השוכן אתם בתוך טומאתם | פרשת אחרי

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר אחרי | לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

השוכן אתם בתוך טומאתם | מתוך עלון לשבת פרשת אחרי

וזהו (ויקרא טז-טז) “השוכן אתם בתוך טומאתם”.

מאוסה היא הטומאה, בכל סוגיה ואופניה, והשי”ת הרחיקנו בתורתינו הקדושה מכל אופניה. וצריך כל יהודי להתרחק מכל טומאה, הן טומאה הקשורה לגופו של אדם, הן טומאות הקשורות לנפש ולנשמה. ובודאי לא מתאים ולא שייך שיהי’ להשי”ת כביכול שום שייכות לשום טומאה, ואעפ”כ מגודל אהבתו העצומה את בניו עם ישראל כתב בתורתו הקדושה שכביכול הוא “השוכן אתם בתוך טומאתם”, וכדפרש”י (ומקורו בתורת כהנים-ה) אע”פ שהם טמאים שכינה ביניהם. ע”כ.

וכמ”ש (מלאכי א-ב) אהבתי אתכם אמר ה’,
וכתיב (דברים ז,ח) מאהבת ה’ אתכם,
וכתיב (תהלים מז-ה) את גאון יעקב אשר אהב,
וכתיב (שם דט-ד) את הר ציון אשר אהב,
וכתיב (דברים ז-יג) ואהבך וברכך וירבך,
וכתיב (ישעיה מא-ח) זרע אברהם אוהבי,
וכתיב (דברים י-טו) רק באבותיך חשק ה’ לאהבה אותם, ויבחר בזרעם אחריהם, בכם, מכל העמים,
וכתיב (הושע יא-א) כי נער ישראל ואהבתו,
וכתיב (ירמיה לא-ג) ואהבת עולם אהבתיך,
וכתיב (מ”א י-ט) באהבת ה’ את ישראל,
וכתיב (דה”ב ב-י) באהבת ה’ את עמו,
וכתיב (הושע ג-א) כאהבת ה’ את בני ישראל,

ואמרו חז”ל (מגילה כט.) חביבים ישראל, כל מקום שגלו שכינה עמהם,
ואמרו (חגיגה כו:מנחות כט:) ראו חיבתכם לפני המקום ואמרו (מנחות פט.) א”ל הקב”ה לישראל חושקני בכם,
ואמרו (ב”ר פ-ז) בג’ לשונות של חיבה חבב הקב”ה את ישראל בדביקה בתשוקה ובחפיצה.

ואיתא בזוה”ק (ח”ב ה.) אלמלי הוו ידעין בני נשא רחימותא דרחים קב”ה לישראל, חוו שאגין ככפיריא למירדף אבתריה.
ואמרו (שם ח”ב רמד:) קב”ה חביבותא דישראל תדיר לגביה.
ואמרו (שם ח”ג קנה.) תא חזי חביבותא דקב”ה לגבייהו דישראל, דהא אע”ג דאינון סטאן מאורח מישור קב”ה לא בעי לשבקא לון, ובכל זימנא אהדר אנפוי לקבלייהו, דאי לא הכי-לא יקומון בעלמא.

וזה מ”ש חז”ל (יומא נו:) “השוכן אתם בתוך טומאתם” [מהו פירוש הכתוב? אלא!] אפילו בשעה שהן טמאים – שכינה עמהם.
אמר ליה ההוא צדוקי לרבי חנינא השתא [עכשיו בגלות] ברי טמאים אתון [בני טומאה אתם, ואין שכינה ביניכם שורה בטומאה] דכתיב (איכה א-ט) טומאתה בשוליה, אמר ליה [רבי חנינא לצדוקי] תא חזי [בוא וראה] מאי כתיב בהו “השוכן אתם בתוך טומאתם”, אפילו בזמן שהם טמאים שכינה שרויה ביניהן. ע”כ.

ואמרו במדרש הגדול [כאן] השוכן אתם בתוך טומאתם – על מנת כן שכן בתוכם, שהן מטמאין והוא מכפר.
והנה בשנה זו התש”פ ירדה גזירת מחלת הקורונה לכל העולם ממש, וזו פעם הראשונה מאז בריאת העולם שבשעת המגיפה אין לאן לברוח, כי המגיפה לראשונה מקיפה את כל העולם, והנה ישנם עיתים שהמימשל אוסר טבילה במקוה [והמקוואות לגברים נסגרו על מנעול ובריח, ויש עתים שמתירים בצורה מוגבלת ומצומצמת, ועדיין הסכנה קיימת מצד אנשים שלא נזהרים ולא אכפת להם להדביק אחרים, רבים מאד נמנעים מלטבול במקוה מפחד המות, וזה דבר שמתסכל מאד, דהיינו לא לטבול ובפרט מי שרגיל בכך,

אלא שיש להאמין שעבודת התורה והתפילה רצויה לפני ה’ גם במצב הזה, בבחי’ השוכן אתם בתוך טומאתם, ובפרט שאפשר בקלות להגיע לט’ קבים, ולעשות כוונת המקווה של הבעש”ט הקדוש זצ”ל. שכ”ז נחשב כאילו טבל ממש.

ונזכה תמיד להתקדש וליטהר כרצון ה’.
בברכת התורה וכטו”ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

מאמר מקושר

כתיבת תגובה