תולדות
לכבוד…אחדשה"ט!
בעזרת ה' אכתוב לך כמה פנינים לפרשת השבוע.
וזהו (בראשית כה-יט) "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק".
תפקידנו בעולם הזה הוא לעשות רצון ה' ולעבדו בלבב שלם. ולהנחיל דרך התורה והיראת שמים לדורות הבאים אחרינו, וזה עיקר רצונו יתברך ותענוגו, בבחינת מ"ש לגבי אברהם אבינו (בפרשת וירא יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה', ופרש"י כי ידעתיו, לשון חיבה, שהמחבב את האדם מקרבו ויודעו ומכירו. ולמה ידעתיו ? למען אשר יצוה, לפי שהוא מצוה את בניו עלי לשמור דרכו, ע"כ.
וכמ"ש רבינו הקדוש ז"ל שאפילו כשמגיע זמנו [של כ"א מאתנו] והנשמה עולה ומתדבקת במקום שעולה, בעולמות עליונים – אין זה תכלית ושלימות שתהיה הנשמה רק דבוקה למעלה, רק עיקר השלימות של הנשמה היא שבעת שהיא למעלה תיהי' למטה גם כן.
על כן צריך שישאיר אחריו ברכה, בן או תלמיד, כדי שישאר דעתו למטה גם כן בעת שנסתלק למעלה, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה (בבא בתרא קטז.) ע"פ (תהלים נה, כ) אשר אין חליפות למו, חד אמר בן, וחד אמר תלמיד. כי התלמיד מקבל דעת הרב. גם הבן- בודאי אין מעלה כשנשאר בן רשע, חס ושלום, והעיקר- להשאיר בן שיהיה בחינת תלמיד גם כן, שיקבל ממנו שכלו ודעתו. ולאידך מאן דאמר די בתלמיד לבד, כי מאחר שהעיקר הוא כדי שישאר דעתו בעולם, על כן די גם בתלמיד לבד, כי זהו עיקר השלימות, שישאר דעתו [דקדושה ורצון ה'] בעולם הזה, גם בעת הסתלקותו, כשהנשמה עולה למעלה, ע"ש באורך נועם זיו דבריו המתוקים.
וזה בחינת "אלה תולדת יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". "תולדת" חסר כתיב, כי בבחינת התכלית הנרצה, עשו לא היה בכלל התולדות, וע"כ תולדת כתיב לשון יחיד, כי העיקר הוא יעקב אבינו שרק הוא שמר על דרכי האמונה והקדושה שקיבל מאביו יצחק, וע"כ סמיך ליה כתיב "אברהם הוליד את יצחק" היינו דומיא דתולדת אברהם, שאע"פ שהיו לו בנים רבים, בתכלית העיקר הוא רק יצחק בלבד, שרק הוא שמר אחריו באמת על דרך ה', כרצון ה'.
והנה להנחיל לדור הבא את יראת ה' הטהורה- אף פעם לא היה דבר פשוט וקל, כי כל דור ודור וכל הורה, וכל ילד ונער, עם בעיותיו ונסיונותיו המיוחדים, ובפרט בדור הזה שרבו כמו שרבים והולכים הנסיונות, והפיתויים של הרחוב והעולם הגדול [שיכולים להמציא ח"ו בכיס וביד של כל ילד ונער, בדמות פלאפון עם אינטרנט, וכיוצא. בידו או ביד חבירו] וע"כ שומה עלינו להיות חכם הרואה את הנולד (תמיד דף לב.) ולהרחיק מבנינו ודורתינו – הסכנות, והפיתויים וההתחברויות, והסביבה המשחיתה כל חלקה טובה שבנשמה, ושבחיי נצח. ואוי לו [לתלויים בו] לשומר שמנמנם ונרדם בשמירתו, ועי"ז מחבלים חודרים למחנה, רחמנא ליצלן, רחמנא לישזבן.
והרי מעשים שבכל יום שביום סגריר אחד הורים קולטים שאיבדו את הכי יקר להם רח"ל, על כן אין להקל ראש כלל, והחכם עיניו בראשו (קהלת ב-יד). ואכן צריכים לעשות את ההשתדלות הנכונה, יחד עם הרבה מאד תפילות מעומק הלב, והרבה מאד דמעות, ובפרט דמעות האמא.
ויהי רצון שנזכה לדורות ישרים ומבורכים, ההולכים בדרך ה'.
