כללי

הריני מקשר את עצמי

(תהילים קה)
לאסור שריו בנפשו. פשוטו, שהשרים חיבבו את יוסף ונאסרו ונקשרו אליו.

ויש לומר אל תאמר "שריו" אלא שיריו, שהתחזק (יוסף בבית האסורים שבמצרים) ע"י ששר שירים שמחים ושירי דביקות בה´, והוא דבר גדול כנודע, ומחזק את הנפש והמצב רוח.

א"נ "שרו" כתיב, וכאן יש רמז להתקשרות לצדיקים, וכן לנוסח דידן — "הריני מקשר עצמי.., לכל הצדיקים האמיתיים שבדורנו ( בחי' שָׂרָיו), ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר קדושים אשר בארץ המה, ובפרט (בחי' שׂרו) לרבינו הקדוש, צדיק יסוד עולם, נחל נובע מקור חכמה, רבינו נחמן בן פֵיגֶא, זכותו יגן עלינו, ועל כל ישראל, אמן." הרי קרי וכתיב (עי´ תהלים עם פירוש "צוהר לתיבה").

כי התקשרות לצדיקים הוא היסוד שהכל תלוי בו: וזקניו יחכם. תרגום יונתן: "ומן סבוי אתחכם".

ולפי פשוטו הכוונה שהתחכם יותר מהזקנים. ויש גם לפרש — שמהזקנים יתחכם, עי"ז ששימש אותם ולמד מהם: והנה 'זקנים' כולל חכמים, וכולל זקנים, שיש בהם הרבה חכמת חיים לפחות, והרבה ניסיון חיים וכו´, ואת שניהם כולל.

ועיקר הסיבה שיוסף זכה לכך, כי ענינו הי´ שמירת הברית, שמירת המוחין, שעי"ז המוחים לא פגומים והם בשלימות, וממילא מתחכם ביותר. (תיקון הכללי)

לְהִתְחַזֵּק עַד אֵין קֵץ

וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר הָרְמָזִים שֶׁרָמַז לָנוּ בִּתְנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק עַד אֵין קֵץ וְתַכְלִית וְהִתְפָּאֵר בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא עַתָּה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְאָמַר שֶׁהוּא בְּיִרְאָה וּבְשִׂמְחָה וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: אִיךְ בִּין הַיינְט פְרוּם פְרֵיילַךְ וּלְצַיֵּר וּלְבָאֵר הַחֵן הָאֱמֶת וְהַיּפִי וְהַפְּאֵר וְהַקְּדֻשָּׁה וְהַיִּרְאָה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל אוֹתוֹ הַשַּׁבָּת לא יַסְפִּיק כָּל עוֹרוֹת אֵילֵי נְבָיוֹת לְבָאֵר.

וְאָז רָאִינוּ יְשׁוּעַת ה' וְנִפְלְאוֹתָיו וְנוֹרְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים שֶׁהוּא חוֹמֵל עַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת שֶׁמִּתּוֹךְ הַעֲלָמָה וְהַסְתָּרָה כָּזאת נִתְהַפֵּךְ לְרָצוֹן כָּזֶה שֶׁבִּתְחִלָּה לא הָיָה יוֹדֵעַ כְּלָל בֶּאֱמֶת, וּמִתּוֹךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ כָּזֶה בָּא לִידֵי הִתְגַּלּוּת כָּזֶה וְאִם בֶּאֱמֶת אֵין אָנוּ יוֹדְעִין כְּלָל בְּעִנְיָנוֹ הַקָּדוֹשׁ בִּפְרָט בְּעִנְיַן הָאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא עִנְיָן עָמק וְנִסְתָּר מְאד, וְאָמַר בְּעַצְמוֹ שֶׁהָאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁלּוֹ הוּא חִדּוּשׁ יוֹתֵר מִידִיעָה שֶׁלּוֹ כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, אַךְ אַף-עַל-פִּי- כֵן בַּמֶּה שֶּׁמִּתְנוֹצֵץ בְּדַעְתֵּנוּ רָאִינוּ אָז נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר וּלְסַפֵּר.

וְהָעִקָּר מַה שֶּׁרָאִינוּ יְשׁוּעַת ה' מַה שֶּׁחָמַל עָלֵינוּ בְּרַחֲמָיו הַפְּשׁוּטִים וְגִלָּה לָנוּ דְּבָרִים הָאֵלֶּה, שֶׁהָיוּ מְחַיִּין אוֹתָנוּ וּמְחַזְּקִין אוֹתָנוּ מְאד מְאד בְּלִי שִׁעוּר וְעֵרֶךְ אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַיּוֹשְׁבִים שָׁם וְכָל אֶחָד נִדְמֶה לוֹ שֶׁעִמּוֹ לְבַד הוּא מְדַבֵּר וְשֶׁאֵלָיו לְבַד מַגִּיעִים כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגַם בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל כְּבָר זָכִינוּ לְהַחֲיוֹת עַם רַב עִם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַעֲדַיִן דְּבָרָיו חַיִּים וְקַיָּמִים וְנֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד וּמְחַיִּין נְפָשׁוֹת הַרְבֵּה מָה אֲדַבֵּר, חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם:

שבחי הר"ן ושיחות הר"ן שיחות הר"ן אות קנג

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *