שירים

יומם יצוה ה’ חסדו… ובלילה שירו עימי. (תהלים)  

יומם… ובלילה.

יום — היינו ימי האור והשמחה והטוב הגלוי לכל אדם

ימים של חסד והתרוממות רוחנית וגשמית שהכל הולך כסדר, וכן ניתן לפרש על הגאולה.

ולילה — היינו ימי החושך והצער, והגלות הן בכלליות הגלות של עם ישראל

והן הגלות של כל יהודי בפרטיות, ובחיי היום יום כל אחד עם מה שעובר עליו ניסיונות וקשיים דוחק צער וכד’.

יומם — יצוה ה´ חסדו. זה בחי´ הבקשה ושיר הדביקות ששרים בניגון מיוחד כלל חסידי ברסלב

בשולחן שבת המתקבצים ביחד לאכול בסעודה שלישית

“יצוה צור חסדו קהילותיו לקבץ” (זמירות לליל שבת), ויביא הגאולה במהרה לכלל קהילות ישראל.

אי נמי ניתן לפרש ביקש המשורר שבזמנים הטובים וימי החסד (“יומם”),

“יצוה ה´ חסדו” — שלא יפסק, וימשיך להשפיע עלינו מטובו תמיד.

ובלילה — שירו עמי. רש”י פי´ שאין זה לשון שיר אלא לשון חניה,

כדמתרגמינן “ויחן” ושרא. כלומר שגם בגלות, ובזמנים הקשים

צריך לשיר ולהרבות בתפילות שירות ותשבחות לה’ – על העבר ולצעוק ולבקש על העתיד שאל יעזבנו.

תפילה — זו תפילתי ובקשתי. לא-ל חיי.

 (מתוך הספר “תיקון הכללי”)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *