פרשת השבוע לילדים במדבר
| לקט אוספים על פרשת השבוע לילדים |
כשהיו בני ישראל במדבר, חנו בסדר שביקש מהם יעקב אבינו לעמוד סביב המיטה בלווייתו.
על סדר החניה אמרו חכמנו: "טוב לצדיק טוב לשכנו, אוי לרשע ואוי לשכנו".
בחלוקה רואים שהשבטים החשובים, מהם יצאו תלמידי חכמים וסופרים מומחים, שכנו קרוב למחנה הלויים במזרח – ליד משה ואהרן, ואילו דוגמה הפוכה ראינו בצד דרום שבו שכנו בני קהת – מהם יצא קורח שמרד במשה רבנו והשפיע לרעה על שכניו – בני שבט ראובן.
אנו לומדים מזה עד כמה השפעה של סביבת מגורים חזקה, לכן נבחר תמיד לגור בחברת אנשים טובים.
הסיפור שלי על פרשת השבוע במדבר
הייתי ילד קטן, אולי בן שבע, לכן לא הבנתי את הסברו של אבא – מדוע אנו אורזים את תכולת הבית ועוברים הרחק.
"אתם מפחדים מגנבים?" ניסיתי לשאול. באמת היו באזור כמה פריצות בתקופה האחרונה.
אמא חייכה. "אנחנו עוברים למקום טוב, למקום של אנשים טובים וישרים. בעזרת השם לא יהיו שם גניבות".
זה ניחם אותי קצת כי היה לי קשה לחשוב על פרידה מהמקום שבו נולדתי וגדלתי, ומהחברים המוכרים.
ביום שלפני העזיבה, כשהלכנו להיפרד מהשכנים והמכרים, ביקשתי מאמא להיפרד מאביעד. אמא הסכימה. "ומה ניתן לו?" שאלתי. "מה שאתה חושב!" השיבה.
נברתי בארגז הצעצועים שכבר היה כמעט סגור והוצאתי את המשחק שקיבלתי מסבא ליום ההולדת האחרון.
"בטוח שאתה רוצה להעניק אותו לאביעד?" שאל אבא.
"בטוח!" הייתי נחוש, "ככה הוא יזכור אותי תמיד!"
חמש שנים עברו מאז. היום אני כבר בן 12, ילד גדול ומבין יותר. מבין גם למה עזבו הוריי למרות כל הקשיים. הם לא רצו להיות שכנים בחברה לא טובה, הם חפשו את הטוב ביותר בשבילנו.
יום אחד, כשהייתי בעיצומה של קניה עם אחיי הקטנים, הרגשתי יד מונחת על כתפיי. הסתובבתי, וראיתי נער גדול ומגושם מביט בי בהתרגשות. ברגע הראשון נבהלתי.
"אתה לא מכיר אותי?!" שאל הנער
"ממש לא".
"אני אביעד! החבר שלך מפעם!"
"א-ב-י-ע-ד" הגיתי את המילה והרגשתי משהו חוסם בגרוני. "אני לא מאמין!" לא, לא האמנתי. איך זה יכול להיות? היכן אביעד, הילד שכל-כך אהבתי?
ואז הוא אמר לי: "אתה נשארת אותו דבר, לכן לא קשה לי לזהות אותך. אבל אני? מה לעשות…יש לי חברים אחרים".
חברים אחרים… אני כל-כך מודה ל-ה' ולהוריי היקרים שעשו הכול בכדי שיהיו לי חברים אחרים, ושגם אני יהיה אחר!
