שכר מצוות עניית אמן / איזה זכות יש לנו שאנו מברכים לה’

שכרן של מצוות – אמן שחסרה אין לה תקנה

מעשה בהגאון הצדיק רבי ליב חסיד זצ”ל מטלז שבתו הגיעה לפרקה, ודובר בה נכבדות עם בן משפחה נכבדה בוילנא, נסע להועך עם המחותן, ולדון בפרטי השידוך, ובהגיעו היתה ראשית דרכו לבית ה”גאון מוילנא” לקבל ברכתו.

בבואו, סיים הגאון סעודתו, וברך ברכת המזון, עמד ושמע בכוונה רבה, והבחין שהגאון עונה ”אמן” לאחר אל יחסרנו, שם מסתיימת ברכת הטוב והמטיב, נרעש ואמר, אוי לי שכל ימי החסרתי אמן זו, ועתה שלמדתי הלכה זו חייב אני להורותה לבני בתי שלא יכשלו בה, מיהר לקבל שלום מרבו ושב על עיקבותיו.

בהגיעו לביתו, חרדו לקראתו ובקשו לשמוע האם הביא את השידוך לידי גמר, אך דבריו סתומיים היו, ערכו נא סעודה כהלכתה ונקרא אלינו את כל מכירנו, כיון ששמעו כך שמחו שמחה רבה, ערכו סעודת אירוסין חגיגית, קראו לקרובים ולמכירים נטלו ידים וציפו לבשורה, אך רבי ליב אכל בהתרגשות עצומה.

ולפני ברכת המזון קם על רגליו ואמר: קראתיכם כדי לבשרכם חדשה, עומד אני לזמן על הכוס, ובהגיעי לתיבות לעולם אל יחסרנו ענו אחרי אמן, ”הוראה זו” הבאתי מבית מדרשו של הגאון.

והשידוך? שאלו. השידוך, ימתין יום או יומים, יבוא בעתו ובזמנו, אבל אמן שחסרה ”אין לה תקנה”.

שכר מצוות עניית אמן

איזה זכות יש לנו שאנו מברכים לה’

תניא, אמר רבי ישמעאל בן אלישע, פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה’ צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא, ואמר לי ”ישמעאל בני ברכני”, אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מידותיך, ותתנהג עם בניך במידת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין, ונענע לי בראשו. (מסכת ברכות דף ז’ ע”א)

הנה הגמרא הנ”ל עצומה מאוד מאוד, מה שבו אדם ילוד אשה יכול להגיע לשיא הפסגה, אפילו לברך את הקב”ה, ביום המקודש ביותר לעם ישראל.

אבל אם אנו נעמיק יותר ונתבונן, נראה, שגם אנו יכולים להגיע לזו הדרגה, שהרי כשאנו לוקחים ביד כוס מים, או עוגיה וכדומה, לפני שאנו מברכים, נתבונן מעט את מי אנו מברכים. את מקורות? את העריה? את מובלי המים? או את טחנת הקמח? אף פעם לא חשבנו על זה, אבל הרי אנו מברכים את ה’ זוכים להגיע ”למעין דרגה” של רבי ישמעאל לברך את ה’, והוא פלא פלאים.

אם כן כמה חשוב ”לא לזרוק ברכה” מהפה ללא כוונה כלל רק כדי להתפטר מהברכה.

העיקר שקודם תהא ברכה

מסופר בישיבה גדולה ישיבת ”פורת יוסף” בעיר העתיקה, ”בעשרת ימי התשובה” בא לפני כמה תלמידים הרב הגאון הצדיק הרב יהודה צדקה זצ”ל, ודיבר איתם בענין ”איזה קבלה” צריכים אנו להתחזק במשך השנה, ושהיא תעמוד לנו לזכות ולצאת זכאים ביום הדין.

והרב זצ”ל דיבר שעה ארוכה להתחזק בברכות, וזה היה תוכן דבריו:

לפני שאנו מתחילים לכוון בברכות, צריכים אנו שתהא לפני כן ברכה, ואח”כ לכוון, וכיצד תהיה הברכה? ע”י שאנו נחלק אותה לשלושה חלקים, כיצד? ברוך אתה ה’, חלק אחד. אלוקינו מלך העולם, חלק שני. המוציא לחם מן הארץ, חלק שלישי. או שאר ברכות, ואז יש לנו ברכה, ואח”כ כלומר, אחרי כמה חודשים שכבר התרגלנו לברך כך, נתחיל לאט לאט לכוון גם בברכות.

אבל העיקר שקודם תהא ברכה!!!

מאמר מקושר

כתיבת תגובה