אחד היה אברהם

וזהו (במדבר ח-יד,טו) “והבדלת את הלויים מתוך בני ישראל, והיו לי הלויים, ואחרי כן יבואו הלויים לעבוד את אוהל מועד”.

הנה כי כן, מי שרוצה לזכות לכתרה של תורה, ומי שרוצה להיות עובד ה’, ולהתקרב מה יותר להשי”ת ולעבודתו צריך להתרחק מהמון העם וישיבתו עמם ואתם ולבלות את הזמן היקר מכל, בדיבורי הבל וסרק (אפילו מאלו שאין בהם איסור שקר ורכילות ולשון הרע, וביזוי דברי התורה ועובדי ה’, והונאה, וקללות, ושיחה עם נשים,

וקיטרוג על עַם ישראל וניבול פה, וגאוה ומתכבד בקלון חבירו, וגניבת דעת, והשקפות עקומות ועקושות, וכיוצא בהם בשאר הדיבורים האסורים), וכן צריך לפרוש מדעותיהם ודרך מחשבתם והשקפותיהם, ומנהגיהם, והליכות חייהם, וקל וחומר אם הוא בעל תשובה,

שכל זה הוא בחינת (יחזקאל לג-כד) אחד היה אברהם, וכמ”ש רבינו הקדוש בהשמטת הליקוטי מוהר”ן, וז”ל אחד היה אברהם, שאברהם עבד ה’, רק על ידי שהיה אחד, שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל על בני העולם שסרים מאחרי ה’ ומונעים אותו, ולא על אביו ושאר מונעים.

וכן כל הרוצה לכנוס לעבודת ה’, אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי בחינת שיחשוב שאין בעולם, כי אם הוא לבדו יחידי בעולם ולא הסתכל על שום אדם המונעו, כגון אביו ואמו או חותנו ואשתו ובניו וכיוצא (וק”ו שלא הסתכל על חבירים וידידים ושכנים, וכו’) או המניעות שיש משאר בני העולם המלעיגים ומסיתים ומונעים מעבודתו יתברך. וצריך שלא יחוש ויסתכל עליהם כלל, רק יהי’ בבחינת “אחד היה אברהם” כאילו הוא יחיד בעולם וכנ”ל.

וזה בחי’ מ”ש חז”ל (ב”ר מב-יג) (בראשית יד-יג) ויגד לאברהם העיברי. רבי יהודה אומר כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד. וזה נוגע לכל אחד, אפילו לבחור ישיבה בפנימיית הישיבה, שידוע שזה עידן ועידנים בגמר סדר שלישי ובמשך שעות ארוכות מבלים ושורפים את הזמן רבים מהם בדיבורי סרק, וכו’, וצריך שיהא לו את הכוח לפרוש מהם. ובכל הענינים האלה צריך יישוב הדעת והדרכה נכונה איך להתנהג, כי מצד אחד אמרו חז”ל (אבות דרבי נתן פ”ט) אסור להתחבר לרשע, אפילו לקרבו לתורה.

ואמרו (מכות ה:) כל המתדבק ברשעים, אע”פ שאינו עושה כמעשיהם נוטל “שכר” כיוצא בהם, וראה בשערי תשובה (ג-נא) שאסור להתחבר לרשע אפי’ בעסקי העולם, ובספר חסידים (סי’ תתקפו) בפירוש הרב מרגליות הביא שם, בשם מדרש אגור שאסור להתחבר עמו אפילו כדי להחזירו בתשובה. (וברור שהדבר צריך שיקול הדעת ועצה נכונה, כי מצד אחד מצוה וחובה לקרבו לתורה, ולצורך זה צריך שיהי’ איזשהו קירוב הדעת, מאידך יש להזהר מאד מלעבור על השיעור ולהתחבר ולהמשך אליו).

וזה לשון הרמב”ם (סוף הלכות שמיטה ויובל) ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה’ ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכים מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלים ולא זוכים לעצמן בכח גופן אלא הם מלא חֵיל ה’, ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם, אשר נדבה רוחו אותו והבינו מַדָעו להבדל), לעמוד לפני ה’ לשרתו לעבדו לדַעה את ה’… ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני אדם ה”ז נתקדש קודש הקדשים. עיי”ש.

ומ”מ אל יגזים ובמיוחד שישקיע להתחבר עם הצדיקים וכמ”ש במסילת ישרים (סוף פי”ד) וז”ל ובפרישות במנהגים – הוא ההתבודדות והבדל מן החברה המדינית (כולל עמי הארץ, ואנשים שראשם ועיסוקם והתענינותם בעוה”ז בעיקר) ובתנאי שלא יטה גם בזה אל הקצה האחר שכבר אמרו חז”ל (כתובות יז.) לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.. אלא יתחבר האדם עם הטובים זמן מה שיצטרך לו ללימודו או לפרנסתו להתבודד אח”כ להדבק באלוקיו עיי”ש.

בברכת התורה וכטו”ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
דילוג לתוכן