ליקוטי תפילות תפילה קמא
תפילה קמא להנצל מריב ומחלוקת מהספר הקדוש ספר הישועות והחיים, ליקוטי תפילות לרבי נתן מברסלב.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַחֵם עָלַי וְהַצִּילֵנִי מֵרִיב מַחֲלֹקֶת. כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת לְבָבִי שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינִי חָפֵץ בְּשׁוּם מַחֲלֹקֶת כְּלָל, כִּי מִי אָנֹכִי שֶׁיִּהְיֶה לִי מַחֲלֹקֶת עִם שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם, כִּי כֻלָּם טוֹבִים מִמֶּנִּי בְּלִי שִׁעוּר. אַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ עֹצֶם הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁנִתְרַבָּה בָּעוֹלָם, עַד אֲשֶׁר אֲפִלּוּ מִי שֶׁחָפֵץ בְּשָׁלוֹם בֶּאֱמֶת, הֵם חוֹלְקִים עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אֲנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה. וְאַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶּׁגּוֹרֵם הַמַּחֲלֹקֶת בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, כִּי גַם בְּלֹא זֶה קָשֶׁה מְאֹד לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה, וְנוֹסָף לָזֶה כַּמָּה מְעַכֵּב הַמַּחֲלֹקֶת אֶת הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַתְּפִלָּה.
וְעַתָּה מַה נַּעֲשֶׂה אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֵיךְ לוֹקְחִין הַדִּבּוּר לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ, מֵאַחַר שֶׁנִתְרַבָּה הַמַּחֲלֹקֶת כָּל כַּךְ בָּעוֹלָם, כִּי כָל הָעוֹלָם מָלֵא מַחֲלֹקֶת, “וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין שָׁלוֹם”.
רַחֵם עָלַי מָלֵא רַחֲמִים, הוֹרֵנִי וְלַמְּדֵנִי בְּכָל עֵת לְהִתְנַהֵג עִם כָּל הָעוֹלָם, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִהְיֶה שׁוּם מַחֲלֹקֶת רַק שָׁלוֹם וֶאֱמֶת אֲמִתִּי.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם, מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, עֲשֵׂה אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבְנִפְלְאוֹתֶיךָ הַנּוֹרָאוֹת, בְּאֹפֶן שֶׁתְּבַטֵּל כָּל מִינֵי מַחֲלֹקֶת מִן הָעוֹלָם, וְתַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם גָּדוֹל וְנִפְלָא בָּעוֹלָם בְּאֹפֶן שֶׁיֵּצֵא הַדִּבּוּר מֵהַגָּלוּת, וְתִפְתַּח אֶת פִּינוּ תָמִיד וְנִזְכֶּה לְדַבֵּר דִּבּוּרִים טוֹבִים קְדוֹשִׁים הַרְבֵּה לְפָנֶיךָ בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה יוֹמָם וָלָיְלָה.
“אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ כָּל הַיּוֹם תִּפְאַרְתֶּךָ. תְּהִלַּת יְהֹוָה יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”.
רַחֵם עָלַי לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְזַכֵּנִי מֵעַתָּה לִשְׁמֹר אֶת הַדִּבּוּר וְהַשִּׂיחָה שֶׁלֹּא אֲדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר וְשׁוּם שִׂיחָה שֶׁאֵינָה כִּרְצוֹנְךָ חַס וְשָׁלוֹם. כִּי אַתָּה “יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ”, וַאֲפִלּוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, אַתָּה מַגִּיד לְאָדָם בִּשְׁעַת הַדִּין. אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה, רַחֵם עָלַי מֵעַתָּה לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְשָׁמְרֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִשִּׂיחָה וְדִבּוּר שֶׁאֵינָה כִּרְצוֹנְךָ,
וּסְלַח וּמְחַל וְכַפֶּר לִי עַל כָּל הַפְּגָמִים שֶׁפָּגַמְתִּי בְּהַדִבּוּר וְהַשִׂיחָה מִיּוֹם הֱיוֹתִי עַד הֵנָּה, וּתְמַלֵּא כָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁפָּגַמְתִּי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.
“שִׁיתָה יְהֹוָה שָׁמְרָה לְפִי נִצְּרָה עַל דַּל שְׂפָתָי”. וֶהְיֵה עִם פִּי בִּשְׁעַת הֲטִיפִי וְעִם יָדַי בְּעֵת מַעְבָּדִי.
“שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ”. וְעָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לְקַיֵּם מִצְוַת שֶׁל “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבִי וְנַפְשִׁי וּמְאֹדִי שֶׁאֶזְכֶּה לֶאֱהוֹב אֶת כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּנַפְשִׁי וּמְאֹדִי בְּכָל לְבָבִי בֶּאֱמֶת, וּבִפְרָט בְּכָל יוֹם וָיוֹם קֹדֶם הַתְּפִלָּה תְּזַכֵּנִי לְקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה זֹאת, בֶּאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה עַל יְדֵי זֶה לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה לְפָנֶיךָ בִּשְׁלֵמוּת בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה בֶּאֱמֶת, וְתִהְיֶה תְפִלָּתִי לְנַחַת וּלְרָצוֹן לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, וְתַעֲלֶה וְתִנָּשֵׂא לִהְיוֹת כֶּתֶר לְרֹאשֶׁךָ.
וִיקֻיַּם מְהֵרָה מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, “שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָיִם יִשְׁלָיוּ אוֹהֲבָיִךְ. יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָא שָׁלוֹם בָּךְ. לְמַעַן בֵּית יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ. שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהֹוָה וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל. יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן”:
