ברסלב מאיר - יהדות בטעם טוב ושמחת ברסלב

רש”י – אחיה של התורה ! כ”ט תמוז.

רבי שלמה יצחקי המכונה רש”י.

רבי שלמה ב”ר יצחק (ידוע כרבי שלמה יצחקירש”י) היה גדול מפרשי המקרא והתלמוד, פוסק, ראש ישיבה בצרפת בימי הביניים. כ”ט תמוז.

רבי נחמן מברסלב קרא לרש”י אחיה של התורה – כי בכל מקום של חכמת התורה הוא נמצא שם ליד מסביר ומפרש !

תולדות חייו של רש”י.

רש”י נולד בעיר טרואה (Troyes, ‘טרוייש’ בלשון הימים ההם) שבצפון צרפת בשנת ד’ת”ת (1039-1040) או ד’תת”א (1040-1041),‏[3] ונפטר בשנת 1105. ההערצה הרבה של יהודי אירופה לרש”י יצרה סביבו אגדות רבות, אולם מעט מאוד ידוע על תקופת ילדותו. רש”י מעיד באחד מפירושיו‏[4] שאביו – רבי יצחק היה מלומד גדול. דודו, רבי שמעון הזקן, למד תורה מפי רבנו גרשום מאור הגולה באשכנז.

לרש”י נולדו שלוש בנות. הבכורה שבהן, יוכבד, נישאה לרבי מאיר בן שמואל ומהם נולדו ארבעה נכדים: שמואל הוא הרשב”ם, יעקב הוא רבנו תם מבעלי התוספות, הריב”ם, ושלמה, שנפטר בצעירותו. ליוכבד ובעלה נולדה בת שהייתה נשואה לרבי שמואל מויטרי בן רבישמחה בן שמואל מוויטרי, מחבר מחזור ויטרי, והיא אמו של רבי יצחק הזקן מבעלי התוספות. בתו השנייה של רש”י, מרים, נישאה לרבי יהודה בר נתן (ריב”ן), ולהם נולד רבי יום-טוב. בתו השלישית נקראה רחל, ומלבד שנישאה לתלמיד חכם בשם אליעזר ונתגרשה ממנו, לא ידוע עליה דבר.

רש”י למד בישיבות מגנצא (מיינץ) ווורמייזא (וורמס) שבאשכנז מגיל 20 עד הגיעו לגיל 30, ושם עוצב עולמו הרוחני. במקביל היה עליו לפרנס את אשתו ובנותיו, והוא סבל מעוני. הוא למד אצל רבי יעקב בן יקר, רבי יצחק הלוי ורבי יצחק בן יהודה – מתלמידי רבנו גרשום.

בתום לימודיו חזר רש”י לטרוייש והשתלב מיד בחיי החברה היהודית. הוא הצטרף לבית הדין בעיר והחל לפסוק הלכות לכל יהודי הסביבה, אך סירב לקבל שכר על תפקיד זה. על פי הידע הרב שהוא מפגין בנוגע לגידול גפנים וההרחבה היתרה שהוא נוקט במקומות הקשורים להם, היו ששיערו שהתפרנס מגידול כרמים או ממסחר ביין, אך לדברי ההיסטוריון הרב פרופ’ חיים סולוביצ’יק, האקלים באזורו של רש”י לא התאים לגידול יין. יש הסבורים כי רש”י עסק במסחר עם נוכרים.‏[5] רש”י ייסד ישיבה בטרוייש, אך גם ממנה לא קיבל שכר.

בין תלמידיו היו ר’ שמעיה, ר’ יצחק בר אשר הלוי, ר’ נתן המכירי ואחיו ר’ מנחם המכירי, ר’ שמחה בן שמואל מוויטרי, ר’ שמעון, הרשב”ם וכן חכמים מהדור הראשון של בעלי התוספות.

שנותיו האחרונות היו בתקופת הרדיפות הגדולות של מסעי הצלב. הוא נפטר ביום חמישי, כ”ט בתמוז ד’תתס”ה (1105) ונקבר בטרויש. מקום קבורתו המדויק נשכח במשך הדורות.

צאצאיו של רש”י.

לרש”י נולדו שלוש בנות. חתניו היו רבי מאיר מרומברוג, רבי יהודה ב”ר נתן (ריב”ן) ורבינו אפרים. מבנותיו אלו נולדו לו נכדים, נינים ובני נינים מפורסמים, בהם: רשב”ם, רבינו תם ריב”ם (נכדיו, בני חתנו רבנו מאיר), ר”י הזקן ורבי יוסף פורת (ניניו) ורבנו אלחנן ב”ר יצחק (בן נינו)- כולם מגדולי בעלי התוספות. רבים מחכמי ישראל נמנו על צאצאיו, בהם המהרש”ל (ים של שלמה יבמות ד לג), רבי יום טוב ליפמן הלר (בעל תוספות יום טוב) וצאצאיו (בהם בעל רבי אריה לייב הכהן הלר בעל קצות החושן), רבי יהושע העשיל מקראקא (שכתב את הספר “מגיני שלמה” להגן על דברי רש”י) ועוד.

חיבוריו של רש”י.

ההערכה.

פירוש רש”י נחשב לפירוש המלא ביותר על המקרא ועל התלמוד הבבלי. בהערצה נאמר עליו ש”כמעט לא נשאר מקום סתום בהם”. פירושיו זכו להערכות רבות:

רבי נחמן מברסלב קרא לרש”י אחיה של התורה – כי בכל מקום של תורה הוא נמצא שם ליד מסביר ומפרש !

רש”י פירושי ודיקדוקי לשון.

דוגמאות רבות יש בפירוש רש”י להסברי דקדוק ותחביר. אחד מהם מוצג על ידי הרב חזקיהו בצלאל מעיני ממפעל רש”י השלם אריאל ירושלים הדן בנושא שיטתו הייחודית של רש”י בפרשנות השורש ‘אסף’. הוא מצטט את השימוש בשורש במקומות הבאים:

רש”י מחדש כי פירוש השורש א-ס-ף בהוראת הכנסה שני ממדים: האחד בלשני מובהק, והאחר רעיוני ההופך את נושא דיוננו לבעל משמעות מרחיקת לכת. והוא מסכם:”הממד הרעיוני בחידושו של רש”י הוא התוכן של הפועל “א-ס-ף”, הנאמר בכל הדברים שאינם מפוזרים – שאיננו רק הפעולה הטכנית של הכנסה לבתים ולאוהלים, אלא מעבר ממצב של חשיפה בחוץ להגנה, תיקון או רפואה, הבאים עם הכניסה הביתה. לפיכך ההגנה והתיקון שיש לתבואה בבית מריקבון מחמת הגשמים בחוץ, וההצלה שיש בבית מן הברד בחוץ, והמחסה מן החוץ לאסופי בבית, וההסתתרות באוהלים להינצל מן הנגף השולט בחוץ, הוא גם חציית הסף שנאמרה באסיפת המת: “ע”ש שמכניסין הנשמות למקום גניזתן”.

חייו ודמותו

Yeshiva.org.il