פרשת השבוע התשע"ג

תפסת מועט תפסת

טווסבס"ד,

(במדבר טז, א) "ויקח קרח" אמרו חז"ל (סוטה ט.) כל הנותן עיניו במה שאינו שלו, מה שמבקש – אין נותנים לו, ומה שיבידו – נוטלים הימנו.

סוטה נתנה עינה במי שאינו ראוי לה, מה שביקשה – לא ניתן לה, ומה שבידה – נטלוהו ממנה.

וכן מצינו בנחש הקדמוני (שנתן עיניו בחוה), מה שביקש – לא נתנו לו, ומה שבידו (שהנחש היה הולך לפני החטא בקומה זקופה) נטלוהו ממנו, אמר הקב"ה אני אמרתי יהיה מלך על כל בהמה וחיה.

ועכשיו (בראשית ג) ארור הוא מכל בהמה ומכל חית השדה, אני אמרתי ילך בקומה זקופה, ועכשיו על גחונו ילך. אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם, ועכשיו עפר יאוכל, וכו'.

וכן מצינו בקין וקורח ובלעם ודואג ואחיופל וגיחזי ואבשלום ואדוניהו ועוזיהו והמן (וכן בכל דור ודור, וכן מעשים שבכל יום ויום) שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם, מה ביקשו לא ניתן להם, ומה שבידם, נטלוהו מהם. ופרש"י קרח, על הכהונה, ונבלע, עכ"ל.

ואמרו חז"ל (סנהדרין קו.) אמרי אינשי גמלא אזלא למיבעי קרנא, אודני דהוו ליה גזיזין מיניה.

ואמרו (אבות דרבי נתן פ"ג מ"ג) הנותן עיניו באשתו שתמות ויירשנה, או שישא את אחותה – סוף קוברין אותו בחייה. הנותן עיניו באחיו שימות וישא את אשתו – סוף קוברים אותו בחייו. עליו הכתוב אומר (תהלים נד) ישיב הרע לשורְרָי.

והנה דברי חז"ל מדברים בעד עצמם. והדבר נוגע בכל עניני האדם. בממונו, בכבודו, וגם ברוחניותו ונצחיותו. והנה יש נושא קרוב לנושא הנ"ל, דהיינו שהאדם יש לו "עיניים גדולות" לחטוף ולתפוס בלי גבול, מעבר ליכולתו, והדבר מזיק לו, וכעין שאמר הרמב"ם שאין דבר מזיק לגוף כריבוי האוכל, ועדיף לאכול מעט אוכל המזיק מלאכול הרבה אוכל בריא.

ודבר זה נוגע ג"כ בכל הענינים, וכמ"ש חז"ל (ראש השנה ד: ) תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט – תפסת. וכמו שאמרו חז"ל (עירובין נד: ) על פסוק (משלי יב, זך) לא יחרך רמיה צידו. לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי. (פרש"י שמרבה בגירסא, ואינו חוזר עליה) משל לצייד שצד צפורים, אם ראשון ראשון משבר כנפיו-משתמר, ואם לאו-אין משתמר. ואמרו מאי דכתיב (משלי יג) הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה. עם עושה אדם תורתו חבילות חבילות חבילות- מתמעט, ואם לאו- קובץ על יד ירבה.

וזה בחי' ויקח קורח שזה בחינה שאדם לוקח לעצמו הנהגה שסופה שהוא נשאר קרח מכאן ומכאן, ומה שמבקש להשיג לא ניתן לו, ומה שהיה עד עכשיו בידו – ג"כ ניטל הימנו.

ולגבי קורח עצמו – ניתן להמליץ שמא קא גרים (ברכות ו:), וצריך כל אדם להזהר מכך. כי אצל כל אדם ישנה בחי' זו באופנים שונים, כגון בלימוד התורה יש יצר גדול ללמוד הלה והלה, ולא לחזור על הנלמד בבחי' (עירובין נד:) ידעי רבנן על הא מילתא ועברי עלה.

וכן בעניני כספים ועסקים יש דמיונות ויצר ללוות כסף כדי להגדיל הרווחים המדומים שנמצאים בהישג יד ממש, בדמיונו ולבסוף מסתבך ומסתבך, ומזיק לעצמו ולאחרים. ונשאר קרח מכאן ומכאן. וע"כ הזהיר רבינו ז"ל והקפיד על אלה שעושים חובות, בכל צורה שהיא.

ויהי רצון שנתחזק בבחינת (ראש השנה ד: ) תפסת מועט תפסת,

בבחי' (משלי יג, יא) קובץ על יד ירבה, תורה ומצוות ומעשים טובים.

 

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת ברסלב

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

ברסלב מאיר

050-4161022

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *