (ע’ דברים ח, יז), ודיברו על כך ללא הרף, עד שחדר היטב בתודעת הציבור והדבר נהיה ברור מאליו, והיו כרזות וסטיקרים בכל מקום בזה הלשון “ישראל בטח בצה”ל” רחמנא ליצלן.

והטימטום הזה גרם שבתוך כמה שנים הגיע מלחמת יום הכיפורים, ולולי רחמיו יתברך אז אבדנו לגמרי.

וקשה לתאר מה היה אמור לקרות לולי שה’ הטיל על מפקדי הצבאות פחד בלתי מוסבר (אחרי שכבר ניצחו אותנו בצפון ובדרום, ולא הי’ מי שיעצור צבאותיהם).

והאמת היא שבכל דבר הצלחה, צריך לזכור תמיד שהכל הוא סייעתא דשמיא, ומתנת ה’, כי אוי לעשיר התולה בחכמתו ותבונתו, כי באמת הכל מאת ה’, ואפי’ אם יש צד חכמה בדבר, הרי מאיפה קיבל חכמתו אם לא מהשי”ת ורחמיו וחסדיו,

וכן כה”ג  בעניני כח וגבורה, הלא רק ה’ משפיע הכח.

וכן בעניני החכמה והשכל.

ואפילו בענינים הרוחניים, כגון עסק התורה, ושאר עניני עבודת ה’, אין לאדם לתלות הצלחותיו בחכמתו ורוב צידקותו, אלא הכל הוא סייעתא דשמיא, ואין לאדם רק לעשות את שלו בתורה תפילה ועבודה ומצוות ומעשים טובים, והשי”ת  בודאי לא ימנע טוב מבעליו ההולכים בתמים.

וזה בחי’ משחז”ל (סוכה נב:) אמר רשב”ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר (תהלים  לז) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. ואלמלא הקב”ה שעוזר לו אינו יכול לו, שנאמר (שם) ה’ לא יעזבנו בידו, ולא ירשיענו  בהשפטו.

ובעצם מקרא מלא הוא (דברים ח יז, יח) ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה’ אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל,

וכמ”ש רבינו נחמן מברסלב הק’ (ליקוטי  מוהר”ן ח”א ב) וז”ל: ואי לא הוי מקרבינן  לספינתא – טבעינן, היינו (ישעי’ מח) למעני למעני אעשה זאת,

כדאיתא במדרש (ויקרא רבא כז, ב) ע”פ (איוב מא, ג) מי הקדימני ואשלם, מי עשה לי מזוזה קודם שנתתי לו בית,

[ע”ש מי קלס לפני, עד שלא נתתי לו נשמה, מי מילל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר, מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג וכו’],

נמצא שכל מעשים טובים שלנו וכל התפילות – הכל מאתו, ואין ראוי לחשוב לקבל שכר על שום דבר.

ואע”פ שנראה שעל ידי תפילתינו ותורתינו תהיה הגאולה, אעפ”כ צריכים אנחנו לחסדו, שבחסדו יגאל אותנו.

וזה “אי לא מקרבינן  לספינתא”, זה בחי’ חסד כמשחז”ל (קדושין פב.) הספנים – רובם חסידים. אי לא חסדו “טבעינן” ח”ו בגלות אלא הכל מאתו יתברך.

וזה בחי’ פרשת השבוע “כי תצא למלחמה.. ונתנו ה’ אלקיך בידך” כי באמת הכל מאתו יתברך.

בברכת  התורה  וכטו”ס

שמעון יוסף  ויזנפלד  הכהן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *