עלה לתרופה

צריך לשבת ולהמתין… בעקשנות רבה… עד שזוכים לקדושה

פצצה

וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאהֶל כְּחֹם הַיּוֹם (בְּרֵאשִׁית י"ח)

אֲנִי רוֹאֶה שֶׁמִּכְתָּבַי עוֹשִׂים רשֶׁם טוֹב אֶצְלְךָ, וּבֶאֱמֶת כֻּלָּם נִכְתְּבוּ בִּתְשׁוּעַת ה' עַל יְדֵי גּדֶל תְּשׁוּקַת הָרְצוֹנוֹת וְהַכִּסּוּפִין שֶׁלָּנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

נָא בְּנִי חֲזַק וֶאֱמַץ וְתַתְמִיד בְּלִמּוּדְךָ הֵיטֵב – לִלְמד כַּמָּה שָׁעוֹת בְּכָל יוֹם, וְגַם לוֹמַר תְּהִלִּים, וּתְפִלּוֹת בְּכָל יוֹם, וְגַם לְפָרֵשׁ שִׂיחָתְךָ בְּכָל יוֹם, וּלְרַחֵם עַל עַצְמְךָ בְּכָל יוֹם.

וְאִם יִתֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן, וְאִם לָאו לָאו.

עָלֵינוּ לַעֲמד כְּרָשׁ וְאֶבְיוֹן לְבַקֵּשׁ מַתְּנַת חִנָּם לְהַצִּיל נַפְשֵׁנוּ, אוּלַי יְרַחֵם. 

וְהָעִנְיָן מְרֻמָּז בַּפָּסוּק (בְּרֵאשִׁית י"ח): וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאהֶל כְּחֹם הַיּוֹם.

יוֹשֵׁב – לְשׁוֹן הַמְתָּנָה וְעַכָּבָה זְמַן רַב, כְּמוֹ : וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים,

הַיְנוּ שֶׁאֵין הָאָדָם זוֹכֶה לְהִתְגַּלּוּת אֱלהוּת בְּחִינַת "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'" – כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁיּוֹשֵׁב וּמַמְתִּין וּמִתְעַכֵּב אֵצֶל פֶּתַח אהֶל הַקְּדֻשָּׁה זְמַן רַב.

וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּתוֹךְ כָּךְ עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר.., וַחֲמִימוּת הַיּוֹם, שֶׁהֵם כְּלַל הַתַּאֲווֹת – בּוֹעֵר אוֹתוֹ הַרְבֵּה, אַף עַל פִּי כֵן [מי שבאמת רוצה להכנס לקדושה, צריך שיהי עקשן ולא יתייאש, ומסביר רבי נתן דרכי השם יתברך] הוּא אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ חַס וְשָׁלוֹם רַק הוּא יוֹשֵׁב וּמַמְתִּין וּמִתְעַכֵּב אֵצֶל הַפֶּתַח יָמִים וּזְמַנִּים רַבִּים, בְּחִינַת וְהוּא יוֹשֵׁב פֶּתַח הָאהֶל כְּחֹם הַיּוֹם וְהָבֵן הֵיטֵב,

כִּי אִיתָא בִּדְבָרָיו [של רבינו נחמן מברסלב] זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק ב' מח) שֶׁלִּפְעָמִים הָאָדָם אֵצֶל הַפֶּתַח וְהוּא שָׁב לְאָחוֹר אוֹ [שדווקא אז כשהוא כבר עם רגל אחת בפנים] שֶׁמִּשְׁתַּטֵּחַ וּמִתְפַּשֵּׁט אָז כְּנֶגְדּוֹ הַבַּעַל דָּבָר וְכוּ'

אֲבָל מִי שֶׁחוֹשֵׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי בֶּאֱמֶת, וְחַס עַל חַיָּיו בֶּאֱמֶת, אֵינוֹ שָׁב לְאָחוֹר, וְאֵינוֹ זָז מִמְּקוֹמוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּשׁוּם אפֶן – רַק הוּא יוֹשֵׁב וּמַמְתִּין אֵצֶל פֶּתַח אהֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהוּא אהֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְאהֶל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים..,

אַף עַל פִּי שֶׁחֹם הַיּוֹם בּוֹעֵר חַס וְשָׁלוֹם [והיצרים והדימיונות – כי זה סה"כ דמיונות וניסיון שמביאים לו לראות אם הוא רציני ורוצה באמת] וְעַל יְדֵי זֶה [אם יתחזק ויתגבר על המניעות, אז דייקא] וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וְכוּ'.

וְיֶתֶר מִזֶּה מְבואָר אֶצְלִי בַּאֲרִיכוּת יוֹתֵר..,

וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכִּלְיוֹן עֵינַיִם קָשֶׁה מְאד – אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין [בימים ובזמנים והניסיונות] לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה, בְּכָל עֵת, עַל פִּי הַדְּרָכִים שֶׁהִזְהִירָנוּ אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה,

וּבִפְרָט שֶׁבְּתוֹךְ כָּךְ עוֹסְקִים קְצָת בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּמִצְווֹת אֲשֶׁר הֵם חַיֵּינוּ וְשִׂמְחָתֵנוּ, יֶתֶר מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ כִּי הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית לוֹמַר בְּשִׂמְחָה אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב וְכוּ' וּלְהַנִּיחַ טַלִּית וּתְפִלִּין וְכוּ'.

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמְצַפֶּה לִישׁוּעוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל עֵת שֶׁיִּתְקַיֵּם מְהֵרָה (יִשְׁעַיָה יב) וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְּשׁוּעָה כְּתַרְגּוּמוֹ וּתְקַבְּלוּן אוּלְפַן חֲדַת וְכוּ', מִבְּחִירֵי צַדִּיקַיָּא.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב

תגים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *