מועדים וחגי ישראלתלמידים כותבים

ניסן ימי שמחה

שהניסן – ימי שמחה !

אֵין אוֹמְרִים וִדּוּי בְּכָל חֹדֶשׁ נִיסָן, כֵּיוָן שֶׁהַחֹדֶשׁ כֻּלּוֹ יְמֵי שִׂמְחָה לְעַם יִשְׂרָאֵל – בִּתְקוּפוֹת הֶעָבָר, הַהֹוֶה וְהֶעָתִיד.

שֶׁהֲרֵי כַּחֲצִי שָׁנָה לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, נִצְטַוּוּ לִבְנוֹת אֶת הַמִּשְׁכָּן, וְחָנְכוּ אוֹתוֹ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן. וּשְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל הִקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת מִיּוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן עַד י"ב בּוֹ, וְכָל נָשִׂיא הָיָה עוֹשֶׂה יוֹם טוֹב בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. יוֹם י"ג בְּנִיסָן הָיָה 'אִסְרוּ חַג' שֶׁל הַנְּשִׂיאִים, שֶׁהוּא כַּיּוֹם הַמְסַכֵּם אֶת כָּל הַיָּמִים טוֹבִים שֶׁלָּהֶם.

יוֹם י"ד בְּנִיסָן הוּא עֶרֶב פֶּסַח, וּלְאַחַר מִכֵּן שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח עַד כ"א. יוֹם כ"ב הוּא 'אִסְרוּ חַג' שֶׁל פֶּסַח. וּמִיּוֹם כ"ג עַד כ"ט בְּנִיסָן, הֵם יְמֵי שִׂמְחָה לֶעָתִיד, כִּי בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, עָתִיד לְהִבָּנוֹת בְּט"ו בְּנִיסָן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (ילקוט שמעוני שמות יב): "בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִים לְהִגָּאֵל''.

וְשִׁבְעַת יְמֵי חֲנֻכַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ יִדָּחוּ לְאַחַר חַג הַפֶּסַח, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְעָרֵב אֶת שִׂמְחַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עִם שִׂמְחַת חַג הַפֶּסַח. נִמְצָא שֶׁכָּל יְמֵי חֹדֶשׁ נִיסָן הֵם יָמִים טוֹבִים וּשְׂמֵחִים לְיִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן אֵין אוֹמְרִים בָּהֶם וִדּוּי כְּלָל.

ועוד יש לומר :

ש…. כן ניסן הם ימי שמחה, חחחחח, לא מצחיק בתוך כל הניקיונות כל ההוצאות כספים והלחץ לפני החג, אלו ימי שמחה !!

כי זה רצון השם יתברך – הכל לשם שמים הניקיונות הצביעה של הבית הוצאת החמץ הכל לשם שמים – כי כך השם ציוה שנתחדש וננקה את הגשמיות ונטרח ונעמול להרגיש קצת את העבדות של ימי הגלות ובתוך הניקיונות צועקים ומתפללים נותנים גניחה ו… עושים מילתא דשטותא – ורואים שהכל שמחה גדולה אור נפלא של השם יתברך ותורתו ומצותיו הקדושים שציונות חכמינו ז"ל !! אשריכים ישראל – זכיתם !!

הטעם לשבת הגדול

הַשַּׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי חַג הַפֶּסַח הִיא 'שַׁבַּת הַגָּדוֹל'. וְאַחַד הַטְּעָמִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בָּזֶה, מִפְּנֵי הַנֵּס הַגָּדוֹל שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ, שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, חָל פֶּסַח בְּיוֹם חֲמִישִׁי, וּבַשַּׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו שֶׁחָל בְּ-י' בְּנִיסָן, צִוָּה הַקָּבָּ"ה אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לָקַחַת שֶׂה לְקָרְבַּן פֶּסַח. וּכְשֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל כֵּן, נִשְׁאֲלוּ מֵהַמִּצְרִים לְפֵשֶׁר הַדָּבָר, וְעָנוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עָתִיד הַקָּבָּ"ה בְּלֵיל חֲמִישִׁי [לֵיל פֶּסַח] לַהֲרֹג אֶת כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, וְאָנוּ נִתֵּן אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת, לְבַל יָבוֹא הַמַּשְׁחִית לִנְגֹּף אֶל בָּתֵּינוּ. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת הַבְּכוֹרִים, הָלְכוּ מִיָּד אֵצֶל אֲבוֹתֵיהֶם וְאֵצֶל פַּרְעֹה וְדָרְשׁוּ לִשְׁלֹחַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּתוּ, אַךְ נִתְקְלוּ בְּסֵרוּב מֻחְלָט וְהֵחֵלּוּ בְּמִלְחָמָה – זֶה לְעֻמַּת זֶה, וְנֶהֶרְגוּ רַבִּים מֵהַמִּצְרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלו י): "לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם", כְּלוֹמַר, מִצְרַיִם הֻכּוּ עַל יְדֵי בְּכוֹרֵיהֶם. כְּשֶׁרָאוּ הַמִּצְרִים כָּךְ, חָגְרוּ אִישׁ חַרְבּוֹ לִנְקֹם בְּיִשְׂרָאֵל, אַךְ ה' יִתְבָּרַךְ הֵגֵן עֲלֵיהֶם בְּרֹב רַחֲמָיו, וְהֵבִיא עַל הַמִּצְרִים מַחֲלוֹת וְיִסּוּרִים רַבִּים וּמְשֻׁנִּים, עַד שֶׁהָיוּ שִׁנֵּיהֶם קֵהוֹת וּמְעֵיהֶם מִתְחַתְּכִים, וְנֶאֶלְצוּ לָסֶגֶת אָחוֹר, וְעַל יְדֵי כָּךְ נִצְּלוּ עַם יִשְׂרָאֵל מִידֵי הָאוֹיְבִים הַלָּלוּ. עַל כֵּן נִקְרֵאת שַׁבָּת זוֹ 'שַׁבַּת הַגָּדוֹל', שֶׁהָיָה זֶה יוֹם גָּדוֹל לְעַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם נֵס. (כט)

טַעַם נוֹסָף לִקְרִיאַת הַשַּׁבָּת "שַׁבַּת הַגָּדוֹל",

כִּי חוֹבָה קְדוֹשָׁה לְהִתְאַסֵּף בְּשַׁבָּת זוֹ בְּרֹב עַם בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, וְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה דּוֹרְשִׁים בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח וַעֲרִיכַת לֵיל הַסֵּדֶר כְּמִשְׁפָּטוֹ. וְטוֹב לְהַרְחִיב אֶת הַדִּבּוּר גַּם בְּדִבְרֵי אַגָּדָה וְסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם וּפֵרוּשֵׁי הַהַגָּדָה שֶׁל לֵיל פֶּסַח, לְהַזְכִּיר גְּבוּרוֹת ה' וְנִפְלְאוֹתָיו. וְכָל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. (ל, לא)

תגים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *