הלכה פסוקה (למעשה ומנהגים)מועדים וחגי ישראל

צום עשרה בטבת

עשרה בטבת

צום עשרה בטבת

עשרה בטבת הוא אחד מארבעת צומות על חורבן בית מקדשינו שקבעו חז"ל, אשר בו החל לסמוך נבוכדנצר מלך בבל אל ירושלים, ולצור עליה, עד שהובקעה ונחרב בית המקדש הראשון בט' באב. מצור זה נמשך כשנה וחצי, אשר בסופה ב-ט' באב, נחרב הבית. במהלך תקופה זו התדרדר המצב בעיר עוני ורעב וחוליים באיטיות ובעיקביות, שנגרם ע"י פורקי עול והרשעים שלא רצו להקשיב ולבטל דעתם לחכמים הדור, ורצו לנצח את האויב – בחיל ובגבורה "כוחי ועוצם ידי", שלא כדעת חכמים להיכנע ולא להלחם ושע"י כך אומנם נהיה כפופים למלכות אבל בית המקדש ועבודת הקורבנות חיי אדם ינצלו ויהי זמן לעם ישרא לחזור בתשובה ולהקים מחדש ממלכת ישראל, כפי שמתואר בספר יוסיפון ובמגילת איכה. מלכים ב, כה, א:

"וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב: וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ: בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ:"

שני אירועים נוספים שהתרחשו בסמוך :

מותו של עזרא הסופר – שהעלה את עם הגולה לירושלים והקים ובנה מחדש את הריסות ממלכת יהודה אחרי שבעים שנות גלות והביא לבניית בית שני.

וכן תורגמה התורה ליוונית בימי מלכות יוון.

עפ"י המקורות בתאריכים אלו תורגמה התורה ליוונית. ניתן היה לחשוב שתרגום התורה ליוונית יהיה מאורע משמח, מאורע שבזכותו יוכל עם ישראל למלא את ייעודו להיות "אור לגויים" ולהפיץ את תורת ה' באומות העולם, ובייחוד במתורבתות שבהן, אלה שלשונן יוונית , נכון !?

אך לא כך מסתבר – תאריך זה כלול ברשימת הימים שבהם ראוי להתענות. וכך לשון המגילה: "בשמונה בטבת נכתבה התורה בימי תלמי המלך בלשון יוונית, והחושך בא לעולם שלושה ימים".

מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יוונית, והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שלא הייתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה.

שוב מעשה בתלמי המלך, שכינס שבעים ושנים זקנים, והושיבם בשבעים ושנים בתים, ולא גלה להם על מה כינסם, נכנס אחר כל אחד ואחד מהם, אמר להם, כתבו לי תורת משה רבכם, נתן המקום עצה בלב כל אחד ואחד, והסכימה דעתן לדעת אחת, וכתבו לו תורה בפני עצמה, ושלשה עשר דבר שינו בה. 

מפה יש ללמוד מוסר גדול, להשקפת עולם של הציבור הכללי וכל אחד ואחד מאיתנו – אנחנו שזכינו להיות יהודים ולקבל תורה מסיני ע"י משה רבינו – אין לנו עניין לעשות מיסיון כנוצרים – להסתובב בין הגויים להפיץ יהדות ולגיירים, אנחנו צריכים לעמול להשיג ולקיים את אור אמת התורה בביתנו ובלבבינו, לשמור אותה ולהעבירה לדורות הבאים – והיא הגחלת, וזה רצון השם, מי שרוצה להתגייר אם ראוי ורציני – יתקבל בשמחה, אבל כשהולכים לקרב רחוקים בין הגויים – ורוצים להרשים כדי לפעול, על כן משנים ויפים ומעדנים את אמת ודרכי התורה לצרכי הציבור.., וזהו האבל והחושך הגדול – שמשנים, כי חושבים שיפעלו בכך לזיכוי הרבים – ובעצם ע"י כך מתרחקים ומתרחקים מאמת התורה ואמונת השם ולמעשה נדבקים בהם ובמעשיהם לאט לאט.., כי על פי רוב ישנה ירידה ברוחניות כי מסתובבים במקומות של טומאה, מידות רעות, דעות עקומות, עבודה זרה, בלי אמונה בשהם רק הנהות והבלי עולם הזה, ואין מה להרחיב ודי לחכימא ברמיזא. 

"מפני חטאינו גלינו מארצנו". יום צום זה נועד לעורר גם לרמז על התשובה שתמיד ניתנת למימוש, אך לא מומשה במקרה זה למרות התראותיהם של הנביאים ובראשם ירמיהו.

הרמב"ם אומר : "יש ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן, כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב, שנאמר (ויקרא כו,מ): 'והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם'…".

משמעות הצום היא, שלא די בתשובה וחשבון-נפש, אלא גם הגוף צריך להרגיש את העניין, ב"מיעוט חלבו ודמו" בגשמיות. על-כן, כל איש ואישה בריאים, מעל גיל מצוות, חייבים לצום בימים אלו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים.

ובזכות התשובה התענית והתפילות, נזכה לתקן עונותינו שהם הגורמים לדיעות וההשקפות העקומות והמשובשות מדרך התורה והצדיקי אמת, שזה עיקר חורבן הבית.., ואז נזכה במהרה לביאת משיח – צדקנו ולקיום ההבטחה (זכריה ח,יט): "כה אמר ה' צבאות: צום הרביעי (י"ז בתמוז, החודש הרביעי מניסן) וצום החמישי (תשעה באב) וצום השביעי (צום גדליה) וצום העשירי (עשרה בטבת) יהיה לבית-יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו".

שיעורי תורה: לכאורה יש מקום (לנוהגים בכיו"ב) ללמוד היום מעניינא דיומא בתנ"ך (מלכים-ב כה,א-ג. ירמיה לט,א. נב,ד-ה. יחזקאל כד).

צדקה: בימי התעניות נוהגים לתת לצדקה לפני תפילת מנחה 'אגרא דתעניתא', ויש נותנים לפי עלות הסעודות שהיו אוכלים היום.

תרומות לפעילות הישיבה

יתקבלו בברכה 050-4161022.

תגים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *